Page 190 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬ומזיק חובל הלכות‪  ‬פרק ד ‬ ‫‪ 168‬‬

‫יכולה לעשות מלאכות שהאישה חייבת ָל ִאׁ ָּשה‪ֶׁ :‬שַּלַּב ַעל נֹו ְת ִנין לֹו ִמ ָּיד‪ְ ,‬וֶׁשָּל ִאׁ ָּשה ִיָּל ַקח ָּב ֶהם ַק ְר ַקע‬
‫לעשות לבעלה (סמ"ע חו"מ תכג)‪ֶׁ .‬שָּל ִאׁ ָּשה‬
‫ְו ַהַּב ַעל אֹו ֵכל ֵּפרֹות‪.‬‬ ‫ִיָּל ַקח ָּב ֶהם ַקְר ַקע ְו ַהַּב ַעל אֹו ֵכל ֵּפרֹות‬

‫טז ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָח ְבלּו ָּבּה ֲא ֵחִרים‪ֲ .‬א ָבל ַהַּב ַעל‬ ‫– ככל הכספים והמיטלטלים שהיא‬
‫מקבלת‪ ,‬שהקרן שייכת לה‪ ,‬והבעל‬
‫ֶׁש ָח ַבל ְּב ִאְׁשּתֹו – ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם ָלּה ִמ ָּיד ָּכל ַהֶּנ ֶזק ְו ַהַּצ ַער ְו ָכל‬ ‫נהנה מן הרווחים‪ ,‬כל זמן שהיא חיה‬
‫ַהּבֹשׁ ֶ�ת‪ְ ,‬ו ַהּכֹל ֶׁשָּלּה‪ְ ,‬ו ֵאין ַלַּב ַעל ָּב ֶהן ֵּפרֹות‪ְ .‬ו ִאם ָר ָצת ִל ֵּתן‬
‫עמו (אישות כב‪,‬כא)‪.‬‬

‫טז ַהַּב ַעל ֶׁש ָח ַבל ְּב ִאְׁשּתֹו – ואסור לו ַה ָּד ִמים ְל ַא ֵחר – נֹו ֶת ֶנת‪ְ .‬ו ָכ ֶזה הֹורּו ַהְּגאֹו ִנים‪ְ .‬ו ַהַּב ַעל ְמ ַרֵּפא‬
‫להכות אותה או לבייש אותה אלא על‬
‫אֹו ָתּה ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשְּמַרֵּפא ָּכל ָח ְל ָיּה‪ .‬יז ְו ַהַּמ ִּזיק ִאְׁשּתֹו ְּב ַתְׁש ִמיׁש‬ ‫ידי בית דין‪ ,‬שיש להם זכות לתת עונשים‬
‫גופניים לכל אדם (וראה אישות כא‪,‬י)‪ ,‬וחייב‬
‫ַהִּמָּטה – ַח ָּיב ִּב ְנ ָז ֶקי ָה‪.‬‬

‫אישה שחבלה בבעלה‬ ‫לכבדה כפי שהתחייב בכתובתה (ייבום‬
‫ד‪,‬לג)‪" .‬וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד‬
‫יח ָה ִאׁ ָּשה ֶׁש ָח ְב ָלה ְּב ַב ְע ָלּה‪ִ :‬אם ָה ָיה ָלּה ּתֹו ֶס ֶפת ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה‬ ‫את אשתו יתר מגופו‪ ,‬ואוהבה כגופו‪.‬‬

‫– ְמ ַח ְּי ִבין אֹו ָתּה ִל ְמּ ֹכר ַהּתֹו ֶס ֶפת ְל ַב ְע ָלּה ְּבטֹו ַבת ֲה ָנ ָיה ְוגֹו ֶבה‬ ‫ואם יש לו ממון – מרבה בטובתה כפי‬
‫ִמֶּמָּנה‪ִ ,‬אם ָר ָצה ַהַּב ַעל‪ְ ,‬ו ִאם ָר ָצה ְל ָגְרָׁשּה ְו ִל ְגּבֹות ִמן ַהּ ֹכל‪,‬‬ ‫הממון‪ .‬ולא יטיל עליה אימה יתרה‪.‬‬
‫ּגֹו ֶבה; ְו ִאם ֹלא ָה ָיה ָלּה ּתֹו ֶס ֶפת – ֵאי ָנּה ְיכֹו ָלה ִל ְמּ ֹכר לֹו ִע ַּקר‬ ‫ויהיה דבורו עמה בנחת‪ .‬ולא יהיה‬
‫עצב ולא רוגז" (אישות טו‪,‬יט)‪ְ .‬ו ָכ ֶזה הֹורּו‬

‫ְּכ ֻתָּב ָתּה‪ֶׁ ,‬ש ָאסּור לֹו ָל ָא ָדם ִלְׁשהֹות ִעם ִאְׁשּתֹו ָׁש ָעה ַא ַחת‬ ‫ַהְּגאֹו ִנים – כקנס לבעל‪ ,‬אף על פי‬
‫ְּבֹלא ְּכ ֻתָּבה‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּת ְה ֶיה ַקָּלה ְּב ֵעי ָניו ְלהֹו ִצי ָאּה‪ֶ ,‬אָּלא ִאם‬ ‫שמעיקר הדין‪ ,‬דין הבעל החובל שווה‬
‫ָר ָצה ַהַּב ַעל‪ּ ,‬כֹו ֵתב ָע ֶלי ָה ְׁש ָטר ִּב ְד ֵמי ֶח ְבלֹו‪ ,‬אֹו ְמ ָגְרָׁשּה ְונֹו ֵטל‬ ‫לדין אחר שחבל בה (י'‪ .‬ראה תוספתא ב"ק‬
‫ט‪,‬יד)‪ַ .‬הְּגאֹו ִנים – החכמים ברחבי העולם‬

‫ִמְּכ ֻתָּב ָתּה ָהָראּוי לֹו‪.‬‬ ‫שעמדו לאחר תקופת התלמוד‪ ,‬עסקו בו‬
‫ויצא להם שם בחכמתם (הקדמה למשנה‬
‫החובל בילדים‬
‫תורה‪ ,‬לג)‪ .‬יז ַהַּמ ִּזיק ִאְׁשּתֹו ְּב ַתְׁש ִמיׁש‬

‫יט ַהחֹו ֵבל ְּב ָב ָניו ַהְּגדֹו ִלים‪ִ ,‬אם ֵאין ְסמּו ִכין ַעל ֻׁש ְל ָחנֹו –‬ ‫ַהִּמָּטה – שהוא חייב לנהוג עמה‬
‫בעדינות בשעת תשמיש המיטה (דעות‬
‫נֹו ֵתן ָל ֶהם ִמ ָּיד‪ְ .‬ו ַהְּק ַטִּנים – ִיָּל ַקח ָל ֶהם ַקְר ַקע ְּב ִנ ְז ָקן‪ְ ,‬ו ֵהן‬
‫אֹו ְכ ִלין ֵּפרֹו ָתיו‪ְ .‬ו ֵכן ַה ִּדין ַּב ֲא ֵחִרים ֶׁש ָח ְבלּו ָּב ֶהן‪ְ .‬ו ִאם ָהיּו‬ ‫ה‪,‬ד)‪.‬‬

‫יח ּתֹו ֶס ֶפת ִּב ְכ ֻתָּב ָתּה – שהתחייב בעלה‬
‫בכתובתה סכום כסף נוסף על חובתו ְסמּו ִכין ַעל ֻׁש ְל ָחנֹו‪ְ ,‬ו ָח ַבל ָּב ֶהן – ָּפטּור‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָהיּו ְּגדֹו ִלים ֵּבין‬
‫היסודית‪ ,‬הנקראת 'עיקר הכתובה'‪,‬‬
‫ֶׁש ָהיּו ְק ַטִּנים‪ְ .‬ו ִאם ָח ְבלּו ָּב ֶהן ֲא ֵחִרים‪ַּ :‬בְּגדֹו ִלים – ִי ֵּתן ָל ֶהם‬ ‫שהיא מאתיים דינרים לבתולה ומאה‬
‫ִמ ָּיד; ּו ַבְּק ַטִּנים – ִיָּל ַקח ָּב ֶהם ַקְר ַקע‪ְ ,‬ו ֵהן אֹו ְכ ִלין ֵּפרֹו ֶתי ָה ַעד‬ ‫לגרושה ולאלמנה‪ ,‬שהיא מקבלת‬

‫אותה אם גירש אותה או אם מת בחייה ֶׁש ַּי ְג ִּדילּו‪.‬‬

‫או התאלמנה (אישות י‪,‬ז)‪ִ .‬ל ְמּ ֹכר ַהּתֹו ֶס ֶפת‬

‫ְל ַב ְע ָלּה ְּבטֹו ַבת ֲה ָנ ָיה – הזכות הכספית שבתוספת הכתובה‪ ,‬שאם יגרש אותה‪ ,‬תהיה תוספת הכתובה שלו‪ .‬ולאחרים‬

‫לא תמכור‪ ,‬כיוון שיכולה לוותר לבעלה על תוספת הכתובה‪ ,‬ויפסיד הקונה (ל')‪ְ .‬וגֹו ֶבה ִמֶּמָּנה – מן הכסף שקנה בו את‬

‫התוספת‪ְ .‬להֹו ִצי ָאּה – לגרש אותה‪ְׁ .‬ש ָטר ִּב ְד ֵמי ֶח ְבלֹו – שטר חוב על הסכום שהתחייבה לשלם לו‪ ,‬וכשתזכה בכסף‪,‬‬

‫יקבל אותו הבעל בגביית השטר (כגון שקיבלה במתנה לה בלבד‪ .‬לתנאים ראה‪ :‬אישות כב‪,‬כז; זכייה ומתנה ג‪,‬יב‪-‬יד)‪.‬‬

‫יט ֵאין ְסמּו ִכין ַעל ֻׁש ְל ָחנֹו – אינו מפרנס אותם‪ִ .‬יָּל ַקח ָל ֶהם ַקְר ַקע ְּב ִנ ְז ָקן ְו ֵהן אֹו ְכ ִלין ֵּפרֹו ָתיו – מחשש שיאבד את‬

‫הממון‪ ,‬קונים להם קרקע כדי לשמור על ערך הקרן עד שיגדלו‪ ,‬וייהנו בינתיים מן הרווחים‪ָּ .‬פטּור – אף שהדבר אסור‪,‬‬

‫במקרה זה הבנים אינם זוכים בכסף‪ ,‬שהרי תשלום זה בא מהוצאה של האב‪ ,‬והוא זוכה בה מפני שהם סמוכים על‬

‫שולחנו (בבלי ב"ק פז‪,‬ב)‪ְ .‬ו ִאם ָח ְבלּו ָּב ֶהן ֲא ֵח ִרים – כיוון שהצטערו‪ ,‬אינו מקפיד‪ ,‬ויקבלו הם את התשלומים‪ .‬ואין זה‬

‫דומה למציאה שמצאו הבנים‪ ,‬שהאב מקבל אותה ולא הם (גזלה ואבדה יז‪,‬יג)‪ ,‬מפני שבאבדה אינם יגעים כדי לקבל אותה‪.‬‬