Page 189 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 189
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ד 167
יאֶׁ 1ש ָּי ָצא ְל ֵחרּות ַו ֲע ַד ִין ֹלא ִהִּגי ַע יאָּ 1כל ֶע ֶבד ֶׁש ָּי ָצא ְל ֵחרּותַ ,ו ֲע ַד ִין ֹלא ִהִּגי ַע ֵּגט ִׁש ְחרּור ְל ָידֹו
ֵּגט ִׁש ְחרּור – כגון שאמר האדון לעבד – ֵאין לֹו ְק ָנס; ַו ֲא ֵחִרים ֶׁש ָח ְבלּו ּבֹו – ֵאינֹו ָיכֹול ְלהֹו ִציא ֵמ ֶהן
ְל ַע ְצמֹוֶׁ ,ש ֲע ַד ִין ֹלא ָּג ַמר ִׁש ְחרּורֹוְ ,וֹלא ָה ָאדֹון ָיכֹול ְלהֹו ִציא
שהוא משוחרר ,אפילו בפני עדים ,אך
ֵמ ֶהןֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ִנְׁש ַאר לֹו ּבֹו ִק ְנ ָין.
עדיין עליו לסיים את תהליך שחרור
העבד בנתינת שטר שחרור (עבדים ז,א).
ֵאין לֹו ְק ָנס – שלושים סלעים שמשלם יאְ 2ל ִפי ָכְךַ ,הַּמִּפיל ֵׁשן ַע ְבּדֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ִסֵּמא ֵעינֹו – יֹו ֵצא
בעל השור ,אם הרג שורו עבד" ,הואיל
ואין לו אדון שהרי יצא לחירות" (נזקי ְּבִׁשּנֹוְ ,ו ֵאינֹו נֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי ֵעינֹו; ְו ִאם ָּת ַפׂש – ֵאין מֹו ִצי ִאין
ממון יא,א). ִמ ָּידֹו .יב ִמי ֶׁש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן ֹחִרין ֶׁשִּב ְּיׁשֹו ָא ָדם אֹו
ִצ ֲערֹו ,אֹו ֶׁשְּנ ָגחֹו ׁשֹור ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֵאּלּו – ַח ָּיבִ :אם ֵא ְרעֹו ֶזה יאַ 2הַּמִּפיל ֵׁשן ַע ְבּדֹו – שבהפלת
שיניו העבד יוצא לחירותְ .ו ֵאינֹו נֹו ֵתן
לֹו ְּד ֵמי ֵעינֹו – במקרה זה האדון עמד ַּבּיֹום ֶׁשְּלַרּבֹו – ְלַרּבֹו; ַּבּיֹום ֶׁשְּל ַע ְצמֹו – ְל ַע ְצמֹו.
יג ַהחֹו ֵבל ְּב ֶע ֶבד ִע ְב ִרי ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו – ַח ָּיב ַּב ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָב ִרים ,בדין על הפלת השן ויצא העבד לחירות
אלא שעדיין לא קיבל את שטר שחרורו, ְו ִיָּל ַקח ָּב ֶהן ַקְר ַקע ְוַרּבֹו אֹו ֵכל ֵּפרֹו ֶתי ָהְ ,ו ִל ְכֶׁש ֵּי ֵצא ָה ֶע ֶבד
ולכן הוא במצב ביניים בין עבד לבין ְל ֵחרּות ֵּת ֵצא ַהׂ ָּש ֶדה ִמ ַּת ַחת ְי ֵדי ַרּבֹוִ .ה ִּזיקֹו ֶה ֵּזק ֶׁש ֵאינֹו ְמ ַעֵּכב
משוחרר .במצב זה אין שכיח שיכה ְמ ָלא ָכה ְּכ ָללְּ ,כגֹון ֶׁש ָּק ַטע רֹאׁש ָא ְזנֹו אֹו רֹאׁש ָח ְטמֹו – ַהּ ֹכל
האדון את עבדו ולכן האדון לא נקנס,
כפי שאחרים שחבלו בעבד אינם ָל ֶע ֶבדְ ,ו ֵאין ְלַרּבֹו ָּב ֶהן ֵּפרֹות.
משלמים (מרהמ"ח; השווה לדין "נותן לו דמי החובל בבת קטנה
עינו" בעבדים ה,יד וביאורנו שם)ֵ .אין מֹו ִצי ִאין
ִמ ָּידֹו – שדינו של עבד שנחבל לאחר יד ַהחֹו ֵבל ְּב ַבת ְק ַטָּנה ֶׁשַּל ֲא ֵחִריםִ :אם ֶנ ֶזק ַהּפֹו ֵחת אֹו ָתּה
ִמַּכ ְסָּפּההּוא– ֲה ֵריהּואֶׁשָּל ָאבְ ,ו ֵכןִׁש ְב ָּתּהֶׁשָּל ָאבֶׁ,ש ֲה ֵרי ַמ ֲעֵׂשה שנפלה שינו מוטל בספק ,אם צריך
גט שחרור אם לאו (בבלי גטין מב,ב).
ָי ֶדי ָה ְו ֶכ ֶסף ְמ ִכיָר ָתּהֶׁשְּל ָא ִבי ָההּואֲ .א ָבל ַצ ַערּובֹׁש ֶ�ת ְוִרּפּוי– ֲהֵרי
יב ֶׁש ֶח ְציֹו ֶע ֶבד ְו ֶח ְציֹו ֶּבן חִֹרין – כגון הּואֶׁשָּלּהְ .ו ֵכן ֶנ ֶזקֶׁש ֵאינֹוּפֹו ֵחתאֹו ָתּה ִמַּכ ְסָּפּה– ֲהֵריהּואֶׁשָּלּה.
עבד של שני אדונים ,ושחרר אותו אחד ְו ֵכן ַהחֹו ֵבל ְּב ִבּתֹו – ְמַׁשֵּלם ָלּה ַצ ַער ְוִרּפּוי ּובֹשׁ ֶ�ת.
מהם (פה"מ :גטין ד,ה; עדויות א,יג)ַ .ח ָּיב –
שבמקרה הזה הזכות הממונית על כל החובל באשת איש או באשתו
אחד מחלקי העבד היא גמורה ולא
מסופקת ,ולכן משלםַּ .בּיֹום ֶׁשְּלַרּבֹו – טו ַהחֹו ֵבל ְּב ֵאֶׁשת ִאיׁש – ַהׁ ֶּש ֶבת ְו ָהִרּפּוי ְל ַב ְע ָלּהְ ,ו ַהַּצ ַער
שעובד עבור רבו. ֶׁשָּלּה; ְו ַהּבֹשׁ ֶ�ת ְו ַהֶּנ ֶזקִ :אם ְּב ָגלּוי הּואְּ ,כגֹון ֶׁש ָח ַבל ְּב ָפ ֶני ָה
ּו ְב ַצָּואָרּה אֹו ְּב ָי ֶדי ָה ּו ְזרֹועֹו ֶתי ָה – ַהׁ ְּש ִליׁש ֶׁשָּלּהּ ,וְׁש ֵני ְׁש ִליִׁשים יג ְו ִיָּל ַקח ָּב ֶהן ַקְר ַקע ְוַרּבֹו אֹו ֵכל
ַלַּב ַעל; ְו ִאם ַּב ֵּס ֶתר הּוא ַהֶּנ ֶזק – ַהׁ ְּש ִליׁש ַלַּב ַעלּ ,וְׁש ֵני ְׁש ִליִׁשים ֵּפרֹו ֶתי ָה – יקנה לעבד קרקע בדמי
התשלומים ,מלבד חלק הריפוי שהוא
זקוק לו (מ"מ) ,והרווחים ממנה כל ימי עבדותו יהיו לרבו כפיצוי על אבדן מלאכת עבדוֵּ .ת ֵצא ַהׂ ָּש ֶדה ִמ ַּת ַחת ְי ֵדי ַרּבֹו –
ויקבל אותה העבד .רֹאׁש ָא ְזנֹו – החלק העליון של האוזן.
יד ְּב ַבת ְק ַטָּנה – עד בת 12או יותר שלא הביאה סימני בגרות ,כלומר שתי שערות במקום הערווה (אישות ב,א)ֶ .נ ֶזק
ַהּפֹו ֵחת אֹו ָתּה ִמַּכ ְסָּפּה הּוא – נזק שהיא נמכרת בגללו לאמה עברייה בפחות מערכה בשוקַ .מ ֲעֵׂשה ָי ֶדי ָה – שכר עבודת
כפיה לעומת הבנים ,שאינו יכול למכור אותם ,ולפיכך משלם להם דמי נזק ושבת (י')ְ .ו ֶכ ֶסף ְמ ִכי ָר ָתּה – אם הייתה
נמכרת לאמה עברייה ,כשאביה עני מכדי לפרנס אותה ,שאפילו אין לו בגד לעצמו ,והוא מבקש להבטיח את עתידה
ושתינשא לאדוניה (י'; ראה עבדים ד,א-ב)ֶ .נ ֶזק ֶׁש ֵאינֹו ּפֹו ֵחת אֹו ָתּה ִמַּכ ְסָּפּה – כגון שפצע אותה והוציא ממנה דם (לעיל ב,ו).
ְּב ִבּתֹו – כשאין פרנסתה מוטלת עליו (להלן יט; מ"מ).
טו ַהׁ ֶּש ֶבת ְו ָה ִרּפּוי ְל ַב ְע ָלּה – השבת ,כיוון שמעשה ידיה שייכים לו (אישות יב,ג); והריפוי ,כיוון שחייב לרפא אותה (שם
ב)ְּ .ב ָגלּוי – שגם לבעלה יש בושת בזה ועשוי להירתע ממנה (רש"י כתובות סה,ב)ּ .וְׁש ֵני ְׁש ִליִׁשים ַלַּב ַעל – לעיל (הלכה א) נאמר
שהבעל אינו מקבל חלק מדמי הנזק ,מפני שאינו פוגע במלאכתה לצמיתות ,ואילו כאן הבעל מקבל ,מפני שכבר אינה
