Page 191 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 191
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ד-ה 169
כ ְּפ ִגי ָע ָתן ָר ָעה – שמי שמתדיין חבלת חרש שוטה וקטן
עמהם מפסידְּ .פטּו ִרין – אבל ראוי כ ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן – ְּפ ִגי ָע ָתן ָר ָעהַ :החֹו ֵבל ָּב ֶהן ַח ָּיב,
לבית דין להכות אותם ,כדי שלא יהיו
רגילים בדבר .וכן נאמר בהלכה הבאה ְו ֵהן ֶׁש ָח ְבלּו ַּב ֲא ֵחִרים ְּפטּוִריןַ .אף ַעל ִּפי ֶׁשִּנ ְתַּפ ַּתח ַה ֵחֵרׁש,
ְו ִנְׁש ַּתָּפה ַהּׁשֹו ֶטהְ ,ו ִה ְג ִּדיל ַה ָּק ָטן – ֵאי ָנן ַח ָּי ִבין ְלׁ ַשֵּלם ,על העבדים" :כדי שלא יהיו משלחת
להזיק" (גנבה א,י; וראה ביאורנו שם)ִ .נ ְתַּפ ַּתח
– נתרפא מחירשותוִ .נְׁש ַּתָּפה – נהיה ֶׁשְּבָׁש ָעה ֶׁש ָח ְבלּו ֵאי ָנן ְּב ֵני ֵּד ָעה.
שפוי ,הבריאְ .ו ִה ְג ִּדיל ַה ָּק ָטן – הביא חבלת עבד ואישה
שתי שערות במקום הערווה אחר
שנעשה בן 13שנה ויום אחדֵ .אי ָנן ְּב ֵני כא ָה ֶע ֶבד ְו ָה ִאׁ ָּשה – ְּפ ִגי ָע ָתן ָר ָעהַ :החֹו ֵבל ָּב ֶהן ַח ָּיבְ ,ו ֵהן
ֵּד ָעה – ואין להם אחריות על מעשיהם.
ֶׁש ָח ְבלּו ַּב ֲא ֵחִרים ְּפטּוִרין; ֲא ָבל ְמַׁשְּל ִמין ְל ַא ַחר ְז ַמןִ ,אם
ִנ ְתָּגְרָׁשה ָה ִאׁ ָּשה אֹו ֵמת ַּב ְע ָלּה אֹו ִנְׁש ַּת ְחֵרר ָה ֶע ֶבדֶׁ ,ש ֲהֵרי ְּב ֵני כא ֵהן ֶׁש ָח ְבלּו ַּב ֲא ֵחִרים ְּפטּוִרין
– והאדון אינו צריך לשלם על נזקי
עבדו" ,מפני שיש בהן דעת ,ואינו יכול ֵּד ָעה ֵהןַ ,ו ֲהֵרי ֵהן ְּכ ַב ַעל חֹוב ֶׁש ֵאין לֹו ַמה ִּיָּפַרעֶׁ ,ש ִאם ֶה ֱעִׁשיר
לשמרן .שאם יכעיסנו רבו ,ילך וידליק ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם.
גדיש באלף דינר ,וכיוצא בזה משאר הממית עבדו של חברו או בהמתו
נזקין" (גנבה א,ט)ִ .נ ְתָּג ְרָׁשה ָה ִאׁ ָּשה אֹו
ֵמת ַּב ְע ָלּה – ויכולה לשלם מממונה, כב ַע ְבּדֹוֶׁשָּל ָא ָדםְּכגּופֹוּ,ו ְב ֶה ְמּתֹוְּכ ָממֹונֹוֵּ.כי ַצד? ֲהֵריֶׁש ִהִּני ַח
כגון מכתובתהֲ .א ָבל ְמַׁשְּל ִמין ְל ַא ַחר ַּג ֶח ֶלת ַעל ֵלב ַע ְבּדֹוֶׁשַּל ֲח ֵברֹוּו ֵמת,אֹוֶׁש ְּד ָחפֹו ַל ָּיםאֹו ָל ֵאׁש ְוהּוא
ְז ַמן – אך אם יש לאישה כסף השייך לה ָיכֹול ַל ֲעלֹות ִמׁ ָּשםְ ,וֹלא ָע ָלה ּו ֵמת – ָּפטּור ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמיןְ .ו ִאם
בלבד ,חייבת לשלם ממנו (כגון שקיבלה ָעָׂשה ֵּכן ְל ֶב ֱה ַמת ֲח ֵברֹו – ַח ָּיבּ ,ו ְכ ִאּלּו ִהִּני ַח ַהַּג ֶח ֶלת ַעל ִּב ְגדֹו
במתנה לה בלבד .לתנאים ראה :אישות כב,כז; זכייה
ומתנה ג,יב-יד). ְו ִנְׂשַרףֶׁ ,שהּוא ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
כב ַּג ֶח ֶלת – יחיד של גחליםָּ .פטּור ִמן
ַה ַּתְׁשלּו ִמין – לאדון ,מפני שהעבד הוא בן דעת (שלא כבהמה) ,והיה יכול להציל את עצמו.
א ֵּבין ְּב ַע ְצמֹו – שאין גופו קניינו, ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמי ִׁשי
"אלא קנין הקדוש ברוך הוא" (רוצח ה
א,ד) .וכן אסור לו לצער את גופו במניעת איסור חבלה וחומרתו
צרכיו ,והוא נקרא חוטא אם מצער את האיסור להכות
עצמו (דעות ג,א) ,שאין ה' אויבו של הגוף
(פה"מ הקדמה לאבות ,פרק ד)ַ .הַּמֶּכה – אף א ָאסּור ְל ָא ָדם ַל ֲחבֹל ֵּבין ְּב ַע ְצמֹו ֵּבין ַּב ֲח ֵברֹוְ .וֹלא ַהחֹו ֵבל
על פי שיש בזה רק ביזוי וצער מועט ִּב ְל ַבדֶ ,אָּלא ָּכל ַהַּמֶּכה ָא ָדם ָּכֵׁשר ִמ ִּיְׂשָר ֵאלֵּ ,בין ָק ָטן ֵּבין ָּגדֹול,
(י')ֶּ .ד ֶרְך ִנָּציֹון – בכוונה לריב ,להקניט ֵּבין ִאיׁש ֵּבין ִאׁ ָּשהֶּ ,דֶרְך ִנָּציֹון – ֲהֵרי ֶזה עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה,
או להפגין כוח (כלשון המקרא :שמות ב,יג; ֶׁשֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא יֹ ִסיף [ְ ]...ל ַהּכֹתֹו" (דברים כה,ג) – ִאם ִה ְז ִהי ָרה
שם כא,כב ועוד .להכאת תלמיד ,ראה תלמוד
תורה ב,ב)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר – באזהרת שליח בית ּתֹוָרה ֶׁשֹּלא ְלהֹו ִסיף ְּב ַהָּכ ַאת ַהחֹו ֵטאַ ,קל ָו ֹח ֶמר ַלַּמֶּכה ֶאת
הדין המכה את מי שנתחייב מלקות:
" ַאְרָּב ִעים [מכות] ַיֶּכּנּו ֹלא יֹ ִסיףֶּ ,פן ַהַּצ ִּדיק .ב ֲא ִפּלּו ְל ַה ְגִּביַּה ָידֹו ַעל ֲח ֵברֹו ָאסּורְ .ו ָכל ַהַּמ ְגִּביַּה
יֹ ִסיף ְל ַהּ ֹכתֹו ַעל ֵאֶּלה ַמָּכה ַרָּבה ְו ִנ ְק ָלה ָידֹו ַעל ֲח ֵברֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִהָּכהּו – ֲהֵרי ֶזה ָרָׁשע.
[=ויתבזה] ָא ִחיָך ְל ֵעי ֶניָך" .ב ַהַּמ ְגִּביַּה
ָידֹו – "לאיים במכות ,אף על פי שלא יכה" (סה"מ ל"ת ש)ֲ .ה ֵרי ֶזה ָרָׁשע – ולמדו חכמים את הדבר מן הכתובַ" :וֵּי ֵצא
[משה] ַּבּיֹום ַהּ ֵׁש ִני ְו ִהֵּנה ְׁש ֵני ֲא ָנִׁשים ִע ְבִרים ִנִּצים [=רבים]ַ ,וּיֹא ֶמר ָלָרׁ ָשע ָלָּמה ַתֶּכה [=אתה מכה ,לשון הווה] ֵר ֶעָך"
(שמות ב,יג-יד; בבלי סנהדרין נח,ב).
