Page 196 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 196
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ו 174
חָ 2ה ָיה ַּב ַעל ַהּקֹוָרה ִראׁשֹון ּו ַב ַעל ֶה ָח ִבית ַא ֲחרֹוןְ ,ו ִנְׁשְּבָרה חָ 2ה ָיה ַּב ַעל ַהּקֹוָרה ִראׁשֹון ּו ַב ַעל
ָח ִבית ַּבּקֹוָרה – ָּפטּורְ .ו ִאם ָע ַמד ַּב ַעל ַהּקֹוָרה ָלנּו ַח ִמּכֹ ֶבד ֶה ָח ִבית ַא ֲחרֹון – הלכו זה אחר זה.
ַמׂ ָּשאֹו – ַח ָּיבְ .ו ִאם ִה ְז ִהיר ַּב ַעל ֶה ָח ִבית ְו ָא ַמר לֹו ' ֲעמֹד' –
ָּפטּורָ .ע ַמד ְל ַת ֵּקן ַמׂ ָּשאֹו ָע ָליו – ֲהֵרי ֶזה ִּכ ְמ ַהֵּלְךּ ,ו ָפטּורְ ,ו ַאף ַעל ָלנּו ַח ִמּכֹ ֶבד ַמׂ ָּשאֹו ַח ָּיב – ההפסקה
לנוח נחשבת כהפסקת המלאכה,
ונמצא שאינו טרוד במלאכתו ושהוא
עומד באמצע רשות הרבים ברשלנותִּ .פי ֶׁשֹּלא ִה ְז ִהיר ַּב ַעל ֶה ָח ִביתֶׁ ,ש ֲה ֵרי הּוא ָטרּוד ְּב ַד ְרּכֹו.
ְו ִאם ִה ְז ִהיר את ַּב ַעל ֶה ָח ִביתָ .ע ַמד ְל ַת ֵּקן
ַמׂ ָּשאֹו ָע ָליו – שהתיקון חלק ממלאכתו חָ 3ה ָיה ַּב ַעל ֶה ָח ִבית ִראׁשֹון ּו ַב ַעל ַהּקֹו ָרה ַא ֲחרֹוןְ ,ו ִנְׁשְּב ָרה
ָח ִבית ַּבּקֹוָרה – ַח ָּיבֶׁ ,ש ֶּזה ְּכ ִמי ֶׁשׁ ִּשְּבָרּה ְּב ָידֹו ְּב ַכָּו ָנהְ .ו ִאם (בדומה להלכות שבת יג,י) ומותר לעשותו
ָע ַמד ַּב ַעל ֶה ָח ִבית ָלנּו ַח – ָּפטּורְ .ו ִאם ִה ְז ִהיר ַּב ַעל ַהּקֹוָרה ברשות הרבים.
ְו ָא ַמר לֹו ' ֲעמֹד' – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבְ .ו ִאם ָע ַמד ְל ַת ֵּקן ַמׂ ָּשאֹוַ ,אף
ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִה ְז ִהיר ְל ַב ַעל ַהּקֹוָרה – ֲהֵרי הּוא ַח ָּיבְ .ו ֵכן ֶזה ָּבא חַ 3ח ָּיב ֶׁש ֶּזה ְּכ ִמי ֶׁשׁ ִּשְּבָרּה ְּב ָידֹו ְּב ַכָּו ָנה
– שהרי ראה את בעל החבית והיה חייב
להישמר שלא לפגוע בוְ .ו ִאם ִה ְז ִהיר
ְּב ֵנרֹו ְו ֶזה ָּבא ְּב ִפְׁש ָּתנֹוְ ,ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. את ַּב ַעל ַהּקֹוָרהָּ .בא ְּב ִפְׁש ָּתנֹו – נושא
הוצנים (קנים) ארוכים של צמח הפשתן.
ט ְׁש ַנ ִים ֶׁש ָהיּו ְמ ַהְּל ִכין ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםֶ ,א ָחד ָרץ ְו ֶא ָחד
ט ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְמַׁשֶּנה – מן הדרך
ְמ ַהֵּלְךְ ,ו ֻה ַּזק ֶא ָחד ֵמ ֶהם ַּב ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ְּב ַכָּו ָנה – ֶזה ָהָרץ ַח ָּיב,
שהולכים בני אדם ברשות הרבים ,ולכן
ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְמַׁשֶּנהְ .ו ִאם ָה ָיה ֶעֶרב ַׁשָּבת ֵּבין ַהׁ ְּש ָמׁשֹות – ָּפטּור, הוא נחשב כמי שנמצא ברשות הרבים
ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָרץ ִּבְרׁשּותְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּתָּכ ֵנס ַהׁ ַּשָּבת ְוהּוא ֵאינֹו שלא ברשות ,והניזק כמי שנמצא בה
ָּפנּויָ .היּו ְׁש ֵני ֶהם ָר ִצים ְו ֻה ְּזקּו ֶזה ָּב ֶזה – ְׁש ֵני ֶהן ְּפטּוִרין, ברשות ,ובזה אין הבחנה בין מתכוון
לבין שאינו מתכוון (ראה הנחיית רבנו
ַו ֲא ִפּלּו ִּבְׁש ָאר ַה ָּי ִמים. לתלמיד חכמים" :ולא ירוץ ברשות הרבים וינהוג
כוחו כגופו בשגעון" – דעות ה,חֶ .)2ע ֶרב ַׁשָּבת – או ערב
יום טוב (פה"מ ב"ק ג,ו)ֵּ .בין ַהׁ ְּש ָמׁשֹות –
י ֶא ָחד ַהַּמ ִּזיק ְּב ָידֹו ,אֹו ֶׁש ָּז ַרק ֶא ֶבן ,אֹו ָי ָרה ֵחץ ְו ִה ִּזיק ּבֹו, "מ ֶשתשקע החמה עד ש ֵיראו שלשה
אֹו ֶׁשָּפ ַטר ַמ ִים ַעל ֲח ֵברֹו אֹו ַעל ַהֵּכ ִלים ְו ִה ִּזיק ,אֹו ֶׁשַרק אֹו ָנע כוכבים בינוניים" (שבת ה,ד)" .וזה העת
ְו ִה ִּזיק ְּב ֵכחֹו ְו ֵנעֹו ְּב ֵעת ֶׁש ָה ְלכּו ִמּכֹחֹו – ֲהֵרי ֶזה ְּכ ַמ ִּזיק ְּב ָידֹו, כמו שליש שעה" (תרומות ז,ב) ,שעדיין
ְו ֵהן ּתֹו ָלדֹות ֶׁשָּל ָא ָדםֲ .א ָבל ִאם ָנח ָהרֹק ְו ַהֵּכ ַח ַעל ָה ָאֶרץ, מותר לעשות בו עבודות מסוימות (שבת
כד,י)ְּ .כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּתָּכ ֵנס ַהׁ ַּשָּבת ְוהּוא ֵאינֹו
ְו ַא ַחר ָּכְך ִנ ְת ַקל ָּב ֶהן ָא ָדם – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב ִמּׁשּום ּבֹורֹוֶׁ ,שָּכל ָּפנּוי – לקבל אותה כראוי (ראה שבת ל,ב),
ַּת ָּק ָלה ּתֹו ֶל ֶדת ּבֹור ִהיאְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (נזקי ממון יג,ב). מפני שצריך להתעסק בצורכי השבת.
ַו ֲא ִפּלּו ִּבְׁש ָאר ַה ָּי ִמים – מפני ששניהם
יא לֹו ֵטׁש ֶׁש ָה ָיה ַמֶּכה ַּבַּפִּטיׁשְ ,ו ָי ָצא ֵּגץ ִמ ַּת ַחת ַהַּפִּטיׁש
שלא ברשות (ראה לעיל ג; א,טז).
ְו ִה ִּזיק – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב ְּכ ִמי ֶׁש ָּז ַרק ֵחץ אֹו ָז ַרק ֶא ֶבןְ .ו ֵכן ַהַּבַּנאי י ֶׁשָּפ ַטר ַמ ִים – פתח מקור מים (ע"פ
ֶׁשִּקֵּבל ָע ָליו ֶאת ַהּכֹ ֶתל ְל ָס ְתרֹוְ ,וָׁש ַבר ֶאת ָה ֲא ָב ִנים אֹו ִה ִּזיק –
ַח ָּיבָ .ה ָיה סֹו ֵתר ִמַּצד ֶזה ְו ָנ ַפל ִמַּצד ַא ֵחר – ָּפטּור; ְו ִאם ֵמ ֲח ַמת משלי יז,יד .וראה ראב"ע שם)ֶׁ .ש ַרק אֹו ָנע
– ירק רוק או ליחה שבפיוֵּ .כחֹו ְו ֵנעֹו
– הפרשות היוצאות מן הפה :כיחו –
הפרשה היוצאת בכוח; ניעו – הפרשה ַהַּמָּכה – ַח ָּיבֶׁ ,ש ֶּזה ְּכזֹו ֵרק ֵחץ ְו ִה ִּזיק ּבֹו הּוא.
סמיכה הנעה בפהּ .תֹו ָלדֹות ֶׁשָּל ָא ָדם –
נזקים שתנועתם נובעת ישירות מכוח האדםּ .תֹו ֶל ֶדת ּבֹור – ובעל הבור פטור על נזקי כלים (נזקי ממון יג,א).
יא לֹו ֵטׁש – אומן מתכתְ .ל ָס ְתרֹו – לפרקוְ .וָׁש ַבר ֶאת ָה ֲא ָב ִנים – שיכלו לשמש לבנייה אחרת .אֹו ִה ִּזיק – את האבנים
או גם כלים או אנשים אחרים תוך כדי עבודתוָ .ה ָיה סֹו ֵתר ִמַּצד ֶזה ְו ָנ ַפל ִמַּצד ַא ֵחר – שהנזק אינו תוצאה ישירה של
מעשה הבנאיֵ .מ ֲח ַמת ַהַּמָּכה – שנפלה ממכות הבנאי.
