Page 184 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 184
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ב-ג 1 62
יח ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו – כי אי אפשר נֹו ֵתן לֹו ְּד ַבר יֹום ְּביֹומֹו אֹו ּפֹו ֵסק ַעל ַהּכֹלְ ,ונֹו ֵתן ְּד ֵמי ָהִרּפּוי
להכריח את הניזק לסמוך על המזיק
ַעל ְי ֵדי ֵּבית ִּדין .יח ָא ַמר לֹו ַהַּמ ִּזיק ' ֲא ִני ֲאַרֵּפא אֹו ְתָך' ,אֹו לאחר שחבל בו ,וגם איכותה של רפואת
' ֵיׁש ִלי רֹו ֵפא ֶׁשְּמַרֵּפא ְּב ִחָּנם' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹוֶ ,אָּלא ֵמ ִביא חינם פחותה (בבלי שם).
רֹו ֵפא ֻאָּמן ּו ְמַרְּפ ֵאהּו ְּבָׂש ָכר.
יט ְצ ָמ ִחים – גידולים בבשר ופריחות
יט ֲהֵרי ֶׁשֹּלא ָּפ ַסק ִעּמֹוֶ ,אָּלא ָה ָיה ְמַרֵּפא יֹום יֹוםְ ,ו ָעלּו ּבֹו בעור .לעתים אין הפצע מגליד היטב,
וצומחים במקומו גידולי בשר ומוגלות
ְצ ָמ ִחים ֵמ ֲח ַמת ַהַּמָּכה ,אֹו ִנ ְס ְּתָרה ַהַּמָּכה ַא ַחר ֶׁש ָח ָית – ַח ָּיב המתפשטים לעתים לאברים סמוכים
ְלַרּ ֹפאותֹו ְו ִל ֵּתן לֹו ְּד ֵמי ִׁש ְבּתֹוָ .עלּו ּבֹו ְצ ָמ ִחים ֶׁשֹּלא ֵמ ֲח ַמת ומעכבים את תהליך הריפוי ואף גורמים
ַהַּמָּכה – ַח ָּיב* ְלַרּפֹאותֹוְ ,ו ֵאינֹו נֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי ִׁש ְבּתֹוָ .ע ַבר ַעל סבל נוסף לפצוע (ראה שטיינזלץ ב"ק פג,ב;
פרקי משה ,מאמר כג ,עמ' ִ .)288–287נ ְס ְּת ָרה
ִּד ְבֵרי רֹו ֵפאְ ,ו ִה ְכִּביד ַהחֹ ִלי – ֵאינֹו ַח ָּיב ְלַרּפֹאותֹו. ַהַּמָּכה ַא ַחר ֶׁש ָח ָית – חזרה למצבה
זמן התשלום הקודם לאחר שכבר החלה להתרפא.
ַח ָּיב ְלַרּ ֹפאותֹו ְו ִל ֵּתן לֹו ְּד ֵמי ִׁש ְבּתֹו וכו'
כ ְּכֶׁשּפֹו ְס ִקין ֵּבית ִּדין ַעל ַהַּמ ִּזיק ּו ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו ְלׁ ַשֵּלם –
– המזיק ,שהחליט לשלם את הוצאות
ּגֹו ִבין ִמֶּמּנּו ַהּ ֹכל ִמ ָּידְ ,ו ֵאין קֹו ְב ִעין לֹו ְז ַמן ְּכ ָללְ .ו ִאם ַּבּבֹשׁ ֶ�ת הריפוי דבר יום ביומו ,מתחייב ללוות
את הניזק עד שיתרפא כליל .לכןִּ ,ב ְל ַבד ִנ ְת ַח ֵּיב – קֹו ְב ִעין לֹו ְז ַמן ְלׁ ַשֵּלםֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֹלא ִח ְּסרֹו ָממֹון.
הוצאות הריפוי המוטלות עליו כוללות
טיפול בסיבוכים העשויים להיות על המכה באופן טבעי וגם בסיבוכים מסיבות אחרותֶׁ .שֹּלא ֵמ ֲח ַמת ַהַּמָּכה – אך הם
מפריעים לתהליך הריפוי .לעומת זאת ,אילו היו הוצאות הריפוי ניתנות מראש על פי הערכת בית הדין ,הן היו כוללות
טיפול רק בדברים שניתן היה להעריך מראש שיהיו על המכהַ .ח ָּיב* – כן הוא בי' ,במ' ובמדרש הגדול .ק'ֵ :אינֹו
ַח ָּיב .וכן סבורים גם חלק מן המפרשיםָ .ע ַבר הניזק ַעל ִּד ְב ֵרי רֹו ֵפא וכו' – "לפי שהחולה הרע לעצמו" (פה"מ ב"ק ח,א).
כ ְו ֵאין קֹו ְב ִעין לֹו ְז ַמן – אין נותנים לו ארכה לשלם את החוב ,להבדיל מחובות אחרים ,כגון החזרת הלוואה (מלווה
ולווה כב,א)ֶׁ .ש ֲה ֵרי ֹלא ִח ְּסרֹו ָממֹון – נראה שהרמב"ם ייחד רק את הבושת ,אך יש מי שאומר שכן הוא הדין בתשלום
דמי צער ,שגם בו אין חסרון ממון (סמ"ע ,חו"מ תכ).
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי
בושת וקנסות קבועים ג
הבושת תלויה במבייש ובמתבייש א ַהּבֹ�ׁש ֶ ת – להגדרתה ,ראה לעיל
א ֵּכי ַצד ְמַׁש ֲעִרין ַהּבֹשׁ ֶ�ת? ַהּ ֹכל ְל ִפי ַהְּמ ַב ֵּיׁש ְו ַהִּמ ְתַּב ֵּיׁשֵ :אינֹו ביאור א,אַ .ה ַּקל – נקלה ,מבוזה.
ָּבְׁשּתֹו ְמֻרָּבה – מפני שיש בדבר גם
ּדֹו ֶמה ִמ ְתַּב ֵּיׁש ִמן ַה ָּק ָטן ְל ִמ ְתַּב ֵּיׁש ֵמ ָא ָדם ָּגדֹול ּו ְמ ֻכָּבד; ֶׁש ֶּזה
ֶׁשִּב ְּיׁשֹו ֶזה ַה ַּקל – ָּבְׁשּתֹו ְמֻרָּבה. העזה וחוצפה.
ב ַהְּמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֶה ָערֹם ,אֹו ֶאת ִמי ֶׁשהּוא ַּבֶּמְר ָחץ – ָּפטּור. ב ַהְּמ ַב ֵּיׁש – כגון שירק עליוֶ .ה ָערֹם
ָנְׁש ָבה ָהרּו ַח ְו ָה ְפ ָכה ׁשּו ָליו ַעל ָּפ ָניו ַו ֲהֵרי הּוא ָערֹםְ ,והֹו ִסיף – לא רק מי שהוא ערום לגמרי ,אלא
ֶזה ְּב ַה ְפָׁש ָטתֹו – ַח ָּיב ַּבּבֹׁש ֶ�תְ ,ו ֵאינֹו ּדֹו ֶמה ְמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֶזה אפילו מי שנחשף רק חלק מגופו ,כגון
ֶׁשַּנ ֲעָׂשה ָערֹם ִל ְמ ַב ֵּיׁש ֶאת ֶׁש ֵאינֹו ָערֹםְ .ו ֵכן ִאם ִה ְגִּביַּה ְּב ָג ָדיו שנראה בשר כתפיו וחזהו (פה"מ מגילה
ֵליֵרד ַלָּנ ָהר ,אֹו ֶׁש ָע ָלה ִמן ַהָּנ ָהר ּו ִב ְּיׁשֹו – ַח ָּיבְ ,ו ֵאינֹו ּדֹו ֶמה ד,ו)ָּ .פטּור – מפני שכשהאדם אינו
מתבייש להימצא ערום ,הוא אינו מקפיד
ְמ ַב ֵּיׁש ֶזה ִל ְמ ַב ֵּיׁש ֶאת ַהְּמ ֻכ ֶּסה ִּב ְב ָג ָדיו. על כבודו (רש"י ב"ק פו,ב)ׁ .שּו ָליו – שולי
בגדיו.
