Page 218 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬שפנ תושמיר חצור תהלכו‪  ‬פרק ב ‬ ‫‪ 196‬‬

‫דברים כח‪,‬נג; ירמיהו יט‪,‬ט)‪ְ .‬לפּו ָקה ּו ְל ִמ ְכׁשֹול ּו ְל ַצ ֲע ָרם ְּב ָכל ִמי ֵני ַצ ַער ְּכ ֵדי ְל ַה ְפ ִחיד ּו ְל ַא ֵּים ַעל ְׁש ָאר ָה ְרָׁש ִעים‪,‬‬
‫ֵל ָבב – למכשול במעשה ובמחשבה (ראה‬
‫ֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה ָל ֶהם ַה ָּד ָבר ְלפּו ָקה ּו ְל ִמ ְכׁשֹול ֵל ָבב‪ְ ,‬ויֹא ַמר‪ֲ :‬הֵרי ִני‬ ‫שמואל‪-‬א כה‪,‬לא)‪.‬‬
‫ְמ ַסֵּבב ַל ֲהרֹג אֹו ְי ִבי ְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ָעָׂשה ְּפלֹו ִני‪ְ ,‬ו ֶאָּפ ֵטר‪.‬‬
‫ו ּגֹו ֶלה – לעיר מקלט (להלן ה‪,‬א)‪ֶׁ .‬שָּכלּו‬

‫לֹו ֳח ָדָׁשיו – שנולד לאחר תשעה חודשי הריגת תינוק ומי שנוטה למות‬

‫ו ֶא ָחד ַההֹוֵרג ֶאת ַהָּגדֹול אֹו ֶאת ַה ָּק ָטן ֶּבן יֹומֹו‪ֵּ ,‬בין ָז ָכר‬ ‫היריון‪ ,‬שכבר הוא עשוי לחיות‪ ,‬ואינו‬
‫בגדר פג‪ ,‬שסיכויו לחיות בימיהם היו‬
‫ֵּבין ְנ ֵק ָבה – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱהָרג ָע ָליו ִאם ָהַרג ְּב ָזדֹון‪ ,‬אֹו ּגֹו ֶלה ִאם‬ ‫קטנים‪ .‬היום‪ ,‬עם התפתחות הרפואה‪,‬‬
‫ָהַרג ִּבְׁש ָג ָגה; ְוהּוא ֶׁשָּכלּו לֹו ֳח ָדָׁשיו‪ֲ .‬א ָבל ִאם נֹו ַלד ְל ָפחּות‬ ‫גם מי שלא כלו לו חודשיו נחשב בן‬

‫קיימה‪ְּ .‬כ ֵנ ֶפל – כמו ולד מת‪ֵ .‬אינֹו ֶנ ֱהָרג ִמ ִּתְׁש ָעה ֳח ָדִׁשים – ֲה ֵרי הּוא ְּכ ֵנ ֶפל ַעד ֶׁש ִּיְׁש ֶהה ְׁשלִׁשים יֹום‪,‬‬
‫ָע ָליו – אבל יש עליו עוון הריגה (י')‪.‬‬
‫ְו ַההֹוְרגֹו ְּבתֹוְך ְׁשלִׁשים יֹום ֵאינֹו ֶנ ֱהָרג ָע ָליו‪.‬‬
‫ז ּגֹו ֵסס – נוטה למות‪ ,‬אדם ברגעיו‬
‫ז ֶא ָחד ַההֹוֵרג ֶאת ַהָּבִריא אֹו ֶאת ַהחֹו ֶלה ַהּנֹו ֶטה ָלמּות‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו‬
‫האחרונים לפני מותו‪ .‬וה"גוסס – הרי‬

‫ָהַרג ֶאת ַהּגֹו ֵסס – ֶנ ֱהָרג ָע ָליו‪ְ .‬ו ִאם ָה ָיה ּגֹו ֵסס ִּבי ֵדי ָא ָדם‪ְּ ,‬כגֹון‬ ‫הוא כחי לכל דבר" (אבל ד‪,‬ה)‪ֵ .‬אין ֵּבית‬
‫ֶׁש ִהּכּוהּו ַעד ֶׁשָּנ ָטה ָלמּות‪ַ ,‬ו ֲהֵרי הּוא ּגֹו ֵסס – ַההֹוֵרג אֹותֹו‪,‬‬ ‫ִּדין ְמ ִמי ִתין אֹותֹו – מפני שכבר הוכה‬
‫בידי אדם‪ ,‬ולכן לא נהרגה נפש שלמה‪,‬‬
‫ֵאין ֵּבית ִּדין ְמ ִמי ִתין אֹותֹו‪.‬‬ ‫בניגוד למי שגוסס בידי שמים‪ ,‬שהוכתה‬

‫אדם שהוא טרפה‬ ‫נפש שלמה בידי אדם (רמ"ה סנהדרין עח‪,‬ב)‪.‬‬

‫ח ַההֹוֵרג ֶאת ַהְּטֵר ָפה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשאֹו ֵכל ְוׁשֹו ֶתה ּו ְמ ַהֵּלְך‬ ‫ח ְטֵר ָפה – אדם שלקה באחד מאבריו‬

‫ַּבּׁשּוק – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור ִמ ִּדי ֵני ָא ָדם‪ְ .‬ו ָכל ָא ָדם ְּב ֶח ְז ַקת ָׁש ֵלם‬ ‫מחמת מחלה או חבלה‪ ,‬וסופו למות‬
‫הּוא ְו ַההֹוְרגֹו ֶנ ֱהָרג‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּיָּו ַדע ְּבַו ַּדאי ֶׁש ֶּזה ְטֵר ָפה‪ְ ,‬ויֹא ְמרּו‬ ‫מחמת ליקוי זה (מאכלות אסורות ד‪,‬ח‪-‬ט;‬

‫נזקי ממון י‪,‬ז; ר"י מיגאש‪ ,‬מובא בשיטה מקובצת‬

‫ב"ק כו‪,‬ב)‪ ,‬שהוא נחשב כמת לעניינים ָהרֹו ְפ ִאים ֶׁשַּמָּכה זֹו ֵאין ָלּה ְּת ָע ָלה ְּב ָא ָדם ֶזה‪ּ ,‬ו ָבּה ָימּות ִאם‬
‫מסוימים‪ ,‬וההורג אותו פטור מדיני‬
‫ֹלא ְי ִמי ֶתּנּו ָּד ָבר ַא ֵחר‪.‬‬ ‫אדם אך חייב בדיני שמים‪ .‬ושיעורו –‬

‫ט ָא ָדם ְטֵר ָפה ֶׁש ָהַרג ֶאת ַהֶּנ ֶפׁש – ֶנ ֱהָרג‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ּ" :‬ו ִב ַעְר ָּת‬ ‫שהעריכו שימות תוך שנה (רמ"ה‪ ,‬סנהדרין‬
‫עח‪,‬א)‪ְּ .‬ת ָע ָלה – רפואה מועילה (לשון‬
‫ָה ָרע ִמִּק ְרֶּבָך" (דברים יג‪,‬ו ועוד); ְוהּוא ֶׁש ַּי ֲהרֹג ִּב ְפ ֵני ֵּבית ִּדין‪ֲ .‬א ָבל‬ ‫המקרא בירמיהו ל‪,‬יג; מו‪,‬יא)‪ְּ .‬ב ָא ָדם ֶזה – מפני‬
‫ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים – ָּפטּור‪ֶׁ ,‬שָּמא יּו ְזמּו ָה ֵע ִדים‪ְ ,‬ו ִאם הּו ְזמּו ֵאי ָנם‬ ‫שההבחנה היא רק לפי הרופאים‪ ,‬והיא‬

‫ֶנ ֱהָר ִגין‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֹלא ָז ְממּו ַל ֲהרֹג ֶאָּלא ְטֵר ָפה‪ְ ,‬ו ָכל ֵעדּות ֶׁש ֵאי ָנּה‬ ‫אישית ולא כללית (ק'; מו"נ ג‪,‬לד)‪.‬‬

‫ְראּו ָיה ַל ֲה ָז ָמה ֵאי ָנּה ֵעדּות ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות‪.‬‬ ‫ט ּו ִב ַעְר ָּת ָהָרע ִמִּקְרֶּבָך‪ֶׁ ...‬ש ַּי ֲהרֹג ִּב ְפ ֵני‬

‫הריגת גוי ועבד‬ ‫ֵּבית ִּדין – הריגתו אינה נובעת מסדרי‬
‫הדין הרגילים‪ ,‬שהרי ההורג נחשב כמת‪,‬‬
‫י ֶא ָחד ַההֹוֵרג ֶאת ִיְׂשָר ֵאל אֹו ַההֹוֵרג ֶע ֶבד ְּכ ַנ ֲע ִני – ֲהֵרי ֶזה‬ ‫אלא מפני הצורך לסלק את הרוע‪ ,‬שלא‬

‫ישוב לעשות כן‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הדבר ֶנ ֱהָרג ָע ָליו; ְו ִאם ָהַרג ִּבְׁש ָג ָגה – ּגֹו ֶלה‪ .‬יא ִיְׂשָר ֵאל ֶׁש ָהַרג‬

‫אפשרי רק אם ביצע את המעשה בפני‬

‫בית דין‪ .‬אבל אם ראו אותו עדים‪ ,‬אין ממיתים אותו‪ .‬יּו ְזמּו ָה ֵע ִדים – יתגלו כשקרנים‪ ,‬כשיעידו אחרים נגדם שלא‬

‫היו באותה שעה במקום המעשה שהם מעידים עליו אלא במקום אחר (עדות יח‪,‬א‪-‬ב)‪ֵ .‬עדּות ֶׁש ֵאי ָנּה ְראּו ָיה ַל ֲה ָז ָמה ֵאי ָנּה‬

‫ֵעדּות ְּב ִדי ֵני ְנ ָפׁשֹות – עדים זוממים נענשים בעונש שרצו לחייב בו את מי שהעידו נגדו‪ ,‬כעולה מן הכתוב‪" :‬ועשיתם‬

‫לו כאשר ָז ַמם לעשות לאחיו" (דברים יט‪,‬יט)‪ .‬ואם אי אפשר להענישם כך‪ ,‬עדותם אינה עדות בדיני נפשות‪ ,‬והיא נקראת‬

‫עדות שאינה ראויה להזמה‪ .‬לעומתה הביטוי 'עדות שאי אתה יכול להזימה' (ראה למשל עדות א‪,‬ה)‪ ,‬משמעו כשחסרים‬

‫פרטים מהותיים בעדות בעניין הזמן או המקום‪ ,‬ואי אפשר להוכיח שהיא עדות שקר (י')‪.‬‬

‫י ֶע ֶבד ְּכ ַנ ֲע ִני – גוי שמל וטבל לשם עבדות‪ ,‬שהוא במצב ביניים בין יהודי לבין גוי‪ ,‬וחייב במצוות כאישה (איסורי‬