Page 216 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 216
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק א 1 94
יב ּו ְת ָפָׂשּה – בכוחֶ .ה ֱעָרה – הכניס יב ָר ַדף ַא ַחר ֶעְרָוה ּו ְת ָפָׂשּה ְוָׁש ַכב ְו ֶה ֱעָרהַ ,אף ַעל ִּפי
את ראש אבר זכרותו ,ובזה בלבד עבר
ֶׁשֹּלא ָּג ַמר ִּבי ָאתֹו – ֵאין ְמ ִמי ִתין אֹותֹו ַעד ָע ְמדֹו ַּב ִּדין. על האיסור (איסורי ביאה א,י)ָּ .ג ַמר ִּבי ָאתֹו
ָר ַדף ַא ַחר ֶעְרָוה ְו ָהיּו ֲא ֵחִרים רֹו ְד ִפין ַא ֲחָריו ְל ַהִּצי ָלּה, – הכניס את כל האבר (שם)ֵ .אין ְמ ִמי ִתין
ְו ָא ְמָרה ָל ֶהם ' ַהִּניחּוהּוְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ַי ַהְר ֵג ִני' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין אֹותֹו ַעד ָע ְמדֹו ַּב ִּדין – מפני שכבר עשה
ָלּהֶ ,אָּלא ַמ ְב ִהי ִלין אֹותֹו ּומֹו ְנ ִעין אֹותֹו ִמִּל ְבעֹל ְּב ֵא ָבָריו, את העברה ,כאמור לעיל זַ .מ ְב ִהי ִלין
ְו ִאם ֵאי ָנם ְיכֹו ִלים ְל ָמ ְנעֹו ְּב ֵא ָבָריו – ֲא ִפּלּו ְּב ַנ ְפׁשֹוְּ ,כמֹו אֹותֹו – בצעקות וכדומה ,שאפשר
שיחדל ממעשיו ולא יאנוס או שלא
ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ז). יוכל לאנוס מחמת הבהלה.
יג ְו ַח ָּיב ִמי ָתה – בידי שמים (כס"מ).
יד ֹלא ַת ֲע ֹמד ַעל ַּדם ֵר ֶעָך – מפני הורג רודף במקום לפצעו
ש"התורה הקפידה על נפשות ישראל ,יג ָּכל ַה ָּיכֹול ְל ַהִּציל ְּב ֵא ֶבר ֵמ ֵא ָבָריו ְוֹלא ָטַרח ְּב ָכְךֶ ,אָּלא
בין רשעים בין צדיקים ,מאחר שהן
ִהִּציל ְּב ַנ ְפׁשֹו ֶׁשָּלרֹו ֵדף ַו ֲהָרגֹו – ֲהֵרי ֶזה ׁשֹו ֵפְך ָּד ִמיםְ ,ו ַח ָּיב נלווים אל ה' ומאמינין בעיקר הדת"
(להלן יג,יד) .אבל אין מצילים את הכופרים ִמי ָתהֲ ,א ָבל ֵאין ֵּבית ִּדין ְמ ִמי ִתין אֹותֹו.
המורדים במצוות או את המסיתים (להלן
האיסור לעמוד על דם ד,יא-יב; עבודה זרה ה,ד)ִ .ל ְס ִטים – שודדי
דרכים (פה"מ ברכות א,ז)ַ .ח ָּיה ָר ָעה – חיה
יד ָּכל ַה ָּיכֹול ְל ַהִּציל ְוֹלא ִהִּציל – עֹו ֵבר ַעל "ֹלא ַת ֲע ֹמד טורפת .אֹו ֶׁש ִּיְׂשּ ֹכר ֲא ֵחִרים – והניצול
חייב לפרוע למציל את מה שהוציא כדי
ַעל ַּדם ֵר ֶעָך" (ויקרא יט,טז)ְ .ו ֵכן ָהרֹו ֶאה ֶאת ֲח ֵברֹו טֹו ֵב ַע ַּב ָּים אֹו
ִל ְס ִטים ָּב ִאים ָע ָליו אֹו ַח ָּיה ָר ָעה ָּב ָאה ָע ָליוְ ,ו ָיכֹול ְל ַהִּצילֹו להציל אותו (רא"ש סנהדרין פרק שמיני סימן ב).
הּוא ְּב ַע ְצמֹו אֹו ֶׁש ִּיְׂשּכֹר ֲא ֵחִרים ְל ַהִּצילֹו ְוֹלא ִהִּציל ,אֹו ֶׁשׁ ָּש ַמע מֹו ְסִרים – אנשים הרוצים להסגיר אותו
ּגֹו ִיים אֹו מֹו ְסִרים ְמ ַחׁ ְּש ִבים ָע ָליו ָר ָעה אֹו טֹו ְמ ִנין לֹו ַּפח ְוֹלא או את ממונו לידי בעלי זרוע (חובל ומזיק
ח,א; ח,ט) .קֹו ֵבל – מתרעם ומתלונןִּ .ב ְג ַלל
ִּגָּלה אֹ ֶזן ֲח ֵברֹו ְוהֹו ִדיעֹו ,אֹו ֶׁש ָּי ַדע ַּבּגֹוי אֹו ָּב ַאָּנס ֶׁשהּוא קֹו ֵבל ֲח ֵברֹו – בשביל חברוַּ .כּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים
ַעל ֲח ֵברֹו ְו ָיכֹול ְל ַפ ְּיסֹו ִּב ְג ַלל ֲח ֵברֹו ּו ְל ָה ִסיר ַמה ְּב ִלּבֹו ְוֹלא ֵאּלּו – בדיני נפשות .והרופא חייב לרפא
חולי ישראל (ובסה"מ ל"ת רצז הזכיר רבנו בדיני
ממונות :כגון שלא העיד לטובת חברו בעדות ממוןִּ .פ ְּיסֹוְ ,ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָב ִרים ֵאּלּו – ָהעֹוֶׂשה אֹו ָתם עֹו ֵבר ַעל
ובפה"מ נדרים ד,ד הוא אומר" :הרי זה מצילו בגופו
"ֹלא ַת ֲע ֹמד ַעל ַּדם ֵר ֶעָך".
או בממונו או בידיעתו").
טו ָהרֹו ֶאה רֹו ֵדף ַא ַחר ֲח ֵברֹו ְל ָהְרגֹו אֹו ַא ַחר ֶעְרָוה ְל ָב ֳע ָלּה טז ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ָּב ֶהן ַמ ֲעֶׂשה – ואין
ְו ָיכֹול ְל ַהִּציל ְוֹלא ִהִּציל – ֲהֵרי ֶזה ִּבֵּטל ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ֶׁש ִהיא לוקים על הימנעות מעשיית מעשה
(סנהדרין יח,ב)ְּ .כ ִאּלּו ִק ֵּים ָּכל ָהעֹו ָלם ֻּכּלֹו
" ְו ַקּצֹ ָתה ֶאת ַּכָּפּה" (דברים כה,יב)ְ ,ו ָע ַבר ַעל ְׁש ֵני ָלא ִויןַ ,על – ראה דברי האזהרה לעדים למעשה
רצח ,שהדיינים אומרים להם" :לפיכך
"ֹלא ָתחֹוס ֵעי ֶנָך" (שם) ְו ַעל "ֹלא ַת ֲע ֹמד ַעל ַּדם ֵר ֶעָך" (ויקרא נברא אדם יחידי בעולם ,ללמד שכל
המאבד נפׁש אחת ,מעלין עליו כאלו
יט,טז) .טז ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין לֹו ִקין ַעל ָלאִוין ֵאּלּוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין
אבד עולם מלא .וכל המקיים נפש אחת,
ָּב ֶהן ַמ ֲעֶׂשה – ֲחמּוִרים ֵהםֶׁ ,שָּכל ַהְּמ ַאֵּבד ֶנ ֶפׁש ַא ַחת ִמ ִּיְׂשָר ֵאל מעלין עליו כאלו קיים עולם מלא .הרי
ְּכ ִאּלּו ִאֵּבד ָּכל ָהעֹו ָלם ֻּכּלֹוְ ,ו ָכל ַהְּמ ַק ֵּים ֶנ ֶפׁש ַא ַחת ִמ ִּיְׂשָר ֵאל כל באי העולם בצורת אדם הראשון הן
נבראין ,ואין פני אחד מהן דומין לפני ְּכ ִאּלּו ִק ֵּים ָּכל ָהעֹו ָלם ֻּכּלֹו.
חברו ,לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר:
בשבילי נברא העולם" (סנהדרין יב,ג .3וראה ביאורנו שם בעניין תפיסת רבנו).
