Page 194 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 194

‫זקיםנ רפס‪      ‬ומזיק חובל הלכות‪      ‬פרק ה‪-‬ו	‬                                                  ‫‪1	 72‬‬

‫יא‪ְ  1‬ועֹוד ֵיׁש ֶה ְפֵרׁש ֵּבין ִנ ְז ֵקי ּגּופֹו ְל ִנ ְז ֵקי ָממֹונֹו‪ֶׁ ,‬ש ָהאֹו ֵמר‬          ‫יא‪ֶׁ  1‬ש ַה ָּד ָבר ָידּו ַע ֶׁש ֵאין ָא ָדם רֹו ֶצה‬

‫ַל ֲח ֵברֹו ' ַסֵּמא ֶאת ֵעי ִני'‪ְ ' ,‬ק ַטע ֶאת ָי ִדי' ' ַעל ְמ ָנת ֶׁש ַא ָּתה ָּפטּור'‬        ‫ְּב ָכְך – אפשר שאמר את הדבר שלא‬
‫– ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב ַּב ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִרים‪ֶׁ ,‬ש ַה ָּד ָבר ָידּו ַע ֶׁש ֵאין ָא ָדם‬
                                                                                                 ‫ברצינות‪ ,‬ואפילו אם אמר אותם‬

                                                                                                 ‫ברצינות‪ ,‬הרי ש"אנס עצמו בדעתו‬
                      ‫הרעה‪ ...‬ויצרו [הרע] הוא שתקפו" רֹו ֶצה ְּב ָכְך‪.‬‬
                                                                                                                         ‫(גירושין ב‪,‬כ‪.)3‬‬
‫יא‪ֲ   2‬א ָבל ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו ' ְקַרע ֶאת ְּכסּו ִתי'‪ַׁ' ,‬שֵּבר ֶאת ַּכ ִּדי'‬
                                                                                                 ‫יא‪ְּ  2‬כסּו ִתי – בגדי‪ֲ .‬הֵרי ֶזה ָּפטּור –‬
‫' ַעל ְמ ָנת ֶׁש ַא ָּתה ָּפטּור' – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור‪ְ .‬ו ִאם ֹלא ָא ַמר לֹו ' ַעל‬
                                                                                                 ‫מלשלם‪ .‬אבל אסור לו לעשות כן‪ ,‬משום‬

‫ְמ ָנת ֶׁש ַא ָּתה ָּפטּור' – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהְרָׁשהּו‬          ‫איסור 'בל תשחית' (מלכים ו‪,‬י)‪.‬‬

                                            ‫ְל ַהְׁש ִחית‪.‬‬                                       ‫יב  ְּבתֹוַרת ְׁש ִמיָרה – שאחריותו על‬

‫יב  ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשָּבאּו ַהֵּכ ִלים ְל ָידֹו ְּת ִחָּלה‬                    ‫הכלים גדולה יותר‪ ,‬ולכן צריך לקבל‬
                                                                                                 ‫הוראה מפורשת שישבור אותם כדי‬

‫ְּבתֹוַרת ְׁש ִמיָרה‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁש ָהיּו ְׁשאּו ִלין אֹו ֻמ ְפ ָק ִדין ֶא ְצלֹו‪ְ ,‬ו ָא ַמר‬        ‫להיפטר מלשלם‪ֲ .‬הֵרי ֶזה ָּפטּור – אף על‬
‫לֹו 'ַׁשֵּבר' ּו' ְקַרע'‪ְ ,‬ו ָעָׂשה ֵּכן – ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם‪ַ ,‬עד ֶׁשּיֹא ַמר לֹו ' ַעל‬         ‫פי שלא אמר לו 'על מנת שאתה פטור'‪.‬‬
‫ְמ ָנת ֶׁש ַא ָּתה ָּפטּור'‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָא ַמר לֹו ' ַקח ְּכ ִלי ֶזה ְוַׁשְּברֹו'‪,‬‬
                                                                                                 ‫יג  ּו ְכ ִאּלּו ָא ַמר לֹו ַסֵּמא ֵעינֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִני‬

                                                                                                 ‫ַעל ְמ ָנת ֶׁש ַא ָּתה ָּפטּור – ואם עושה כן‪,‬‬
‫עובר על האיסור להכות את חברו 'ֶּב ֶגד ֶזה ְו ָק ְרעֹו'‪ְ ,‬ו ָעָׂשה ֵּכן – ֲה ֵרי ֶזה ָּפטּור‪.‬‬
                                                                                                 ‫(לעיל‪ ‬א)‪ ,‬כיוון שאין שליח לדבר עברה‬
                                                         ‫עשיית שליח להזיק‬                        ‫(מעילה ז‪,‬ב)‪ ,‬ולכן חייב המזיק בפועל‪.‬‬
                                                                                                 ‫ִה ְכׁ ִשיל ִעֵּור ְו ִח ֵּזק ְי ֵדי עֹו ְבֵרי ֲע ֵבָרה –‬
‫יג   ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'ַׁשֵּבר ֶּכ ְליֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִני ַעל ְמ ָנת ֶׁש ַא ָּתה‬

‫ו"כל המכשיל ִעֵּור בדבר והשיאו עצה ָּפטּור'‪ְ ,‬ו ָעָׂשה – ֲה ֵרי ֶזה ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם‪ּ ,‬ו ְכ ִאּלּו ָא ַמר לֹו ' ַסֵּמא‬
                                                                                                 ‫שאינה הוגנת (לפירוש זה כפשט הכתוב‪,‬‬
‫ֵעינֹו ֶׁשִּל ְפלֹו ִני ַעל ְמ ָנת ֶׁש ַא ָּתה ָּפטּור'‪ְ .‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָהעֹוֶׂשה‬           ‫ראה סה"מ ל"ת רצט)‪ ,‬או שחיזק ידי עוברי‬
‫הּוא ַה ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם – ֲהֵרי ֶזה ָהאֹו ֵמר לֹו ֻׁש ָּתפֹו ֶּב ָעוֹון‪ְ ,‬וָרָׁשע‬             ‫עבירה‪ ,‬שהוא עיוור ואינו רואה דרך‬

‫האמת מפני תאוות לבו‪ ,‬הרי זה עובר הּוא‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ִה ְכׁ ִשיל ִע ֵּור ְו ִח ֵּזק ְי ֵדי עֹו ְב ֵרי ֲע ֵב ָרה‪.‬‬

                                                        ‫בלא תעשה‪ ,‬שנאמר‪" :‬ולפני ִעור לא‬

‫תתן מכשול" (רוצח יב‪,‬יד)‪ .‬ובמקרה שלפנינו‪ ,‬הטעה את המזיק כשגרם לו לחשוב שלא יתחייב לשלם‪ ,‬וגרם לו לעבור‬

                                                                                                 ‫על איסור‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי 	‬  ‫	‬                                                                          ‫א   ָאנּוס – שהרי "אדם מועד לעולם"‬

‫המזיק ממון ואחריותו‬   ‫ו‬                                                                          ‫(לעיל א‪,‬יא)‪ ,‬אף באונס‪ ,‬כגון ברוח שאינה‬
                                                                                                 ‫מצויה (לעיל א‪,‬יב)‪ ,‬אך אם ה"מכה בידי‬
                                                         ‫אחריות האדם לנזק‬                        ‫שמים"‪ ,‬הוא פטור (להלן‪ ‬ד)‪ֲ .‬ה ֵרי הּוא‬
                                                                                                 ‫ְּכ ֵמ ִזיד – ובלבד שהנזק נעשה ברשות‬
‫א   ַהַּמ ִּזיק ָממֹון ֲח ֵברֹו ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם‪ֵּ .‬בין ֶׁש ָה ָיה‬              ‫הניזק‪ָ .‬נ ַפל ִמן ַהַּגג – אפילו ברוח‬
                                                                                                 ‫שאינה מצויה (לעיל א‪,‬יב)‪ֶׁ .‬שִּנ ְת ַקל‬
‫ׁשֹו ֵגג ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ָאנּוס – ֲהֵרי הּוא ְּכ ֵמ ִזיד‪ֵּ .‬כי ַצד? ָנ ַפל ִמן ַהַּגג‬           ‫ְּכֶׁשהּוא ְמ ַהֵּלְך‪ַ ...‬ח ָּיב – "מפני שהיה‬
‫ְוִׁשֵּבר ֶאת ַהֵּכ ִלים‪ ,‬אֹו ֶׁשִּנ ְת ַקל ְּכֶׁשהּוא ְמ ַהֵּלְך ְו ָנ ַפל ַעל ַהְּכ ִלי‬        ‫לו להסתכל"‪ ,‬וכל זה כשהיה הכד מונח‬
‫ְוִׁשְּברֹו – ַח ָּיב ֶנ ֶזק ָׁש ֵלם‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ּ" :‬ו ַמֵּכה ְב ֵה ָמה ְיַׁשְּל ֶמָּנה"‬       ‫במקום שיש לו רשות להניחו בו‪ .‬אך אם‬
                                                                                                 ‫נתקל בכד או נתקל בדבר מה ונפל על‬
‫(ויקרא כד‪,‬כא)‪ְ ,‬וֹלא ִחֵּלק ַהָּכתּוב ָּכאן ֵּבין ׁשֹו ֵגג ְל ֵמ ִזיד‪  .‬ב   ְו ֶא ָחד‬            ‫הכד ברשות הרבים – פטור‪" ,‬לפי שאין‬
                                                                                                 ‫דרך בני אדם להתבונן בדרך כשהם‬
‫ַההֹוֵרג ְּב ֶה ְמּתֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו‪ ,‬אֹו ַהּׁשֹו ֵבר ֵּכ ָליו‪ ,‬אֹו קֹוֵר ַע ְּב ָג ָדיו‪ ,‬אֹו‬
                    ‫קֹו ֵצץ ְנ ִטיעֹו ָתיו – ַהּ ֹכל ִּדין ֶא ָחד הּוא‪.‬‬                                   ‫מהלכין" (ראה נזקי ממון יג‪,‬ה‪-‬ו)‪.‬‬
   189   190   191   192   193   194   195   196   197   198   199