Page 185 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 185
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ג 163
ג ַהְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ָּיֵׁשן – ַח ָּיב ַּבּבֹשׁ ֶ�תְ .ו ִאם ֵמת ִמּתֹוְך ְׁש ָנתֹו ג ְו ִאם ֵמת ִמּתֹוְך ְׁש ָנתֹו ְוֹלא ֵה ִקיץ
ְוֹלא ֵה ִקיץְ ,וֹלא ִה ְרִּגיׁש ָּב ֶזה ֶׁשִּב ְּיׁשֹו – ֵאין ּגֹו ִבין ּבֹׁש ֶ�ת זֹו ִמן וכו' – יש ספק בדין ,אם דמי הבושת
הם בגלל שזלזל בו ,והמבייש פטור,
כיוון שלא חש בדבר ,או שמא הם ַהְּמ ַב ֵּיׁשְ ,ו ִאם ָּת ְפׂשּו ַהּיֹוְרִׁשיןֵ ,אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּי ָדם.
פיצוי גם לבני משפחתו בגלל הבושה ד ַהְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַהּׁשֹו ֶטה – ָּפטּור; ְו ַהְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ֵחֵרׁש – ַח ָּיב.
שגרם להם ,וחייב המבייש לשלם ,גם
ַהְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַהֵּגר אֹו ֶאת ָה ֶע ֶבד – ַח ָּיבַ .הְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ָּק ָטן :אם מת ולא הרגיש מאומה (בבלי ב"ק
פו,ב) .ובית דין אינו מוציא ממון כשיש
ספק ,ו"ככל ספק ממון :המוציא מחברו ִאם ְּכֶׁשַּמ ְכ ִלי ִמין אֹותֹו ִנ ְכ ָלם – ַח ָּיב; ְו ִאם ֵאינֹו ִנ ְכ ָלם – ָּפטּור.
– עליו הראיה" (איסורי ביאה טו,כו) ,ולכן ּו ִמָּכל ָמקֹום ֵאינֹו ּדֹו ֶמה ַהְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַה ָּק ָטן ַלְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַהָּגדֹול,
ְוֹלא ַהְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ָה ֶע ֶבד ַלְּמ ַב ֵּיׁש ֶּבן חִֹריןְ ,וֹלא ְמ ַב ֵּיׁש ֵחֵרׁש
אין מוציאים מיד התופס.
ד ַהּׁשֹו ֶטה–שאינושפויבדעתו,כגוןמי ִל ְמ ַב ֵּיׁש ִּפ ֵּק ַח.
שמהלך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים
ואינו מתבייש (ראה עדות ט,ט)ַ .ה ֵח ֵרׁש – קנס למבייש את הזולת
מי שאינו שומע ואינו מדבר ,שבגלל הַ 1הְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֲח ֵברֹו ִּב ְד ָבִרים ,אֹו ֶׁשָר ַקק ַעל ְּב ָג ָדיו – ָּפטּור
התקשורתהלקויהבינולביןהבריות,היה
נחשב בדרך כלל חסר דעת ,אך רגשות ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמיןְ .ו ֵיׁש ְל ֵבית ִּדין ִל ְגּדֹר ַּב ָּד ָבר ְּב ָכל ָמקֹום ּו ְב ָכל
טבעיים יש לו ,והוא מתבייש כאחד ְז ַמן ְּכמֹו ֶׁש ִּיְראּוְ .ו ִאם ִּב ֵּיׁש ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים – ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם לֹו
האדם.ו"מישמדברואינושומעאושומע ּבֹשׁ ֶ�ת ְׁש ֵל ָמהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִּב ְּיׁשֹו ֶאָּלא ִּב ְד ָבִרים.
ואינו מדבר – הרי הוא ככל אדם" (אישות
הְּ 2כ ָבר ִנ ְפ ַסק ַה ִּדיןֶׁ ,שָּכל ַהְּמ ַב ֵּיׁש ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים ֲא ִפּלּו
ב,כו)ָ .ה ֶע ֶבדַ ,ה ָּק ָטן – להגדרתם ,ראה
לעיל ביאור א,ידַ .מ ְכ ִלי ִמין – מביישים. ִּב ְד ָבִרים – קֹו ְנ ִסין אֹותֹוְ ,וגֹו ִבין ִמֶּמּנּו ִמְׁש ַקל ֲח ִמׁ ָּשה ּוְׁשלִׁשים
ִּפ ֵּק ַח–אדםשלםבדעתו,שאינולאחירש ִּדי ָנר ִמן ַה ָּז ָהבֶׁ ,שהּוא ִמְׁש ַקל ִּתְׁש ָעה ְס ָל ִעים ָּפחּות ְר ִבי ַע.
ולא שוטה (אישותשם).
ְו ַקָּב ָלה ִהיא ְּב ָי ֵדינּו ֶׁשּגֹו ִבין ְק ָנס ֶזה ְּב ָכל ָמקֹוםֵּ ,בין ָּב ָא ֶרץ הְ 1ד ָבִרים – דיבור ,מיליםָּ .פטּור
ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמין – משום שדמי הבושת ֵּבין ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ.
נלמדים מן "ְו ֶה ֱח ִזי ָקה ִּב ְמ ֻבָׁשיו" (דברים
כה,יא; וראה לעיל א,י) ,ונראה משם שחיוב ו ַמ ֲעִׂשים ָהיּו ֶא ְצ ֵלנּו ָּת ִמיד ְּב ָכְך ִּב ְס ָפַרדְ .ו ֵיׁש ַּת ְל ִמי ֵדי
הבושת הוא על בושת הגוף בלבד (רא"ש,
מובא בל')ִ .ל ְגּדֹר – לעצור את התופעה על ֲח ָכ ִמים ֶׁש ָהיּו מֹו ֲח ִלין ַעל ֶזהְ ,ו ָכְך ָנ ֶאה ָל ֶהןְ .ו ֵיׁש ֶׁשּתֹו ֵב ַע,
ידי הטלת עונש חמורְּ .ב ָכל ָמקֹום – אף ְועֹוִׂשין ְּפָׁשָרה ֵּבי ֵני ֶהןֲ .א ָבל ַה ַּד ָּי ִנים ָהיּו אֹו ְמִרים ַלְּמ ַב ֵּיׁש
בחוץ לארץַ .ח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם לֹו ּבֹ�ׁש ֶ ת ְׁש ֵל ָמה ' ַח ָּיב ַא ָּתה ִל ֵּתן לֹו ִלי ְטָרא ָז ָהב'.
– התשלום המרבי מפני שפגע בכבוד
התורה .וכל המבזה תלמיד חכמים אין לו חלק לעולם הבא ,וחייב נידוי (תלמוד תורה ו,יא-יב).
ה 2קֹו ְנ ִסין אֹותֹו – ונותנים את הכסף לחכם ,ומנדים אותו ,ומכים ועונשים אותו כפי מה שיראו (תלמוד תורה ו,יב; סנהדרין
כו,ה)ִ .מְׁש ַקל ֲח ִמׁ ָּשה ּוְׁשלִׁשים ִּדי ָנר ִמן ַה ָּז ָהב – מטבעות זהב טהור שמשקלם כ 148-גרם (ראה נספח מידות ומשקלות).
ְס ָל ִעים – הסלע שווה ארבעה דינרים (ראה שם)ַ .קָּב ָלה – מסורת שבעל פהֵּ .בין ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ – אף על פי שבדרך כלל
אין גובים קנסות בחוץ לארץ (סנהדרין ה,ט).
ו ְו ָכְך ָנ ֶאה ָל ֶהן – וכבר כתב הרמב"ם" :וכן היה דרך חסידים הראשונים :שומעין חרפתן ואינן משיבין ,ולא עוד אלא
שמוחלין למחרף וסולחין לו" (תלמוד תורה ז,יד) .וכל זה כשביזוהו בסתר .אבל אם היה הדבר בפרהסיא ,אסור לו למחול
על כבודו" ,אלא נוקם ונוטר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ,ויסלח לו" (שם; וראה ביאורנו שם לדימוי לנחש; וראה דעות ה,יג).
ֲא ָבל ַה ַּד ָּי ִנים ָהיּו אֹו ְמִרים וכו' – נראה שגם למי שנידון בפשרה אומרים הדיינים שבאופן עקרוני הוא היה חייב לשלם
את הסכום הזה ,כדי שיבין את חומרת מעשיוִ .לי ְטָרא ָז ָהב – 35דינרי זהב ,כאמור לעיל ה.2
