Page 188 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 188
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ד 1 66
עונשים ,עונש ממוני ועונש מוות ,נענש ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ " :וֹלא ִי ְה ֶיה ָאסֹוןָ ,ענֹוׁש ֵי ָע ֵנׁש" (שמות כא,כב) – ֹלא ִחֵּלק
רק בעונש החמור ,גם אם בפועל ,אינו
ַהָּכתּוב ֵּבין ׁשֹו ֵגג ְל ֵמ ִזיד ְּב ָד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ִמי ַתת ֵּבית ִּדין ְל ָפ ְטרֹו חייב מיתה ,כשעבר את העברה בשוגג,
ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמין. כגון שהתכוון רק להכותה (ראה גנבה
ג,א-ב)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר " ְוֹלא ִי ְה ֶיה ָאסֹון ָענֹוׁש
ו ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשִּנ ְתַּכֵּון ָל ִאּ ָׁשהֲ .א ָבל ִאם ִנ ְתַּכֵּון
ֵי ָע ֵנׁש" – והרחיב רבנו לבאר עניין זה
ַל ֲח ֵברֹו ְו ָנ ַגף ֶאת ָה ִאׁ ָּשה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֵּמ ָתה ,הֹו ִאיל ֶו ֱה ִמי ָתּה במקום אחר" :הא [הרי] אם היה שם
ְּבֹלא ַּכָּו ָנה ְל ַהּכֹו ָתּהֲ ,הֵרי ֶזה ְּכ ָד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִמי ַתת ֵּבית ִּדין, אסון [ומתה האישה] ,אין שם עונש ,ואף
על פי שהריגת האישה בשגגה ,שהרי
ּו ְמַׁשֵּלם ְּד ֵמי ְו ָלדֹות.
חבלה שעונשה מוות לא נתכוונו לה ,שנאמר' :כי ינצו אנשים
ונגפו אישה הרה .'...הא למדת שלא
ז ַהַּמֶּכה ָא ִביו ְו ִאּמֹו ְוֹלא ָעָׂשה ָּב ֶהם ַחּבּוָרה – ַח ָּיב ַּב ֲח ִמׁ ָּשה חילק באסון בין שוגג למזיד לפטרו מן
ְּד ָבִריםֲ .א ָבל ִאם ָעָׂשה ָּב ֶהם ַחּבּוָרה ,אֹו ֶׁש ָח ַבל ַּב ֲח ֵברֹו ַּבׁ ַּשָּבת, התשלומין" (נערה בתולה א,יג-יד).
ו ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שפטור ֲא ִפּלּו ָה ָיה ׁשֹו ֵגג – ָּפטּור ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמיןִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ֲעוֹון
מלשלם כשהמית את האישה בשוגגִ .מי ַתת ֵּבית ִּדיןּ ,ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (לעילה) ֶׁשֹּלא ִחֵּלק ַהָּכתּוב ֵּבין ׁשֹו ֵגג
ְּבֶׁשִּנ ְתַּכֵּון ָל ִאּ ָׁשה – שהתכוון להכותה,
ְל ֵמ ִזיד ְּב ָד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ִמי ַתת ֵּבית ִּדין ְל ָפ ְטרֹו ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמין. אבל לא התכוון להרוג אותה (וכן היא
ח ַו ֲהֹלא ַהחֹו ֵבל ְמ ַק ְל ֵקל הּואְ ,ו ָכל ַהְּמ ַק ְל ְק ִלין ַּבׁ ַּשָּבת ְּפטּוִרין משמעות הדבר בנערה בתולה א,יג .עיין שם
בביאורנו)ֲ .הֵרי ֶזה ְּכ ָד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִמי ַתת ִמן ַהִּמי ָתהְ ,ו ָלָּמה ַנ ֲחׁשֹב ֶזה ַהחֹו ֵבל ָעוֹון ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ִמי ַתת ֵּבית ִּדין?
ֵּבית ִּדין – כשהתכוון לאישה ,חל עליו
הֹו ִאיל ְו ַנ ַחת רּו ַח ָעָׂשה ְל ִי ְצרֹו ָהַרע ְּב ֵעת ֶׁש ָח ַבל ַּב ֲח ֵברֹו – ֲהֵרי דין מיתת בית דין ,ואף אם הרג בשוגג,
הּוא ִּכ ְמ ַת ֵּקןְ ,ו ִנ ְמ ָצא ֲעוֹון ִמי ָתהּ ,ו ְל ִפי ָכְך ָּפטּור ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמין. פטור מלשלם .ואילו אם לא התכוון
לאישה ,לא שייך בו דין מיתת בית דין .חבלה שעונשה מלקות
ז ַחּבּוָרה – מכה שיוצא בה דםִ .מְּפ ֵני ט ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו ְּביֹום ַהִּכּפּוִריםֲ ,א ִפּלּו ְּב ֵמ ִזיד – ַח ָּיב
ֶׁשהּוא ֲעוֹון ִמי ַתת ֵּבית ִּדין – שאם עשה
ַּב ַּתְׁשלּו ִמיןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ָע ַבר ֲע ֵבָרה ֶׁשהּוא ַח ָּיב ָע ֶלי ָה ַמ ְלקּות. חבורה באביו או באמו ,עונשו בחנק
ַו ֲהֹלא ָּכל ַהְּמ ֻח ָּיב ַמ ְלקּות ְו ַתְׁשלּו ִמין לֹו ֶקה ְו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלםֶׁ ,ש ֵאין (ממרים ה,ה) .והחובל בחברו בשבת ויצא
ָא ָדם לֹו ֶקה ּו ְמַׁשֵּלם? ָּכְך ֵהן ַה ְּד ָבִרים ַּבּכֹל חּוץ ֵמחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו, ממנו דם ,חייב משום מלאכת מפרק
ֶׁשהּוא ְמַׁשֵּלםֶׁ ,ש ֲהֵרי ְּב ֵפרּוׁש ִרְּב ָתה ּתֹוָרה חֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו (שבת ח,ז) ,ועונשו בסקילה (שם א,א).
ַל ַּתְׁשלּו ִמיןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ " :רק ִׁש ְבּתֹו ִי ֵּתן ְו ַרּ ֹפא ְי ַרֵּפא" (שמות כא,יט). ח הֹו ִאיל ְו ַנ ַחת רּו ַח ָעָׂשה ְל ִי ְצרֹו ָהַרע
החובל בעבד – "שהרי נתקררה דעתו ושככה חמתו"
(שבת ח,ח).
י ַהחֹו ֵבל ְּב ֶע ֶבד ְּכ ַנ ֲע ִני ֶׁשּלֹו – ָּפטּורָ .ח ַבל ְּב ֶע ֶבד ִע ְבִרי ֶׁשּלֹו
ט ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו ְּביֹום ַהִּכּפּוִרים
– ַח ָּיב ְּב ֻכָּלן חּוץ ִמן ַהׁ ֶּש ֶבתַ .החֹו ֵבל ְּב ֶע ֶבד ְּכ ַנ ֲע ִני ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו –
– שבמזיד אין עונשו מוות אלא כרת
(שביתת עשור א,ב) .ואם חבל בו במזיד ַרּבֹו ֶׁשָּל ֶע ֶבד נֹו ֵטל ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָב ִריםַ .ו ֲא ִפּלּו ִצ ֲערֹו ְּב ַסם ְו ִנ ְת ַרֵּפא
בעדים ובהתראה ,לוקה ,מפני "שכל ִּב ְמ ֵה ָרה – ֲה ֵרי ָּכל ְרפּו ָאתֹו ְל ַרּבֹו.
חייבי כרתות לוקים" (איסורי ביאה א,ז).
חּוץ ֵמחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו ֶׁשהּוא ְמַׁשֵּלם – ואינו לוקה ,מפני שהתורה אמרה במפורש "ַרק ִׁש ְבּתֹו ִי ֵּתן" ,שחייב דווקא
בתשלום ,אף במקום שהיה ראוי שילקה (י'; וראה פה"מ ב"ק ח,ג).
י ְּב ֶע ֶבד ְּכ ַנ ֲע ִני – וכן הדין בכל עבד גויָּ .פטּור – מפני שגם אם חבלו בו אחרים ,היה מקבל את התשלום ,מפני
"שכל מה שקנה עבד ,קנה רבו" (מלווה ולווה ב,ח)ַ .ח ָּיב ְּב ֻכָּלן – מפני שעבד עברי הוא אדון לגופו (ראה עבדים א,ט) .חּוץ
ִמן ַהׁ ֶּש ֶבת – שהמפסיד מביטול המלאכה הוא האדוןְּ .ב ַסם ְו ִנ ְתַרֵּפא ִּב ְמ ֵהָרה – ונתקצרה תקופת החלמתו בצערֲ .הֵרי
ָּכל ְרפּו ָאתֹו ְלַרּבֹו – ואין החובל נפטר מתשלום דמי הריפוי שנאמדו ,אף על פי שנחסכו עקב התקצרות התהליך (כפי
שנתבאר לעיל ב,טו) ,ויקבל הרב את היתרה.
