Page 202 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬ומזיק חובל הלכות‪  ‬פרק ז‪-‬ח ‬ ‫‪1 80‬‬

‫יח‪ֵּ 1‬כי ַצד? ָל ַקח ִּכיס ֲח ֵברֹו ְו ִהְׁש ִליכֹו ַל ָּים אֹו ָל ֵאׁש‪ ,‬אֹו‬ ‫יח‪ִּ 1‬כיס – ארנק‪ַ .‬אָּנס – אדם אלים‪,‬‬

‫ֶׁשְּמ ָסרֹו ְּב ַיד ַאָּנס ְו ָא ַבד‪ַּ ,‬ב ַעל ַהִּכיס אֹו ֵמר ' ְזהּו ִבים ָה ָיה ָמ ֵלא'‪,‬‬ ‫שאינו מציית להלכה‪ְ .‬נ ִקי ַטת ֵח ֶפץ –‬
‫ְו ַהַּמ ִּזיק אֹו ֵמר ' ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ֶמה ָה ָיה ּבֹו‪ֶׁ ,‬שָּמא ָע ָפר אֹו ֶּת ֶבן ָה ָיה‬ ‫ראה לעיל ביאור ה‪,‬ד‪ָ .‬אמּוד ְל ַה ְפ ִקי ָדן‬
‫ָמ ֵלא' – ֲהֵרי ַהִּנ ָּזק ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ְונֹו ֵטל; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְט ֹען‬ ‫ֶא ְצלֹו – שסביר להניח שהפקידו אצלו‬
‫ְּד ָבִרים ֶׁשהּוא ָאמּוד ָּב ֶהן אֹו ָאמּוד ְל ַה ְפ ִקי ָדן ֶא ְצלֹו‪ְ ,‬ו ַדְרָּכן‬
‫ְל ַהִּני ָחן ַּבִּכיס ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו‪ֲ .‬א ָבל ִאם ֵאין ַּדְרָּכן ְל ַהִּני ָחן ִּב ְכ ִלי‬ ‫דברים מסוג זה‪.‬‬

‫ֶזה – הּוא ָּפַׁשע ְּב ַע ְצמֹו‪.‬‬ ‫יח‪ֵ 2‬ח ֶמת – שק עור‪ּ .‬ו ְמ ֻחִּפים –‬

‫יח‪ֵּ 2‬כי ַצד? ֲהֵרי ֶׁש ָח ַטף ֵח ֶמת אֹו ַסל ְמ ֵל ִאים ּו ְמ ֻחִּפים‬ ‫מכוסים‪ ,‬שלא ראו העדים מה יש‬
‫בתוכם‪.‬‬
‫ְו ִהְׁש ִלי ָכם ַל ָּים אֹו ְׂשָר ָפם‪ְ ,‬ו ָט ַען ַהִּנ ָּזק ֶׁשַּמְר ָג ִלּיֹות ָהיּו ְּבתֹו ָכם‬
‫– ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪ְ ,‬ו ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו ַעל ָּכְך‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ֶּדֶרְך ְּב ֵני‬ ‫יט ֶׁש ֲהֵרי ֶזה ַהַּמ ִּזיק ְמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה‬
‫ָא ָדם ְל ַהִּני ַח ַמְרָּג ִלּיֹות ְּב ַסִּלים ּו ַב ֲח ָמתֹות‪ְ .‬ו ִאם ָּת ַפׂש – ֵאין‬
‫מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו‪ֶ ,‬אָּלא ִנְׁשָּבע ֶׁשַּמְרָּג ִלּיֹות ָהיּו ָּבּה‪ְ ,‬ונֹו ֵטל ִמַּמה‬ ‫– כאילו הודה במקצת טענת הניזק‪,‬‬
‫שאמנם היו זהובים בכיס‪ ,‬אבל לא היו‬
‫ׁ ֶּש ֵּיׁש ֶא ְצלֹו‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬ ‫בו אלף זהובים‪ .‬וכל המודה במקצת‬
‫הטענה‪ ,‬חייב שבועה‪ְ .‬ו ֵאינֹו ָיכֹול‬
‫יט ָי ַדע ַהַּמ ִּזיק ֶׁש ַהִּכיס ָה ָיה ּבֹו ְזהּו ִבים ֲא ָבל ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ַּכָּמה‬ ‫ְל ִהׁ ָּש ַבע – שהרי אינו כופר בטענת‬
‫חברו‪ ,‬וממילא אין לו על מה להישבע‪.‬‬
‫ָהיּו‪ְ ,‬ו ַהִּנ ָּזק אֹו ֵמר ' ֶא ֶלף ָהיּו' – נֹו ֵטל ֶא ֶלף ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה‪ְ ,‬והּוא‬ ‫וכל המחויב שבועה ואינו יכול להישבע‪,‬‬
‫ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָאמּוד‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֶזה ַהַּמ ִּזיק ְמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ְו ֵאינֹו ָיכֹול‬
‫משלם בלא להישבע‪.‬‬
‫ְל ִהׁ ָּש ַבע‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ְּב ִע ְנ ַין ַהִּפ ָּקדֹון (שאלה ופיקדון ה‪,‬ו)‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִמי ִני ‬ ‫ ‬

‫המ ֹוסר ונזקי רדיפה‬ ‫ח‬

‫המוסר ממון יהודי‬ ‫א ַאָּנס – אדם אלים‪ֶׁ .‬שֹּלא ָנָׂשא ַהּמֹו ֵסר‬

‫א ַהּמֹו ֵסר ָממֹון ֲח ֵברֹו ְּב ַיד ַאָּנס – ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם ִמן ַה ָּי ֶפה‬ ‫– את ממון חברו‪ְ .‬וֹלא ָנ ַתן ְּב ָידֹו – שלא‬
‫מסר אותו בידו לאנס‪ִ .‬הְר ִגיל – הביא‬
‫ֶׁשִּב ְנ ָכ ָסיו‪ְ .‬ו ִאם ֵמת – ּגֹו ִבין ִמּיֹוְרָׁשיו ִּכְׁש ָאר ָּכל ַהַּמ ִּזי ִקין‪ֵּ .‬בין‬ ‫לידי מסירת ממון חברו‪ ,‬כגון שהראה‬
‫ֶׁש ָה ָיה ָה ַאָּנס ּגֹוי ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ִיְׂשָר ֵאל – ֲהֵרי ֶזה ַהּמֹו ֵסר ַח ָּיב‬ ‫היכן הוא נמצא או הוליך אדם למקום‬
‫ְלׁ ַשֵּלם ָּכל ַמה ׁ ֶּשָּל ַקח ָה ַאָּנס‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָנָׂשא ַהּמֹו ֵסר ְוֹלא‬ ‫הימצאו או שהלשין על ממון חברו‬

‫ָנ ַתן ְּב ָידֹו ֶאָּלא ִהְר ִגיל ִּב ְל ַבד‪.‬‬ ‫(השווה דעות ב‪,‬ז‪" :‬מרגילין לערווה")‪.‬‬

‫ב ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ֶהְר ָאה ַהּמֹו ֵסר ֵמ ַע ְצמֹו‪ֲ .‬א ָבל‬ ‫ב ָנָׂשא ְו ָנ ַתן ַּב ָּיד – העביר את הממון‬

‫ִאם ֲא ָנסּוהּו ּגֹו ִיים אֹו ִיְׂשָר ֵאל ַאָּנס ְל ַהְראֹות‪ְ ,‬ו ֶהְר ָאה – ֲהֵרי‬ ‫לאנס במו ידיו‪.‬‬
‫ֶזה ָּפטּור ִמן ַה ַּתְׁשלּו ִמין‪ְ .‬ו ִאם ָנָׂשא ְו ָנ ַתן ַּב ָּיד – ַאף ַעל ִּפי‬
‫ֶׁשהּוא ָאנּוס‪ַ ,‬ח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם; ֶׁש ַהַּמִּציל ַע ְצמֹו ְּב ָממֹון ֲח ֵברֹו –‬

‫ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלם‪.‬‬