Page 217 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 217
זקיםנ רפס שפנ תושמיר חצור תהלכו פרק ב 195
א ַהְּמ ִמי ָתה – שיש בה כדי להמית ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני
ב
(להלן ג,א). רצח על ידי אחר; הרוגים שונים
ב ַהּׂשֹו ֵכר הֹוֵרג ...אֹו ֶׁשׁ ָּש ַלח ֲע ָב ָדיו –
שאין שליח לדבר עברה .לכן האחריות רצח בעצמו
א ָּכל ַההֹוֵרג ֲח ֵברֹו ְּב ָידֹוְּ ,כגֹון ֶׁש ִהָּכהּו ְּב ַס ִיף אֹו ְּב ֶא ֶבן לרצח היא על השליחים ולא על
המשלחָּ .כ ַפת – קשרַ .ו ֲהָר ַגּתּו ַה ַח ָּיה –
ולאחר זמן הרג אותו האריה .מי שקשר ַהְּמ ִמי ָתה אֹו ֶׁש ֲח ָנקֹו ַעד ֶׁשֵּמת אֹו ְׂשָרפֹו ָּב ֵאׁש – הֹו ִאיל ַו ֲהָרגֹו
אותו אינו חייב מיתה בבית דין ,מפני ִמָּכל ָמקֹום הּוא ְּב ַע ְצמֹוֲ ,הֵרי ֶזה ֶנ ֱהָרג ְּב ֵבית ִּדין.
שלא הרג אותו במו ידיו ,שהמוות בידי רצח על ידי אחרים ומתאבד
הארי אינו ודאי (למשסה חיה ,ראה גם להלן ג,י.
השווה לחיובו של בן נח ,במלכים ט,ד; י')ַ .ההֹו ֵרג ב ֲא ָבל ַהּׂשֹו ֵכר הֹוֵרג ַל ֲהרֹג ֶאת ֲח ֵברֹו ,אֹו ֶׁשׁ ָּש ַלח ֲע ָב ָדיו
ֶאת ַע ְצמֹו – ואין נוהגין בו מנהגי אבלות
ַו ֲהָרגּוהּו ,אֹו ֶׁשָּכ ַפת ֲח ֵברֹו ְו ִהִּניחֹו ִל ְפ ֵני ָה ֲאִרי ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו
(אבל א,יא)ִ .מי ָתה ַלׁ ָּש ַמ ִים – עוונו חמור, ַו ֲהָר ַגּתּו ַה ַח ָּיהְ ,ו ֵכן ַההֹוֵרג ֶאת ַע ְצמֹו – ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֵאּלּו ׁשֹו ֵפְך
ורק מיתתו בידי ה' מכפרת על עוונו ָּד ִמים הּואַ ,ו ֲעוֹון ֲהִרי ָגה ְּב ָידֹוְ ,ו ַח ָּיב ִמי ָתה ַלׁ ָּש ַמ ִיםְ ,ו ֵאין ָּב ֶהן
(פה"מ סנהדרין ט,ו .לעונשם של שופכי דמים ,ראה ִמי ַתת ֵּבית ִּדין.
לעיל ביאור א,ד) .וכן המתאבד עוונו חמור,
עד שהוא ראוי למיתה מן השמים. ג ּו ִמַּנ ִין ֶׁשֵּכן הּוא ַה ִּדין? ֶׁש ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמרׁ" :שֹ ֵפְך ַּדם ָה ָא ָדם
ג ֶׁש ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמר – הפסוקים ָּב ָא ָדם ָּדמֹו ִיׁ ָּש ֵפְך" (בראשית ט,ו) – ֶזה ַההֹו ֵרג ְּב ַע ְצמֹו ֶׁשֹּלא ַעל
ְי ֵדי ָׁש ִלי ַח; "ְו ַאְך ֶאת ִּד ְמ ֶכם ְל ַנ ְפׁשֹ ֵתי ֶכם ֶא ְדרֹׁש�" (שם ט,ה) – ֶזה
השלמיםֹ ׁ " :ש ֵפְך ַּדם ָה ָא ָדם ָּב ָא ָדם
ָּדמֹו ִיׁ ָּש ֵפְךִּ ,כי ְּב ֶצ ֶלם ֱאֹל ִהים [=בשכל
האלוהי הנצמד לאדם (מו"נ א,א)] ָעָׂשה ַההֹוֵרג ֶאת ַע ְצמֹו; " ִמ ַּיד ָּכל ַח ָּיה ֶא ְדְרֶׁשּנּו" (שם) – ֶזה ַהּמֹו ֵסר
ֶאת ָה ָא ָדם". ֲח ֵברֹו ִל ְפ ֵני ַח ָּיה ְל ָטְרפֹו; "[ּו] ִמ ַּיד ָה ָא ָדם ִמ ַּיד ִאיׁש ָא ִחיו
ֶא ְדרֹׁש� ֶאת ֶנ ֶפׁש ָה ָא ָדם" (שם) – ֶזה ַהּׂשֹו ֵכר ֲא ֵחִרים ַל ֲהרֹג ֶאת
ד ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – כגון "ההורגין ֲח ֵברֹוּ .ו ְב ֵפרּוׁש ֶנ ֱא ַמר ִּבְׁש ָלְׁש ָּתן ְלׁשֹון ' ְּדִריָׁשה' – ֲהֵרי ִּדי ָנם
נפשות שלא בראיה ברורה או בלא
התראה ,אפילו בעד אחד ,או שונא
שהרג בשגגה" (מלכים ג,י)ְ .ל ָה ְר ָגן ְּב ִדין ָמסּור ַלׁ ָּש ַמ ִים.
ַהַּמ ְלכּות ְו ַת ָּק ַנת ָהעֹו ָלם – לקיים סדר
ענישת רוצחים
חברתי ראוי" .והורג רבים ביום אחד
ד ּו ְב ָכל ֵאּלּו ָה ַר ְצ ָח ִנין ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ֶׁש ֵאי ָנן ְמ ֻח ָּי ִבין ִמי ַתת ותולה ,ומניחן תלויין ימים רבים,
להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם"
(מלכים ג,י) ,בניגוד לבית דין ,שאינו דן ֵּבית ִּדיןִ ,אם ָר ָצה ֶמ ֶלְך ִיְׂשָר ֵאל ְל ָהְר ָגן ְּב ִדין ַהַּמ ְלכּות ְו ַת ָּק ַנת
שני אנשים ביום אחד (סנהדרין יד,י), ָהעֹו ָלם – ָהְרׁשּות ְּב ָידֹוְ .ו ֵכן ִאם ָראּו ֵּבית ִּדין ַל ֲהרֹג אֹו ָתן
ואינו מלין את נבלת התלוי על העץ ְּבהֹוָר ַאת ָׁש ָעהִ ,אם ָה ְי ָתה ַהׁ ָּש ָעה ְצִרי ָכה ְל ָכְך – ֲהֵרי ֵיׁש ָל ֶהם
(שם טו,ז-ח)ִ .אם ָראּו ֵּבית ִּדין – שגם הם ְרׁשּות ְּכ ִפי ַמה ׁ ֶּש ִּיְראּו.
צריכים לתקן את החברה (סנהדרין כד,ד;
ממרים ב,ד)ְּ .בהֹו ָר ַאת ָׁש ָעה – אבל לא ה ֲהֵרי ֶׁשֹּלא ֲהָר ָגם ַהֶּמ ֶלְךְ ,וֹלא ָה ְי ָתה ַהׁ ָּש ָעה ְצִרי ָכה ְל ַח ֵּזק
שיקבעו את הדבר לדורות ויאמרו שכן ַה ָּד ָבר – ֲהֵרי ֵּבית ִּדין ַח ָּי ִבין ִמָּכל ָמקֹום ְל ַהּכֹו ָתם ַמָּכה ַרָּבה
היא ההלכה (שם). ַהְּקרֹו ָבה ְל ִמי ָתהְ ,ו ֶל ֱאסֹר אֹו ָתם ְּב ָמצֹור ּו ְב ָמצֹוק ָׁש ִנים ַרּבֹות,
ה ַמָּכה ַרָּבה – מכות רבות (השווה דברים
כה,ג)ְ .ו ֶל ֱא ֹסר אֹו ָתם – ככלל במשפט
התורה אין מאסר בבית הסוהר כעונש על עבירה מסויימת ,אלא הענישה היא תשלום ממון או מלקות או עונש מוות,
ורק במקרים מיוחדים ,אוסרים את העבריין זמנית עד להענשתו (סנהדרין יא,ב; יב,ג .)7המאסר כעונש הקבוע בדין נעשה רק
במקרים קיצוניים (כאן; להלן ד,ז; חובל ומזיק ח,יא) או בנסיבות מיוחדות השמורות לבתי הדין לפי שיקול דעתם ,כדי להרתיע
עבריינים (סנהדרין כד,ט) או לפי משפט המלך (מלכים ג,ח)ְּ .ב ָמצֹור ּו ְב ָמצֹוק – להצר להם בכליאה ובהרעבה זמנית (השווה
