Page 193 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 193
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ה 171
ּובֹשׁ ֶ�ת ְו ִרּפּוי ַעל ִּפי ַע ְצמֹוְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָּכ ַפר ְו ָא ַמר 'ֹלא ָח ַב ְל ִּתי' תשלומי פיצוי על החבלה הגופנית אלא
תשלומי קנס ,כמו כופר על "שהוא ראוי
לחסרו איבר או לחבול בו כמו שעשה" – ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת.
(לעיל א,ג; וראה ביאורנו שם)ָּ .כ ַפר – הכחיש. ז ְו ָלָּמה ְמַׁשֵּלם ָא ָדם ְׁשלָׁשה ְּד ָבִרים ֵאּלּו ַעל ִּפי ַע ְצמֹו?
ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – שבועה המוטלת על מי
שכופר בכל טענת חברו ,שתיקנוה ֶׁש ַהׁ ֶּש ֶבת ְו ָהִרּפּוי ָממֹון הּואְ ,ו ֵאינֹו ְק ָנסֶׁ ,ש ִאם ֹלא ִי ֵּתן לֹו –
חכמים שמא יירתע להישבע ויודה, ֲהֵרי ִח ְּסרֹו ָממֹון ֶׁשהּוא ִמ ְתַרֵּפא ּבֹוּ ,ו ָב ֵטל ִמְּמ ַלא ְכּתֹוְ .ו ַהּבֹׁש ֶ�ת
והנשבע אותה אינו חייב לאחוז ספר ֹלא ִהִּגי ָעה לֹו ֶאָּלא ְּבָׁש ָעה ֶׁשהֹו ָדה ְּב ָפ ֵנינּו ֶׁשהּוא ָח ַבל ּבֹו;
תורה בידו ,בניגוד לשאר שבועות ֶׁש ַהֶּנ ְחָּבל ֶׁשֹּלא ָח ַבל ּבֹו ָא ָדם* – ֵאין לֹו ּבֹשׁ ֶ�תְ ,והֹו ָד ָאתֹו ְּב ֵבית
(שבועות יא,יג; טוען ונטען א,ג) .ולשון היסת
משמעו 'להכביד עליו' (הערוך בשם גאון) ִּדין ִהיא ֶׁשִּב ְּיָׁשה אֹותֹו.
או כדי להסיתו ולפתותו להודות (ר' ח ִנ ְמ ֵצא ָת ָל ֵמדֶׁ ,ש ֵאין ֶה ְפֵרׁש ַּבּבֹשׁ ֶ�ת ֵּבין ּבּוָׁשה ַהַּמִּגי ָעה
תנחום).
לֹו ִאם ָח ַבל ּבֹו ִּב ְפ ֵני ֲא ֵח ִריםּ ,ו ֵבין ּבּוָׁשה ַהַּמִּגי ָעה לֹו ְּב ֵעת ז ָממֹון הּוא ְו ֵאינֹו ְק ָנס – "זה הכלל:
כל המשלם מה שהזיק – הרי זה ממון;
וכל המשלם יתר או פחות [לא הנזק ֶׁשהֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ֲא ֵחִרים ֶׁש ָח ַבל ּבֹוְ .ל ִפי ָכְך ְמַׁשֵּלם ָא ָדם ּבֹׁש ֶ�ת
בדיוק ,כגון חצי נזק ,או שאי אפשר ַעל ִּפי ַע ְצמֹו.
לדייק בהערכת הנזק ,כגון צער] ,כגון בין נזקי ממון לנזקי גוף
תשלומי כפל או חצי נזק – הרי היתר
על הקרן או הפחות קנס ,ואין חיבין ט ֵאינֹו ּדֹו ֶמה ַמ ִּזיק ֲח ֵברֹו ְּבגּופֹו ְל ַמ ִּזיק ָממֹונֹוֶׁ .ש ַהַּמ ִּזיק
קנס אלא על פי עדים .אבל המודה ָממֹון ֲח ֵברֹו – ֵּכיָון ֶׁשׁ ִּשֵּלם ַמה ׁ ֶּשהּוא ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלםִ ,נ ְתַּכֵּפר לֹו;
בכל קנס מן הקנסות – פטור" (נזקי ממון ֲא ָבל חֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּנ ַתן לֹו ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִריםֵ ,אין
ב,ח)ֶׁ .שֹּלא ָח ַבל ּבֹו ָא ָדם* – במגדל ֹעז ִמ ְתַּכֵּפר לֹוַ .ו ֲא ִפּלּו ִה ְקִריב ָּכל ֵאי ֵלי ְנ ָביֹות – ֵאין ִמ ְתַּכֵּפר לֹו
בשם 'ספר מוגה וחתום בחתימת ידו'
של הרמב"ם ,הנוסח הוא" :שלא חבל ְוֹלא ִנ ְמ ָחל ֲעוֹונֹו ַעד ֶׁש ְּי ַב ֵּקׁש ִמן ַהֶּנ ְחָּבלְ ,ו ִי ְמחֹל לֹו.
בו בפני בן אדם" ,ואכן הבושת נבחנת
י ְו ָאסּור ַלֶּנ ְחָּבל ִל ְהיֹות ַא ְכ ָזִרי ְוֹלא ִי ְמ ֹחלְ ,ו ֵאין זֹו ֶּדֶרְך ֶז ַרע בהיבט הציבורי.
ח ֶה ְפֵרׁש – הבדל.
ִיְׂשָר ֵאלֶ ,אָּלא ֵּכיָון ֶׁשִּב ֵּקׁש ִמֶּמּנּו ַהחֹו ֵבל ְו ִנ ְת ַחֵּנן לֹו ַּפ ַעם
ט ֵאינֹו ּדֹו ֶמה ַמ ִּזיק וכו' – בתשלום ִראׁשֹו ָנה ּוְׁש ִנ ָּיה*ְ ,ו ָי ַדע ֶׁשהּוא ָׁשב ֵמ ֶח ְטאֹו ְו ִנ ַחם ַעל ָר ָעתֹו
– ִי ְמחֹל לֹוְ .ו ָכל ַהְּמ ַמ ֵהר ִל ְמ ֹחל – ֲהֵרי הּוא ְמֻׁשָּבחְ ,ורּו ַח
נזק ,התשלום הוא בגדר פיצוי וריצוי של
הניזק ,ואינו כבנזקי הגוף ,שהתשלום
בהם אינו יכול להיות פיצוי וריצוי על ֲח ָכ ִמים נֹו ָחה ֵהי ֶמּנּו.
עגמת הנפש והצער שנגרמו לניזק .וגם
החזרת הגזלה אינה בגדר ריצוי הנגזל ,כיוון שהיא בגדר החזר ממוני בלבד ,ולכן צריך להצטרף אליה ריצוי הנגזל
(תשובה ב,ט) .אמנם כיוון שיש בכל עברה מסוג זה ממד של עברה למקום ,האדם צריך להתוודות על חטאו ולעשות
תשובה (תשובה א,א)ֵ .אי ֵלי ְנ ָביֹות – אילים מובחרים מן המקום הקרוי נביות ,שראוי להביא מהם קרבן (וראה ישעיהו ס,ז).
י ְו ֵאין זֹו ֶּדֶרְך ֶז ַרע ִיְׂשָר ֵאל וכו' – ו"אסור לאדם שיהיה אכזרי ולא יתפייס ,אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס.
ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול – מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה .ואפלו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה – לא
ִיקום ולא ִיטור .וזה הוא דרכם שלזרע ישראל וליבם הנכון .אבל הגויים ערלי הלב אינן כן" (תשובה ב,י)ַּ .פ ַעם ִראׁשֹו ָנה
ּוְׁש ִנ ָּיה* – וימהר למחול לחברו ,ולא יגיע לפעם שלישית" :לא רצה חברו למחול לו – מביא לו שורה שלשלשה בני
אדם מרעיו ,ופוגעין בו ומבקשין ממנו .לא נתרצה להן – מביא לו שניה ושלישית .לא רצה – מניחו והולך לו ,וזה
שלא מחל הוא החוטא .ואם היה רבו – הולך ובא אפלו אלף פעמים עד שימחל לו" (שם ,ט .)3ק' מצדד בכ"י ,שאינו
גורס "שניה"ִ .נ ַחם – התחרט.
