Page 195 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 195
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ו 173
ג ַּבֶּמה ְּד ָב ִרים ֲאמּו ִרים? ִּב ְרׁשּות ַהִּנ ָּזקֲ .א ָבל ִּב ְרׁשּות ג ֵאינֹו ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם ֶאָּלא ִאם ִה ִּזיק
ְּב ָזדֹון – שהנכנס חייב להישמר שלא
יינזק מן הפעולות שבעל הבית עושה ַהַּמ ִּזיק – ֵאינֹו ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם ֶאָּלא ִאם ִה ִּזיק ְּב ָזדֹון; ֲא ָבל
בתוך רשותו ,אך ודאי שאין לבעל הבית ִּבְׁש ָג ָגה אֹו ְּבאֹ ֶנס – ָּפטּורְ .ו ֵכן ִאם ָהיּו ְׁש ֵני ֶהן ִּבְרׁשּות אֹו
ְׁש ֵני ֶהן ֶׁשֹּלא ִּב ְרׁשּותְ ,ו ִה ִּזיק ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָממֹון ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא רשות להזיקו בכוונה תחילה (י')ְׁ .ש ֵני ֶהן
ִּבְרׁשּות אֹו ְׁש ֵני ֶהן ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּות – כמו
במי שחובל בחברו (ראה לעיל א,טז .וראה ְּב ַכָּו ָנה – ָּפטּור.
ד ָה ָיה עֹו ֶלה ַּב ֻּסָּלםְ ,ו ִנְׁש ְמ ָטה ְׁש ִלי ָבה ִמ ַּת ְח ָּתיו ְו ָנ ְפ ָלה שם בביאור).
ד ְׁש ִלי ָבה – מדרגהַ .ח ָּיב – שהיה יכול
ְו ִה ִּזי ָקהִ :אם ֹלא ָה ְי ָתה ְמ ֻה ֶּד ֶקת ַו ֲח ָז ָקה – ַח ָּיב; ְו ִאם ָה ְי ָתה
לוודא שהסולם מחוזק ולמנוע את הנזק. ֲח ָז ָקה ּו ְמ ֻה ֶּד ֶקתְ ,ו ִנְׁש ְמ ָטה אֹו ֶׁש ִה ְת ִלי ָעה – ֲהֵרי ֶזה ָּפטּורֶׁ ,שּזֹו
ֶׁש ִה ְת ִלי ָעה – כרסמו התולעים את העץ ַמָּכה ִּבי ֵדי ָׁש ַמ ִים ִהיאְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזהְ .ו ָכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים –
מבפנים ,ולא היה סימן היכר לדבר.
ַמָּכה ִּבי ֵדי ָׁש ַמ ִים – אונס מוחלט" ,שאין ִּבְרׁשּות ַהִּנ ָּזקֲ .א ָבל ִּבְרׁשּות ַהַּמ ִּזיק – ָּפטּורַ ,עד ֶׁש ִּי ְתַּכֵּון ְל ַה ִּזיק,
זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים ,אלא ְּכמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל ג).
כמו פלא הוא" (רוצח ו,יב) .והוא סיכון
שאינו נראה ,שהרי "התליע מתוכו" המזיק בתוך חצרו
(כבנזקי ממון יב,ד-ה) ,שאין איש מעלה על
דעתו שיקרה ,ובדיקות רגילות לא היו ה ֲהֵרי ֶׁשִּמֵּלא ֲח ַצר ֲח ֵברֹו ַּכ ֵּדי ַי ִין ָוֶׁש ֶמן – ֲא ִפּלּו ִה ְכ ִני ָסן
ִּב ְרׁשּות ,הֹו ִאיל ְוֹלא ִקֵּבל ָע ָליו ַּב ַעל ֶה ָח ֵצר ִלְׁשמֹרֲ ,ה ֵרי מגלות את הדבר ,וכאילו כוח מבחוץ
פעל כאן (י').
ֶזה ִנ ְכ ָנס ְויֹו ֵצא ְּכ ַדְרּכֹוְ ,ו ָכל ֶׁש ִּיְׁש ַּתֵּבר ִמן ַהַּכ ִּדים ִּב ְכ ִני ָסתֹו
ה ָּפטּור – כיוון שהוא ברשותו ויוצא ּו ִבי ִצי ָאתֹוֲ ,הֵרי הּוא ָּפטּור ֲע ֵלי ֶהןְ .ו ִאם ִׁשְּבָרן ְּב ַכָּו ָנה – ֲא ִפּלּו
ִה ְכ ִני ָסן ַּב ַעל ַהַּכ ִּדים ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּותֲ ,הֵרי ֶזה ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלםְ .ו ֵכן
כדרכו ,אינו מתכוון להזיק אלא לפלס
דרך לעצמו .אבל אם הכניס ברשות ולא
מילא את כל החצר ,צריך בעל הבית ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
לנהוג בזהירות ,כדי שלא יזיק לכדים,
ו ׁשֹור ֶׁש ָע ָלה ַעל ַּגֵּבי ֲח ֵברֹו ְל ָה ְרגֹו ִּב ְרׁשּות ַהַּמ ִּזיקֶׁ ,שהּוא ורק אם נזהר ונאנס והזיק שלא בכוונה
– פטור מלשלם (י')ְ .ו ִאם ִׁשְּבָרן ְּב ַכָּו ָנה
– כדי ללמד לקח את מי שהניח אותם ַּב ַעל ַה ַּת ְחּתֹוןֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ָּתם ֵּבין ֶׁש ָה ָיה מּו ָעדּ ,ו ָבא ַּב ַעל
או כדי לנקום בו וכיוצא בזה מן המידות
ַה ַּת ְחּתֹון ְוָׁש ַמט ֶאת ׁשֹורֹו ְל ַהִּצילֹוְ ,ו ָנ ַפל ֶע ְליֹון ּו ֵמת – ֲהֵרי
הרעות ,ואין לו רשות להזיק בכוונה.
ֶזה ָּפטּור .ז ְּד ָחפֹו ָל ֶע ְליֹון ּו ֵמתִ :אם ָה ָיה לֹו ְלָׁש ְמטֹו ְוֹלא
ו ֲח ֵברֹו – שור אחרִּ .בְרׁשּות ַהַּמ ִּזיק –
ְׁש ָמטֹו – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב; ְו ִאם ֹלא ָה ָיה ָיכֹול ְלָׁש ְמטֹו – ֲהֵרי
ראה לעיל א; גֶׁ .שהּוא ַּב ַעל ַה ַּת ְחּתֹון ֶזה ָּפטּור.
– המזיק לשור העליון כששומט את
שורוָּ .תם ,מּו ָעד – להגדרת רמת התנגשות בדרך
סיכונו של השור ,ראה נזקי ממון א,ד. חְׁ 1ש ַנ ִים ֶׁש ָהיּו ְמ ַהְּל ִכין ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםֶ ,זה ָּבא ַּב ֲח ִביתֹו
ֵּבין ֶׁש ָה ָיה מּו ָעד – שאף על פי שבעל
השור התחתון היה יכול להוציא מבעליו ְו ֶזה ָּבא ְּבקֹוָרתֹוְ ,ו ִנְׁשְּבָרה ַּכּדֹו ֶׁשָּל ֶזה ְּבקֹוָרתֹו ֶׁשָּל ֶזה – ָּפטּור,
את מלוא הנזק בבית דין (נזקי ממון א,ז), ֶׁשָּל ֶזה ְרׁשּות ְל ַהֵּלְך ְו ָל ֶזה ְרׁשּות ְל ַהֵּלְך.
מותר לו להציל את שורו בתנאי שלא
יזיק בכוונה לשור העליון .ז ַח ָּיב – מפני שבחירתו לדחוף מעידה שהתכוון להזיק את חברוָּ .פטּור – כיוון שהתכוון
להציל את שורו.
חֶ 1זה ָּבא ַּב ֲח ִביתֹו ְו ֶזה ָּבא ְּבקֹוָרתֹו – מכיוונים מנוגדיםָּ .פטּור – בעל הקורה ,כיוון שהוא מהלך ברשות ולא התכוון
להזיק ,ועל בעל החבית מוטל להישמר שלא להיתקל בעוברים ושבים בדרך.
