Page 197 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 197
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ו 175
יב ּכֹו ֵבׁש – דוחק. הממית בהמת חברו
יג ְּכ ַא ַחת – בבת אחתְ .מַׁשְּלׁ ִשין – יב ַהּכֹו ֵבׁש ֶּב ֱה ַמת ֲח ֵברֹו ַּבַּמ ִים ,אֹו ֶׁשָּנ ְפ ָלה ּו ְמ ָנ ָעּה ִמַּל ֲעלֹות
מתחלקים בתשלום בשווה. ַעד ֶׁשֵּמ ָתה ַּבַּמ ִים ,אֹו ֶׁש ִהִּני ָחּה ַּב ַחָּמה ְו ִצ ְמ ֵצם ָע ֶלי ָה ַהָּמקֹום
ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּת ְמ ָצא ֵצל ַעד ֶׁש ֲהָר ַג ָּתּה ַה ַחָּמה – ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלםְ .ו ֵכן
יד ָע ְמ ָדה ְוֹלא ָה ְל ָכה – אלא מתהְ .ו ִאם
ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ִמ ְּת ִחָּלה ֹלא ָה ְי ָתה ְמ ַהֶּל ֶכת – שגם בלי
החבילה של האחרון הייתה מתה. שותפות בנזק
טו ְו ָיַׁשב ָע ָליו ְו ִנְׁשַּבר – ישיבתו גרמה יג ְׁש ַנ ִים ֶׁש ֵה ִמיתּו ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ְּכ ַא ַחת ,אֹו ָׁש ְברּו ֶאת ַהְּכ ִלי
לו להישבר מיד. ְּכ ַא ַחת – ְמַׁשְּלִׁשין ֵּבי ֵני ֶהם.
טז ְּפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין – בעלי חיים יד ֲח ִמׁ ָּשה ֶׁש ִהִּניחּו ָח ֵמׁש ֲח ִבילֹות ַעל ַהְּב ֵה ָמה ְוֹלא ֵמ ָתה,
שהוקדשו לקרבן ונפסלוְ .ל ִע ְנ ַין ִנ ְז ֵקי ּו ָבא ֶזה ָה ַא ֲחרֹון ְו ִהִּני ַח ֲח ִבי ָלתֹו ָע ֶלי ָה ּו ֵמ ָתהִ :אם ָה ְי ָתה
ָא ָדם אֹו ֶה ֵּזק ְּב ֵה ָמה ְׁש ָלְׁש ָּתם ַח ָּי ִבין – ְמ ַהֶּל ֶכת ְּבאֹו ָתן ַה ֲח ִבילֹותּ ,ו ִמׁ ֶּשהֹו ִסיף ֶזה ֲח ִבי ָלתֹו ָע ְמ ָדה
מפני שכולם שותפים מלאים בנזק ,וכל ְוֹלא ָה ְל ָכה – ָה ַא ֲחרֹון ַח ָּיב; ְו ִאם ִמ ְּת ִחָּלה ֹלא ָה ְי ָתה ְמ ַהֶּל ֶכת
אחד היה חייב בכל הנזק (י')ְ .ל ִע ְנ ַין ְּד ֵמי
ְו ָלדֹות ְו ַאְרָּב ָעה ְּד ָבִרים ָא ָדם ַח ָּיב – והם: – ָה ַא ֲחרֹון ָּפטּור; ְו ִאם ֵאין ָידּו ַע – ֻּכָּלן ְמַׁשְּל ִמין ְּבָׁשֶוה.
צער ,בושת ,שבת וריפוי .ראה לעיל
ד,אּ .ו ַב ַעל ַהּׁשֹור ּו ַב ַעל ַהּבֹור ְּפטּוִרין טו ְו ֵכן ֲח ִמׁ ָּשה ֶׁש ָּיְׁשבּו ַעל ַהִּכ ֵּסא ְוֹלא ִנְׁשַּברּ ,ו ָבא ַא ֲחרֹון
– שור שפגע באדם חייב רק בנזק (נזקי
ממון ז,ג) ,ופטור מדמי ולדות (שם יא,ג). ְו ָיַׁשב ָע ָליו ְו ִנְׁשַּבר – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָה ָיה ָראּוי ְל ִהׁ ָּש ֵבר ָּב ֶהם
ובעל הבור פטור מארבעה דברים כדין ֹק ֶדם ֶׁש ָּיַׁשב ,הֹו ִאיל ְו ֵקֵרב ֶאת ְׁש ִביָרתֹוָ ,ה ַא ֲחרֹון ַח ָּיבֶׁ ,ש ֲהֵרי
שור ,מפני שחייב בהם רק אדם שהזיק. אֹו ְמִרים לֹו ' ִאּלּו ֹלא ִנ ְס ַמ ְכ ָּת ָע ָליוָ ,ה ִיינּו עֹו ְמ ִדים קֹ ֶדם
ְל ִע ְנ ַין ּ ֹכ ֶפר ּוְׁשלִׁשים ֶׁשָּל ֶע ֶבד – אם מת ֶׁש ִּיׁ ָּש ֵבר'ְ .ו ִאם ָיְׁשבּו ְּכ ַא ַחתְ ,ו ִנְׁשַּבר – ֻּכָּלן ַח ָּי ִביןְ .ו ֵכן ָּכל
אדם .הכופר הוא תשלום המוטל על
בעל בהמה המועדת להרוג שהרגה ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
אדם ,ומטרתו לכפר עליו ולהצילו
ממיתה בידי שמים (שם י,ג-ד) .באדם טז ָא ָדם ְוׁשֹור ֶׁש ָּד ֲחפּו ְּב ֵה ָמה אֹו ֵּכ ִלים אֹו ָא ָדם אֹו ֶּב ֱה ַמת
רגיל ,התשלום הוא לפי שוויו של מי
שנהרג; ואילו בעבד או שפחה כנעניים, ְּפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשין ַלּבֹורְ ,ו ֻה ַּזק ַהִּנ ְד ָחף ַּבּבֹור אֹו ֵמת אֹו
בעל השור משלם קנס שלושים כסף (שם ִנְׁש ַּתְּברּו ַהֵּכ ִליםְ :ל ִע ְנ ַין ִנ ְז ֵקי ָא ָדם אֹו ֶה ֵּזק ְּב ֵה ָמה – ְׁש ָלְׁש ָּתם
יא,א)ְ .ו ָא ָדם ּו ַב ַעל ַהּבֹור ְּפטּוִרין – אם ַח ָּי ִביןָ ,ה ָא ָדם ַהּדֹו ֵחף ּו ַב ַעל ַהּׁשֹור ּו ַב ַעל ַהּבֹורּ ,ו ְמַׁשְּלִׁשין
מת אדם .ואין מטילים חיוב ממוני על ֵּבי ֵני ֶהם; ְל ִע ְנ ַין ְּד ֵמי ְו ָלדֹות ְו ַאְרָּב ָעה ְּד ָבִרים – ָא ָדם ַח ָּיב,
מי שהמית אדם בלא קשר לשאלה אם ּו ַב ַעל ַהּׁשֹור ּו ַב ַעל ַהּבֹור ְּפטּוִרין; ְל ִע ְנ ַין ּ ֹכ ֶפר ּוְׁשלִׁשים
הוא ראוי לעונש מוות אם לאו (לעיל א,ג; ֶׁשָּל ֶע ֶבד – ַּב ַעל ַהּׁשֹור ַח ָּיבְ ,ו ָא ָדם ּו ַב ַעל ַהּבֹור ְּפטּוִרין;
ד,ה) .ובבור אין חיוב ממוני על הריגת ְל ִע ְנ ַין ֵּכ ִלים ּו ְפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשים – ָא ָדם ּו ַב ַעל ַהּׁשֹור ַח ָּי ִבין,
אדם .אבל אם ניזק אדם מן הבור ,בעל
הבור חייב (נזקי ממון יג,א-ב)ְ .ל ִע ְנ ַין ֵּכ ִלים ּו ַב ַעל ַהּבֹור ָּפטּור.
ּו ְפסּו ֵלי ַהֻּמ ְק ָּדִׁשים – בעל בור פטור על
נזקי כלים (שם) ,וכן בעל בור פטור ממֹות
פסולי המוקדשין ,כיוון שהם אסורים
בהנאה ,ודינם שייקברו (שם יב,יז) .בעל
השור ואדם חייבים על היזקם של פסולי
המוקדשין ,כיוון שיצאו לחולין (שם ח,א).
