Page 215 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬שפנ תושמיר חצור תהלכו‪  ‬פרק א ‪ 193‬‬ ‫ ‬

‫ֶנ ֱה ָרג‪ְ .‬ו ִאם ְיכֹו ִלים ְל ַהִּצילֹו ְּב ֵא ֶבר ֵמ ֵא ְב ֵרי ָהרֹו ֵדף‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁש ַּיּכּו שיתיר עצמו למיתה ויאמר‪' :‬על מנת כן‬
‫אֹותֹו ְּב ֵחץ אֹו ְּב ֶא ֶבן אֹו ְּב ַס ִיף‪ְ ,‬ו ִי ְק ְטעּו ֶאת ָידֹו אֹו ִיְׁשְּברּו ֶאת‬
‫אני עושה'" (סנהדרין יב‪,‬ב)‪ְ .‬י ַסּמּו – יעוורו‪.‬‬ ‫ַר ְגלֹו אֹו ְי ַסּמּו ֶאת ֵעינֹו – עֹוִׂשין‪ְ .‬ו ִאם ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין ְל ַכֵּון ְוֹלא‬
‫ְו ִאם ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין ְל ַכֵּון – רק לפצוע‬
‫אותו‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר – הפסוקים וביאורם‬ ‫ְל ַהִּצילֹו ֶאָּלא ִאם ֵּכן ֲהָרגּוהּו ָלרֹו ֵדף – ֲהֵרי ֵאּלּו הֹוְר ִגין אֹותֹו‬
‫מובאים בהקדמה להלכות אלו (לחובת‬
‫ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ָהַרג‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ַקּ ֹצ ָתה ֶאת ַּכָּפּה‪ֹ,‬לא‬
‫ההצלה‪ ,‬ראה גם להלן‪ ‬טו‪ .‬פסוק זה נדרש גם לעניין‬

‫תשלומי חובל בחברו‪ ,‬ראה ל"ת רעט; חובל ומזיק‬ ‫ָתחֹוס ֵעי ֶנָך" (דברים כה‪,‬יב)‪.‬‬

‫א‪,‬ד; א‪,‬ט‪-‬י)‪.‬‬ ‫ח ֶא ָחד ְמבּוָׁשיו ְו ֶא ָחד ָּכל ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ַסָּכ ַנת ְנ ָפׁשֹות‪,‬‬

‫ח ִע ְנ ַין ַהָּכתּוב – המשמעות הרחבה‬ ‫ֶא ָחד ָה ִאׁ ָּשה ֶׁש ָא ֲח ָזה ֶאת ָה ִאיׁש ְו ֶא ָחד ָה ִאיׁש ֶׁש ָא ַחז ֶאת‬

‫של הפסוק‪ ,‬בניגוד לפירוש המילולי‬

‫המצומצם‪.‬‬ ‫ָה ִאׁ ָּשה; ִע ְנ ַין ַהָּכתּוב ֶׁשָּכל ַהחֹוֵׁשב ְל ַהּכֹות ֲח ֵברֹו ַהָּכ ָיה‬
‫ַהְּמ ִמי ָתה אֹותֹו – ַמִּצי ִלין ֶאת ַהִּנְר ָּדף ְּב ַכּפֹו ֶׁשָּלרֹו ֵדף; ְו ִאם‬
‫ט‪ֻ 2‬עָּבָרה – אישה הרה‪ְ .‬מ ַקׁ ָּשה ֵלי ֵלד‬ ‫ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין – ַמִּצי ִלין אֹותֹו ַאף ְּב ַנ ְפׁשֹו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא ָתחֹוס‬

‫– "שאחזוה חבלי לידה כאשר החלו‬ ‫ֵעי ֶנָך" (שם)‪ ,‬ט‪ֲ 1‬הֵרי זֹו ִמ ְצַות ֹלא ַת ֲעֶׂשה ֶׁשֹּלא ָלחּוס ַעל ֶנ ֶפׁש‬
‫הכאבים ונזילת הדם" (פה"מ נדה ד‪,‬ד)‪.‬‬
‫ונקראו חבלי הלידה בשם זה "מחמת‬ ‫ָהרֹו ֵדף‪.‬‬

‫הקושי שבו ועוצם מכאוביו" (פה"מ חולין‬

‫ד‪,‬ב)‪ .‬וכאן מדובר בלידה שיש בה סכנה‬ ‫ט‪ְ 2‬ל ִפי ָכְך הֹורּו ֲח ָכ ִמים ֶׁש ָה ֻעָּבָרה ֶׁש ִהיא ְמ ַקׁ ָּשה ֵלי ֵלד – ֻמ ָּתר‬
‫לאישה‪ִ .‬מׁ ֶּשהֹו ִציא רֹאׁשֹו – שמאותה‬
‫ַל ְחּתְֹך ָה ֻעָּבר ְּב ֵמ ֶעי ָה ֵּבין ַּב ַּסם ֵּבין ַּב ָּיד‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְּכרֹו ֵדף עת הוא נחשב ילוד‪ ,‬ואין צורך ש ֵיצא‬
‫כולו (ראה איסורי ביאה י‪,‬ו; נחלות ב‪,‬י)‪ֵ .‬אין‬
‫נֹו ְג ִעין ּבֹו – מפני שאסור להרוג אפילו‬ ‫ַא ֲחֶרי ָה ְל ָהְר ָגּה‪ְ .‬ו ִאם ִמׁ ֶּשהֹו ִציא רֹאׁשֹו – ֵאין נֹו ְג ִעין ּבֹו‪ֶׁ ,‬ש ֵאין‬
‫תינוק בן יומו (להלןב‪,‬ו)‪ֶׁ .‬ש ֵאין ּדֹו ִחין ֶנ ֶפׁש‬ ‫ּדֹו ִחין ֶנ ֶפׁש ִמְּפ ֵני ֶנ ֶפׁש‪ְ ,‬ו ֶזה הּוא ִט ְבעֹו ֶׁשָּלעֹו ָלם‪.‬‬

‫ִמְּפ ֵני ֶנ ֶפׁש – ראה לעיל ביאור ו‪ְ .‬ו ֶזה הּוא‬ ‫רודף באונס עריות‬

‫ִט ְבעֹו ֶׁשָּלעֹו ָלם – שבכל לידה האישה‬ ‫י ֶא ָחד ָהרֹו ֵדף ַא ַחר ֲח ֵברֹו ְל ָהְרגֹו אֹו רֹו ֵדף ַא ַחר ַנ ֲעָרה ְמאָֹר ָסה‬
‫שרויה בסכנה‪ ,‬ואין לייחס לתינוק כוונה‬
‫לסכן את אמו‪ .‬וכל זמן שלא יצא לאוויר‬ ‫ְל ָא ְנ ָסּה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִּ" :‬כי ַּכ ֲאֶׁשר ָיקּום ִאיׁש ַעל ֵר ֵעהּו ּוְר ָצחֹו ֶנ ֶפׁש ֵּכן‬
‫העולם‪ ,‬אין הוא נקרא נפש כאמו‪ ,‬ולכן‬ ‫ַה ָּד ָבר ַה ֶּזה"(שםכב‪,‬כו)‪ַ ,‬ו ֲה ֵריהּואאֹו ֵמר‪ָ ":‬צ ֲע ָקה ַהַּנ ֲע ָרה ַה ְמאֹ ָרָׂשה‬

‫מחתכים אותו כדי להציל את אמו‪ .‬אבל‬ ‫ְו ֵאין מֹוִׁשי ַע ָלּה" (שם כב‪,‬כז); ָהא ֵיׁש ָלּה מֹוִׁשי ַע – מֹוִׁשי ָעּה ְּב ָכל‬
‫אחרי שיצא ראשו‪ ,‬הרי הוא ככל האדם‪,‬‬ ‫ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָיכֹול ְלהֹוִׁשי ָעּה‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ַּב ֲהִרי ַגת ָהרֹו ֵדף‪.‬‬

‫ואין דוחים את נפשו מפני נפש אמו‪.‬‬ ‫יא ְוהּוא ַה ִּדין ִלְׁש ָאר ָּכל ָה ֲעָריֹות‪ ,‬חּוץ ִמן ַהְּב ֵה ָמה‪ֲ .‬א ָבל‬

‫י ְמ ֹאָר ָסה – מקודשת לאיש‪.‬‬ ‫ַה ְּזכּור – ַמִּצי ִלין אֹותֹו ְּב ֶנ ֶפׁש ָהרֹו ֵדף‪ִּ ,‬כְׁש ָאר ֲעָריֹות‪ֲ .‬א ָבל‬

‫ההתקשרות בין איש לאישה נעשית‬

‫בשני שלבים‪ .‬השלב הראשון הוא‬ ‫ָהרֹו ֵדף ַא ַחר ַהְּב ֵה ָמה ְלִר ְב ָעּה‪ ,‬אֹו ֶׁשָר ַדף ַל ֲעׂשֹות ְמ ָלא ָכה‬
‫הקידושין‪ ,‬הנקראים גם אירוסין‪ ,‬ובו‬ ‫ַּבׁ ַּשָּבת אֹו ַל ֲעבֹד ֲעבֹו ָדה ָז ָרה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ַהׁ ַּשָּבת ַו ֲעבֹו ָדה‬
‫האישה נחשבת אשת איש‪ ,‬אף על פי‬ ‫ָז ָרה ִעְּקֵרי ַה ָּדת‪ֵ ,‬אין ְמ ִמי ִתין אֹותֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ִוי ִביאּוהּו‬
‫שעדיין היא גרה בבית אביה ואסורה‬

‫לבעלה‪ .‬השלב השני הוא הנישואין‪ ,‬ובו‬ ‫ְל ֵבית ִּדין ִוי ִדינּוהּו ְו ָימּות‪.‬‬
‫האישה עוברת לגור בבית בעלה (אישות‬

‫א‪,‬א‪-‬ג; י‪,‬א)‪ .‬בימינו הקידושין נעשים צמוד לנישואין‪ ,‬בזמן החתונה‪ .‬הפסוקים וביאורם מובאים בהקדמה להלכות אלו‪.‬‬

‫יא ָה ֲע ָריֹות – שאין קידושין תופסים בהן (אישות ד‪,‬יב; לפירוטן‪ ,‬ראה איסורי ביאה א‪,‬ד‪-‬ו)‪ַ .‬ה ְּזכּור – זכר הנרדף על ידי זכר‬

‫המבקש לאנוס אותו‪ .‬ומשכב זכור הוא בכלל גילויי עריות‪ְ .‬לִר ְב ָעּה – לבוא עליה‪ִ .‬עְּקֵרי ַה ָּדת – יסודות התורה‪ .‬שהתורה‬

‫וכל הנביאים נלחמו בעבודה זרה ובהשקפותיה‪ ,‬והשבת היא אות בין בני ישראל לבין הקדוש ברוך הוא‪ .‬ועל שתיהן‬

‫נאמר שהן שקולות כנגד כל המצוות כולן‪ ,‬והעובר עליהן אינו כעובר על שאר המצוות‪ ,‬אלא הרי הוא כגוי לכל דבריו‬

‫(עבודה זרה ב‪,‬ד‪-‬ה; שבת ל‪,‬טו; פה"מ סנהדרין ח‪,‬ז)‪.‬‬