Page 213 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 213
ִה ְלכֹות רֹו ֵצ ַח ּו ְׁש ִמי ַרת ֶנ ֶפ ׁ ש
ֵיׁש ִּב ְכ ָל ָלן ְׁש ַבע ֶע ְ ׂש ֵרה ִמ ְצוֹותֶׁ ,ש ַבע ִמ ְצוֹות ֲעֵׂשה ְו ֶעֶׂשר מניין המצוות :ב)ּ כֹ ֶפר – פדיון נפש,
כסף תמורת עונש גופני (להלן א,ד).
ג)ְ ל ַה ְגלֹות – לעיר מקלט (להלן ה,א). ִמ ְצוֹות ֹלא ַת ֲעֶׂשהְ ,ו ֶזה הּוא ְּפָר ָטן :א)ֶׁ שֹּלא ִלְרצֹ ַח .ב)ֶׁ שֹּלא
ה)ְּ כֶׁש ִּיְר ַצח – כשרצח .ו)ְ ל ַהִּציל ִל ַּקח ּכֹ ֶפר ְל ֶנ ֶפׁש רֹו ֵצ ַחֶ ,אָּלא יּו ַמת .ג) ְל ַה ְגלֹות ָהרֹו ֵצ ַח
ַהִּנ ְר ָּדף – שנרדף על ידי אדם הרוצה ִּבְׁש ָג ָגה .ד) ֶׁשֹּלא ִל ַּקח ּ ֹכ ֶפר ִל ְמ ֻח ַּיב ָּגלּות .ה) ֶׁשֹּלא יּו ַמת
להרוג אותו או לאנוס אותו בכל דרך ָהרֹו ֵצ ַח ְּכֶׁש ִּיְר ַצחֹ ,ק ֶדם ֲע ִמי ָדה ַּב ִּדין .ו) ְל ַהִּציל ַהִּנְר ָּדף
ואם אי אפשר להציל את הנרדף בדרך ְּב ַנ ְפׁשֹו ֶׁשָּלרֹו ֵדף .ז) ֶׁשֹּלא ָלחּוס ַעל ָהרֹו ֵדף .ח) ֶׁשֹּלא ַל ֲע ֹמד
אחרת ,אפילו במחיר הריגת הרודף (להלן ַעל ָּדם .ט) ְל ַה ְפִריׁש ָעֵרי ִמ ְק ָלט ּו ְל ַכֵּון ָל ֶהם ַה ֶּדֶרְך .י) ַל ֲערֹף
א,ו-ז) .ז)ָ לחּוס ַעל ָהרֹו ֵדף – להימנע
ֶאת ָה ֶע ְג ָלה ַּבַּנ ַחל .יא)ֶׁ שֹּלא ֵי ָע ֵבד ְּבאֹו ָתּה ַק ְר ַקע ְוֹלא ִּת ָּז ֵר ַע .מלהרוג אותו ,בשעה שצריך לעשות כן
(להלן א,ט; סה"מ ל"ת רצג) .ח)ֶׁ שֹּלא ַל ֲע ֹמד
ַעל ָּדם – שלא להתמהמה בהצלת נפשו יב)ֶׁ שֹּלא ָלִׂשים ָּד ִמים .יג) ַל ֲעׂשֹות ַמ ֲע ֶקה .יד) ֶׁשֹּלא ַי ְכִׁשיל
של אדם או ממונו כשיש אפשרות ָּת ִמים ְּב ָד ָבר* .טו) ִל ְפרֹק ִעם ִמי ֶׁשִּנ ְכָׁשל ַּב ֶּדֶרְך .יו) ִל ְט ֹען
להצילו (סה"מ ל"ת רצז) .ט)ְ ל ַה ְפ ִריׁש ָע ֵרי ִעּמֹו .יז) ֶׁשֹּלא ַיִּני ֶחּנּו ַּב ֶּדֶרְך ִנ ְב ָהל ְּב ַמּ ָׂשאֹו ְו ֵי ֵלְך לֹוּ .ו ֵבאּור
ִמ ְק ָלט – להכין ערים מיוחדות לקלוט ִמ ְצוֹות ֵאּלּו ִּב ְפָר ִקים ֵאּלּו.
כל מי שרצח בשגגה (להלן ח,א-ב; סה"מ
עשה קפב)ְ .ל ַכ ֵּון ָל ֶהם ַה ֶּד ֶרְך – להכין את הדרכים המובילות לערי המקלט ,לפנות אותן מכל מכשול ולהכין שלטי
הכוונה אליהן (להלן ח,ה; סה"מ שם) .י)ַ ל ֲערֹף ֶאת ָה ֶע ְג ָלה – עגלה צעירה שעורפים את ראשה ,אם נמצא הרוג שלא נודע
מי הרג אותו (להלן ט,א; ט,ג) .יב)ָ לִׂשים ָּד ִמים – להניח מכשול של סכנת מוות בלא טיפול ראוי (להלן יא,ד; סה"מ ל"ת רצח).
יד)ֶׁ שֹּלא ַי ְכִׁשיל ָּת ִמים ְּב ָד ָבר – שלא לתת עצה שאינה טובה לאדם שאינו בקי בדבר ושלא לסייע לעוברי עברה (להלן
יב,יד; סה"מ ל"ת רצט)ְּ .ב ָד ָבר* – בכ"י מ'ַּ :ב ֶּדֶרְך .טו)ִ ל ְפרֹק ִעם ִמי ֶׁשִּנ ְכָׁשל ַּב ֶּד ֶרְך – להוריד את המשא מעל האדם או מעל
בהמה הכושלים תחת משאם (להלן יג,א; סה"מ ,עשה רב; "מעל חברו" – מניין המצוות הקצר שבהקדמה למשנה תורה ,עשה רב) .יו)ִ ל ְט ֹען
ִעּמֹו – לעזור לבעל הבהמה או לחברו להעמיס את המשא .יז)ִ נ ְב ָהל ְּב ַמּ ָׂשאֹו – דואג למטען.
א ֶנ ֶפׁש ָא ָדם – ולא עובר בבטן אמו, ּ ֶפ ֶרק ִרא ׁשֹון
הרוצח והרודף
כלשון הכתוב" :ואיש כי יכה כל נפש א
אדם ,מות יומת" (ויקרא כד,יז; וראה להלן
ב,ו .לחיוב בן נח על הריגת עובר ,ראה מלכים איסור לרצוח – המשפט והעונש
ט,ד)ִ .מ ִּיְׂש ָר ֵאל – ואסור להרוג גוי שאינו א ָּכל הֹוֵרג ֶנ ֶפׁש ָא ָדם ִמ ִּיְׂשָר ֵאל – עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה,
נלחם עמנו (להלן ב,יא; ד,יא .לדיני מלחמה ,ראה
מלכים ו,ד)ַּ .ב ַּס ִיף – אחת מארבע מיתות ֶׁשֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ִּת ְר ָצח" (שמות כ,יב; דברים ה,טז)ְ .ו ִאם ָר ַצח ְּב ָזדֹון
בית דין ,הסרת הראש בחרב (סנהדרין ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים – ִמי ָתתֹו ַּב ַּס ִיףֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָ " :נ ֹקם ִיָּנ ֵקם" (שמות כא,כ)
– ִמִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה ָל ְמדּו ֶׁשּזֹו ִמי ַתת ַס ִיףֵּ .בין ֶׁש ָה ַרג ֶאת ֲח ֵברֹו טו,ד)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר " ָנקֹם ִיָּנ ֵקם" – במי שהרג
את עבדוִ .מִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה – כפי ששמעו
איש מפי רבו במסורת שבעל פה כיצד ַּבַּבְר ֶזל ֵּבין ֶׁשׂ ְּשָרפֹו ָּב ֵאׁש – ִמי ָתתֹו ַּב ַּס ִיף.
ב ִמ ְצ ָוה ְּב ַיד ּגֹו ֵאל ַה ָּדםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ ּ" :ג ֵאל ַה ָּדם הּוא ָי ִמית ֶאת להבין את דברי המקראִ .מי ָתתֹו ַּב ַּס ִיף –
ואם אי אפשר להמיתו בסיף – ממיתים
אותו בכל דרך שאפשר (סנהדרין יד,ח; י'). ָהרֹ ֵצ ַח" (במדבר לה,יט); ְו ָכל ָה ָראּוי ִלי ֻרׁ ָּשה הּוא ּגֹו ֵאל ַה ָּדםֹ .לא
ב ִמ ְצָוה – כן ראוי לכתחילה .ואין זו מצַות עשה הנמנית בתרי"ג המצוותֹ ּ .ג ֵאל ַה ָּדם – קרוב משפחתו של הנרצח .לגואל
הדם זכות תחילה להוציא לפועל את גזר הדין ,מפני שתחושת הכאב ועשיית הצדק בוערות בו ("כי יחם לבבו" – דברים יט,ו).
אבל בעברות אחרות ,הטילה התורה תחילה את ביצוע גזר הדין על העדים (סנהדרין יג,א" ,)4לפי שאותו הדבר אצלם ברור,
