Page 198 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬ומזיק חובל הלכות‪  ‬פרק ז ‬ ‫‪1 76‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִבי ִע י‬ ‫‪ ‬‬ ‫א הֹו ִאיל ְוֹלא ִנְׁש ַּתָּנה ַה ָּד ָבר –‬
‫ז‬
‫במראהו‪ ,‬בטעמו או בריחו‪ְ .‬וֹלא ִנ ְפ ְס ָדה‬

‫נזק לא מובהק ותשלומי המזיק‬ ‫צּוָרתֹו – נראה שמשמעות צורה כאן היא‬

‫היזק שאינו ניכר‬ ‫הגדרת הדבר במציאות (לא ההלכתית)‬
‫שהיא לא נשתנתה‪ ,‬למשל ממאכל‬
‫א ַהַּמ ִּזיק ָממֹון ֲח ֵברֹו ֶה ֵּזק ֶׁש ֵאינֹו ִנָּכר – הֹו ִאיל ְוֹלא ִנְׁש ַּתָּנה‬ ‫לחפץ וכדומה (ראה למשל תיפסד צורתו‬

‫ַה ָּד ָבר ְוֹלא ִנ ְפ ְס ָדה צּוָרתֹו‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ָּפטּור ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמין‪ִּ ,‬דין‬ ‫ותוארו‪ ,‬שחיטה ט‪,‬ח – שתיפסד המהות והצורה‬

‫החיצונית)‪ִּ .‬דין ּתֹוָרה – התורה מחייבת רק ּתֹו ָרה‪ֲ .‬א ָבל ִמ ִּד ְב ֵרי סֹו ְפ ִרים ָא ְמרּו‪ :‬הֹו ִאיל ְו ִה ְפ ִחית ְּד ֵמי ֶהן –‬
‫על נזק ממשי בגוף הדבר (ולא אם חלים‬
‫ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב‪ּ ,‬ו ְמַׁשֵּלם ַמה ׁ ֶּש ִה ְפ ִחית ִמ ְּד ֵמי ֶהן‪.‬‬ ‫עליו עתה דינים אחרים הגורמים לירידת‬

‫ערכו)‪ ,‬אך חכמים גזרו במקום הצורך ב ֵּכי ַצד? ֲה ֵרי ֶׁשִּטֵּמא ֹא ָכ ִלין ְטהֹו ִרין ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו‪ ,‬אֹו ֶׁש ִּדַּמע‬
‫גם בנזקים שאינם ממשיים‪ .‬וברור שכל‬
‫ֵּפרֹו ָתיו‪ ,‬אֹו ֵעֵרב לֹו ִטַּפת ֵיין ֶנ ֶסְך ְּבתֹוְך ֵיינֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ָא ַסר ָע ָליו‬ ‫היזק אסור מדין תורה‪ִּ .‬ד ְבֵרי סֹו ְפִרים –‬
‫ַהּכֹל‪ְ ,‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה – ָׁש ִמין ַמה ׁ ֶּש ִה ְפ ִסיד‪ּ ,‬ו ְמַׁשֵּלם ֶנ ֶזק‬ ‫תקנות חכמים‪ִ .‬ה ְפ ִחית ְּד ֵמי ֶהן – שירד‬
‫ערך הממון בגלל הפגם שפגם המזיק‪.‬‬
‫ָׁש ֵלם ִמן ַה ָּי ֶפה ֶׁשִּב ְנ ָכ ָסיו‪ְּ ,‬כ ֶדֶרְך ָּכל ַהַּמ ִּזי ִקין‪.‬‬

‫ג‪ְ 1‬ו ָד ָבר ֶזה ְק ָנס הּוא ֶׁש ָּק ְנסּו אֹותֹו ֲח ָכ ִמים‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא‬ ‫ב ֶׁשִּטֵּמא אֹ ָכ ִלין ְטהֹוִרין ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו –‬

‫ִי ְה ֶיה ָּכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ִמן ַהַּמְׁש ִחי ִתין הֹו ֵלְך ּו ְמ ַטֵּמא ַט ֲהרֹו ָתיו‬ ‫כגון שנגע טמא בתרומה (רש"י גטין נב‪,‬ב)‪.‬‬
‫ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ואֹו ֵמר‪ָּ :‬פטּור ָא ִני‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ֵמת ֶזה ֶׁש ִה ִּזיק‬ ‫ותרומה טמאה אינה ראויה לאכילה‪,‬‬
‫ודינה להישרף‪ֶׁ .‬ש ִּדַּמע ֵּפרֹו ָתיו –‬

‫ֶה ֵּזק ֶׁש ֵאינֹו ִנָּכר – ֵאין ּגֹו ִבין ַהֶּנ ֶזק ִמְּנ ָכ ָסיו; ֶׁשֹּלא ָק ְנסּו‬ ‫שעירב פירות תרומה עם פירות חולין‬
‫ֲח ָכ ִמים ֶאָּלא ֶזה ֶׁש ָע ַבר ְו ִה ִּזיק‪ֲ ,‬א ָבל ַהּיֹוֵרׁש‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָעָׂשה‬ ‫של חברו ונפחת ערך התערובת‪ ,‬כיוון‬
‫שהיא מותרת רק לכהן (ראה תרומות יג‪,‬ב)‪,‬‬
‫ְּכלּום – ֹלא ָק ְנסּו אֹותֹו‪.‬‬ ‫וכבר אין לה ביקוש בשוק‪ֵ .‬יין ֶנ ֶסְך – יין‬

‫ג‪ְ 2‬ו ֵכן ַהַּמ ִּזיק ֶה ֵּזק ֶׁש ֵאינֹו ִנָּכר ִּבְׁש ָג ָגה אֹו ְּבאֹ ֶנס – ָּפטּור‪,‬‬ ‫שיוצקים אותו לכבוד עבודה זרה‪ַ .‬ה ָּי ֶפה‬
‫ֶׁשֹּלא ָק ְנסּו ֶאָּלא ַהִּמ ְתַּכֵּון ְל ַה ִּזיק ִמ ַּד ְעּתֹו‪ .‬ד ַהּ ֹכ ֲה ִנים ֶׁשִּפְּגלּו‬ ‫ֶׁשִּב ְנ ָכ ָסיו – הקרקע הטובה ביותר שיש‬
‫למזיק‪ְּ .‬כ ִדין ָּכל ַהַּמ ִּזי ִקין – ראה נזקי‬
‫ֶאת ַה ֶּז ַבח‪ְּ :‬ב ֵמ ִזיד – ַח ָּי ִבין ְלׁ ַשֵּלם; ְּבׁשֹו ֵגג – ְּפטּוִרין‪ְ .‬ו ֵכן‬
‫ממון ח‪,‬י‪.‬‬

‫ָהעֹוֶׂשה ְמ ָלא ָכה ְּב ָפַרת ַחָּטאת ּו ְב ֵמי ַחָּטאת‪ְּ :‬ב ֵמ ִזיד – ַח ָּיב‬ ‫ד ַהּ ֹכ ֲה ִנים ֶׁשִּפְּגלּו ֶאת ַה ֶּז ַבח – שחשבו‬
‫ְלׁ ַשֵּלם; ְּבׁשֹו ֵגג – ָּפטּור‪.‬‬
‫מחשבה פסולה בעת שעבדו על הקרבן‬
‫ה ִה ְכ ִניס ָּפָרה ַלַּמְרֵּבק ְּכ ֵדי ֶׁש ִּתי ַנק ְו ָתדּוׁש‪ְ ,‬ו ִה ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו ִמֵּמי‬ ‫(כגון במהלך השחיטה וכדומה)‪,‬‬
‫שחשבו לאכול ממנו או להקריב אותו‬

‫או לזרוק את דמו לאחר הזמן שמותר‬

‫לעשות כן‪ ,‬ובזה פסלו אותו (פסולי המוקדשין יג‪,‬א; פה"מ גטין ה‪,‬ד)‪ָ .‬העֹוֶׂשה ְמ ָלא ָכה ְּב ָפ ַרת ַחָּטאת – שהיא פרה אדומה‪ ,‬שמי‬

‫שעבד בה פסל אותה‪ ,‬כגון ששם עליה עול לחרישה או רכב עליה (פרה אדומה א‪,‬ז)‪ֵ .‬מי ַחָּטאת – מי מעיין שנותנים עליהם‬

‫אפר פרה אדומה ומזים אותם על מי שנטמא במת כדי לטהרו (פרה אדומה ו‪,‬א)‪ ,‬שהעושה בהם מלאכה‪ ,‬כגון שהשתמש‬

‫בהם בין מילוי המים מן המעיין לבין נתינת האפר או אפילו עסק במלאכה אחרת תוך כדי עיסוק בהם‪ ,‬פסלם (שם ז‪,‬א)‪.‬‬

‫ה ָּפ ָרה – פרת חטאת‪ַ .‬מ ְרֵּבק – נקרא גם 'רבקה' והיא קבוצת בקר (פה"מ עירובין ב‪,‬א)‪ ,‬ונראה שהכוונה למתקן לקשירת‬

‫כמה פרות‪ ,‬מלשון "עגלי מרבק" (ירמיהו מו‪,‬כא; וראה רש"י גטין נג‪,‬א)‪ֶׁ .‬ש ִּתי ַנק ְו ָתדּוׁש – שתינק מאמּה ותדוש תוך כדי יניקתה‪.‬‬

‫הדישה היא הפרדת גרגרי התבואה מן השיבולים על ידי דריסתם או על ידי מורג הקשור אל הפרה‪ .‬בעבודה זו נפסלת‬

‫הפרה מלהיות פרת חטאת‪ ,‬ובתנאי שהעבודה נעשתה ברצון האדם‪ ,‬והדברים מבוארים בהלכות פרה אדומה (א‪,‬ז‪:)2‬‬

‫"הכניסה לרבקה ודשה מאליה – כשרה‪ .‬הכניסה כדי שתינק ותדוש – פסולה‪ ,‬שהרי עשת לרצונו"‪ .‬פסלות הפרה לענייני‬

‫קדשים‪ ,‬אינה מחייבת מבחינה משפטית‪ ,‬שהרי אין מחייבים בדיני אדם על מחשבה בלבד בלא עשיית מעשה (רש"י גטין‬

‫נג‪,‬א)‪ ,‬אף על פי שרובץ עליו עוון‪ְ .‬ו ִה ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו ִמֵּמי ַחָּטאת – או אם הסיח את דעתו מלהשגיח על מי החטאת משעה‬

‫שמילא את המים כדי לקדש אותם למי חטאת ועד שנתן בהם את האפר‪ ,‬שאם אין להם שמירה‪ ,‬הם נפסלים (פרה אדומה י‪,‬ד)‪.‬‬