Page 204 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 204
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ח 1 82
ח ְׁשבּו ָעה ֲחמּו ָרה – שבועה כעין שבועת המוסר
ח ְו ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין ֶאת ַהּמֹו ֵסר ֶׁש ֶהְר ָאה ֵמ ַע ְצמֹו ֹלא ְׁשבּו ָעה שבועה של התורה ,שהנשבע אוחז
ספר תורה בזרועו וטוען את טענתו
ֲחמּוָרה ְוֹלא ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסתִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָרָׁשעְ ,ו ֵאין ְלָך ָּפסּול בלשון שבועה (שבועות יא,ח)ְׁ .שבּו ַעת
ָי ֵתר ִמ ֶּזהֲ .א ָבל ַהּמֹו ֵסר ֶׁש ֲא ָנסּוהּו ְל ַהְראֹות אֹו ְל ָה ִביא ְו ָנָׂשא ֶה ֵּסת – לביאורה ,ראה לעיל ה,וָּ .פסּול
ְו ָנ ַתן ַּב ָּיד – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ַח ָּיב ְלׁ ַשֵּלםֵ ,אינֹו ָרָׁשעֶ ,אָּלא ֶּבן – לשבועה ,שהוא חשוד על שבועת
שקרֵ .אינֹו ָרָׁשע – כיוון שהיה אנוס,
ַּתְׁשלּו ִמין הּוא ִּב ְל ַבדּ ,ו ַמְׁשִּבי ִעין אֹותֹו ִּכְׁש ָאר ַהְּכֵׁשִרין.
ואין לחשוד בו שיישבע לשקר.
האיסור למסור ט ֵּבין ְּבגּופֹו ֵּבין ְּב ָממֹונֹו – בין שמוסר
ט ָאסּור ִל ְמ ֹסר ִיְׂשָר ֵאל ְּב ַיד ּגֹו ִייםֵּ ,בין ְּבגּופֹו ֵּבין ְּב ָממֹונֹו, את גופו בין שמוסר את ממונוַ .ו ֲא ִפּלּו
ָה ָיה ָרָׁשעַ ...ו ֲא ִפּלּו ָה ָיה ֵמ ֵצר לֹו
ּו ְמ ַצ ֲערֹו – עובר עברות או מזיק ליחידַ .ו ֲא ִפּלּו ָה ָיה ָרָׁשע ּו ַב ַעל ֲע ֵברֹותַ ,ו ֲא ִפּלּו ָה ָיה ֵמ ֵצר לֹו ּו ְמ ַצ ֲערֹו.
אבל אם מזיק לרבים ,מותר למסור
ְו ָכל ַהּמֹו ֵסר ִיְׂשָר ֵאל ְּב ַיד ּגֹו ִייםֵּ ,בין ְּבגּופֹו ֵּבין ְּב ָממֹונֹו – ֵאין אותו (להלן יא; ק')ֵ .אין לֹו ֵח ֶלק ָלעֹו ָלם
לֹו ֵח ֶלק ָלעֹו ָלם ַהָּבא. ַהָּבא – "אלא נכרתין ואובדין ונדונין על
ההיתר להרוג את המוסר גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי
עולמים" (תשובה ג,ו).
י ֻמ ָּתר ַל ֲהרֹג ַהּמֹו ֵסר ְּב ָכל ָמקֹוםַ ,ו ֲא ִפּלּו ַּב ְּז ַמן ַה ֶּזהֶׁ ,ש ֵאין
י ֶׁש ֵאין ָּד ִנין ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹות – מכיוון
ָּד ִנין ִּדי ֵני ְנ ָפׁשֹותּ .ו ֻמ ָּתר ְל ָהְרגֹו ֹק ֶדם ֶׁש ִּי ְמ ֹסרֶ ,אָּלא ְּכֶׁש ָא ַמר
שגלתה הסנהדרין ממקומה במקדש
' ֲהֵרי ִני מֹו ֵסר ְּפלֹו ִני ְּבגּופֹו' אֹו 'ְּב ָממֹונֹו' ַו ֲא ִפּלּו ָממֹון ַקל – (סנהדרין יד,יג)ֹ .לא ִכי – לא כךִ .מ ְצ ָוה
ֲהֵרי ִה ִּתיר ַע ְצמֹו ְל ִמי ָתהּ ,ו ַמ ְתִרין ּבֹו ְואֹו ְמִרין לֹו ' ַאל ִּת ְמ ֹסר'. ְל ָהְרגֹו – להציל את ישראל ,ש"מצוה
ִאם ֵה ִעיז ָּפ ָניו ְו ָא ַמר 'ֹלא ִכיֶ ,אָּלא ֶא ְמ ְסֶרּנּו' – ִמ ְצָוה ְל ָהְרגֹו, לאבדן ביד ולהורידן עד באר שחת,
מפני שהן מצרין לישראל" (עבודה זרה
ְו ָכל ַהּקֹו ֵדם ְל ָהְרגֹו – ָז ָכה. י,א) ,ו"אינן בכלל ישראל ,ואינן צריכין
לא עדים ולא התראה ולא דיינים ,אלא
יאָ 1עָׂשה ַהּמֹו ֵסר ֲאֶׁשר ָז ַמםּ ,ו ָמ ַסר – ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ָאסּור כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה
והסיר מכשול" (ממרים ג,ב) ,ש"פחותין הן
ְל ָהְרגֹו; ֶאָּלא ִאם ֵּכן ֻה ְח ַזק ִל ְמסֹר – ֲהֵרי ֶזה ֵי ָהֵרגֶׁ ,שָּמא ִי ְמסֹר מן הגויים" (עדות יא,י) .ואין מתאבלים
ֲא ֵחִריםּ .ו ַמ ֲעִׂשים ְּב ָכל ְז ַמן ְּב ָעֵרי ַהַּמ ֲעָרב ַל ֲהרֹג ַהּמֹו ְסִרים עליהם ,אלא שמחים בקידוש השם כנגד
ֶׁש ֻה ְח ְזקּו ִל ְמ ֹסר ָממֹון ִיְׂשָר ֵאלְ ,ו ִל ְמ ֹסר ֶאת ַהּמֹו ְסִרים ְּב ַיד חילולו ,שהרי "אבדו שונאיו של הקדוש
ַהּגֹו ִיים ְל ָהְר ָגם ּו ְל ַהּכֹו ָתם ּו ְל ָא ְסָרם ְּכ ִפי ִרְׁש ָעם. ברוך הוא" (אבל א,י).
יאְ 2ו ֵכן ָּכל ַהֵּמ ֵצר ַלִּצּבּור ּו ְמ ַצ ֵער אֹו ָתם – ֻמ ָּתר ְל ָמ ְסרֹו ְּב ַיד יאֵ 1י ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם
ּגֹו ִיים ְל ַהּכֹותֹו ּו ְל ָא ְסרֹו ּו ְל ָק ְנסֹוֲ .א ָבל ִמְּפ ֵני ַצ ַער ָי ִחיד ָאסּור שהלכה זו מדעתו ואין לה מקור מפורש
ְל ָמ ְסרֹוְ .ו ָאסּור ְל ַאֵּבד ָממֹונֹו ֶׁשַּלּמֹו ֵסרְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֻּמ ָּתר (איגרת לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג).
ֶׁש ָאסּור ְל ָהְרגֹו – מפני שהריגת המֹוסר
היא משום הצלה כדי למנוע את מסירת
ישראל או ממונם לגויים .ולאחר מעשהְ ,ל ַאֵּבד ּגּופֹוֶׁ ,ש ֲה ֵרי ָממֹונֹו ָראּוי ְליֹו ְרָׁשיו.
דינו הוא בגדר עונש על ידי בית דין.
ֻה ְח ַזק ִל ְמ ֹסר – שאין זו הפעם הראשונה שהוא מוסר ,ובוודאי הוא עומד לעשות כן שוב.
יאּ 2ו ְל ָא ְסרֹו – ככלל במשפט התורה אין מאסר בבית הסוהר כעונש על עברה מסוימת ,אלא הענישה היא תשלום
ממון או מלקות או עונש מוות ,ורק במקרים מיוחדים ,אוסרים את העבריין זמנית עד להענשתו (סנהדרין יא,ב; יב,ג.)7
המאסר כעונש הקבוע בדין נעשה רק במקרים קיצוניים (כאן; רוצח ב,ה; שם ד,ז) או בנסיבות מיוחדות השמורות לבתי הדין
לפי שיקול דעתם ,כדי להרתיע עבריינים (סנהדרין כד,ט) או לפי משפט המלך (מלכים ג,ח).
