Page 192 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 192
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ה 170
ג ַהַּמֶּכה ֶאת ֲח ֵברֹו ַהָּכ ָאה ֶׁש ֵאין ָּבּה ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה – לֹו ֶקה, ג ַהָּכ ָאה ֶׁש ֵאין ָּבּה ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה –
ֶׁש ֲהֵרי ֵאין ָּכאן ַּתְׁשלּו ִמין ְּכ ֵדי ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָלאו ֶזה ִנ ָּתן ַל ַּתְׁשלּו ִמין. שאין המכה מתחייב בתשלוםָׁ .ש ֶוה
ַו ֲא ִפּלּו ִהָּכה ֶע ֶבד ֲח ֵברֹו ַהָּכ ָאה ֶׁש ֵאין ָּבּה ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה – לֹו ֶקה, ְּפרּו ָטה – בשווי פרוטה ,המטבע הקטנה
ֶׁש ֲהֵרי ֶיְׁשנֹו ְּב ִמ ְק ָצת ִמ ְצוֹותְ .וגֹוי ֶׁש ִהָּכה ֶאת ִיְׂשָר ֵאל – ַחָּיב ִמי ָתה, ביותר בתקופת התלמוד (ראה נספח מידות
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַ" :וִּי ֶפן ּ ֹכה ָוכֹה ַוַּיְרא ִּכי ֵאין ִאיׁש ַוַּיְך ֶאת ַהִּמ ְצִרי" (שמות ומשקלות)" .ופחות מפרוטה – אינו ממון"
(שבועות ז,טז)ֶ .ע ֶבד ֲח ֵברֹו – עבד לא יהודי.
ב,יב). ֶׁש ֲהֵרי ֶיְׁשנֹו ְּב ִמ ְק ָצת ִמ ְצוֹות – ראה לעיל
ביאור א,ידַ .ח ָּיב ִמי ָתה – בידי שמים,
שבועת הנחבל ו"אף על פי שהוא חייב מיתה ,אינו
נהרג [שאין סמכות לבית דין לגזור
דְ 1ק ָנס ָק ְנסּו ֲח ָכ ִמים ְל ֵאּלּו ַהּׁשֹו ִטים ַּב ֲע ֵלי ְזרֹו ַעֶׁ ,ש ִּי ְה ֶיה עונש מוות על עברה מסוג זה]" (מלכים
י,ו) .והרבה שלוחים יש לו למקום ברוך
ַהֶּנ ְחָּבל ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ֶׁש ֶּזה ָח ַבל ּבֹו ָח ָבל ֶזה, הוא בדרכי הטבע לשלם לו כגמולו.
ְונֹו ֵטל ַמה ׁ ֶּשָראּוי לֹוְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְהיּו ָׁשם ֵע ִדים. ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – בהצלת משה רבנו את העבד
היהודי חסר הישע מידי המשעבד
דֵּ 2כי ַצד? ָהיּו ְׁש ֵני ֵע ִדים ְמ ִעי ִדין אֹותֹו ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְלתֹוְך ָידֹו המצריַ" :ו ְי ִהי ַּב ָּי ִמים ָה ֵהם ַו ִּי ְג ַּדל ֹמ ׁש ֶ�ה
ַוֵּי ֵצא ֶאל ֶא ָחיו ַוַּיְרא ְּב ִס ְבֹל ָתםַ ,וַּיְרא ִאיׁש
ָׁש ֵלם ְו ָי ָצא ָחבּולְ ,וֹלא ָראּוהּו ְּב ֵעת ֶׁש ָח ַבל ּבֹוְ ,והּוא אֹו ֵמר ִמ ְצִרי ַמֶּכה ִאיׁש ִע ְבִרי ֵמ ֶא ָחיוַ :ו ִּי ֶפן ּ ֹכה
'ֹלא ָח ַב ְל ִּתי' ְו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ַא ָּתה ָח ַב ְל ָּת ִּבי' – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ָו ֹכה [=פנה והביט סביב] ַוַּיְרא ִּכי ֵאין
ִאיׁשַ ,וַּיְך ֶאת ַהִּמ ְצִרי [=התכוון להכותו
ְונֹו ֵטל. ונמצא שהרגו – רס"ג] ַו ִּי ְט ְמ ֵנהּו [וקבר
אותו] ַּבחֹול" .והדוגמה ממעשה משה
ה ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָה ְי ָתה ַהַּמָּכה ְּב ָמקֹום ֶׁש ֶא ְפָׁשר אמורה בהצלה מיידית להציל עשוק מיד
עושקו הנדרשת מחוץ לבית הדין (כמו
לֹו ְל ַהּכֹו ָתּה ְל ַע ְצמֹו ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ִעָּמ ֶהם ְׁש ִליִׁשיֶׁ ,ש ֶא ְפָׁשר ֶׁש ֶּזה המציל יהודי מידי מחבל) ,שבמציאות
ַהֶּנ ְחָּבל ָא ַמר לֹו ַל ֲחבֹל ּבֹו ּו ְל ִה ְתַר ֵעם ַעל ַא ֵחרֲ .א ָבל ִאם ֵאין אדם חושב תחילה להציל את חברו
ִעָּמ ֶהן ַא ֵחרְ ,ו ָה ְי ָתה ַהַּמָּכה ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול ַל ֲעׂשֹו ָתּה בהכאת המחבל ,והדבר נגרר להריגה,
ְּב ַע ְצמֹוְּ ,כגֹון ֶׁש ָה ְי ָתה ְנִׁשי ָכה ֵּבין ְּכ ֵת ָפיו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה – ֲהֵרי ואם מת המחבל – נמצא מותו מסור
ֶזה נֹו ֵטל ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה. לשמים (והשווה ביאת מקדש ד,א-ב).
הודאת החובל בחבלה דְ 1ק ָנס ָק ְנסּו ֲח ָכ ִמים – ואינה שבועה
ו הֹו ָדה ַהחֹו ֵבל ֶׁשהּוא ָח ַבל – ְמַׁשֵּלם ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִריםֶׁ ,ש ֲהֵרי מן התורה ,שבה הנתבע נשבע ונפטר
מן התביעה (לפרטן של דברים ,ראה טוען
ָה ֵע ִדים ָהיּו ָׁשם ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְלתֹוְך ָידֹו ָׁש ֵלם ִּבְׁש ַעת ַהְּמִרי ָבה ְו ָי ָצא ונטען א,א-ב) .וכאן תיקנו חכמים לתובע
ָחבּולֲ .א ָבל ִאם ֹלא ָהיּו ָׁשם ֵע ִדים ְּכ ָללְ ,והּוא אֹו ֵמר ' ָח ַב ְל ָּת שיישבע וייטול מן הנתבע" ,כדי שלא
ִּבי'ְ ,והֹו ָדה ֵמ ַע ְצמֹו – ָּפטּור ִמן ַהֶּנ ֶזק ּו ִמן ַהַּצ ַערְ ,ו ַח ָּיב ְּבֶׁש ֶבת
יתרבו הנזקים וההפקרות בין בני אדם"
(פה"מ שבועות ז,ג)ַ .הּׁשֹו ִטים ַּב ֲע ֵלי ְזרֹו ַע – אנשים אלימים ,מפני שכל בעל זרוע הוא בגדר שוטהְ .נ ִקי ַטת ֵח ֶפץ – אחיזת
ספר תורה בעת השבועה או תפילין בתלמיד חכמים (שבועות יא,ח; יא,יב) .ובמקום צורך ,אפשר להשביעו על התנ"ך (שו"ת
סג)ָ .ח ָבל – חבלה.
דְ 2לתֹוְך ָידֹו – לרשותו ,לביתו.
ה ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים – שהנחבל צריך להישבע כדי ליטול מן החובלְ .ל ִה ְתַר ֵעם – להתלונן.
ו ֶׁש ֲהֵרי ָה ֵע ִדים ָהיּו ָׁשם – והם מקור הרשעתו ,ולא הודאתוָּ .פטּור ִמן ַהֶּנ ֶזק ּו ִמן ַהַּצ ַער ְו ַח ָּיב ְּבֶׁש ֶבת ּובֹ�ׁש ֶ ת ְוִרּפּוי –
תשלומי שבת וריפוי הם פיצוי על ההפסד הכספי ,ותשלום הבושת במקרה זה בא לדעת רבנו כדי לפצות את הנחבל
על הבושה הנגרמת לו בהופיעו בציבור כשהוא חבול .ונראה שהטעם לפטור מתשלום דמי הנזק והצער ,מפני שאינם
