Page 180 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 180
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק א 158
טז ַהַּמ ִּזיק ֶאת ֲח ֵברֹו ְּב ַכָּו ָנה ְּב ָכל ָמקֹום – ַח ָּיב ַּב ֲח ִמׁ ָּשה טז ְרׁשּות ֲח ֵברֹו – מקום השייך לחברו,
ְּד ָבִריםַ .ו ֲא ִפּלּו ִנ ְכ ַנס ִלְרׁשּות ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּותְ ,ו ִה ִּזיקֹו שכל הנכנס לתוכו חייב ליטול רשות
ַּב ַעל ַהַּב ִית – ַח ָּיבֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש לֹו ְרׁשּות ְלהֹו ִציאֹוֵ ,אין מבעל הביתֻ .ה ַּזק ֶזה ַהִּנ ְכ ָנס ְּב ַב ַעל ַהַּב ִית
לֹו ְרׁשּות ְל ַה ִּזיקֹוֲ .א ָבל ִאם ֻה ַּזק ֶזה ַהִּנ ְכ ָנס ְּב ַב ַעל ַהַּב ִית – – נקט רבנו לשון "הוזק" ,לשון סביל,
ֲהֵרי ַּב ַעל ַהַּב ִית ָּפטּורְ ,ו ִאם ֻה ַּזק ּבֹו ַּב ַעל ַהַּב ִית – ַח ָּיבִ ,מְּפ ֵני מפני שבעל הבית לא התכוון להזיקו
ֶׁשִּנ ְכ ַנס ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּותָ .היּו ְׁש ֵני ֶהן ִּבְרׁשּות אֹו ְׁש ֵני ֶהן ֶׁשֹּלא וגם לא התרשל ,אלא הניזק עצמו נכנס
בלא רשותו ,ואדם מועד לעולם ,ולכן
ִּבְרׁשּותְ ,ו ֻה ְּזקּו ֶזה ָּב ֶזה – ְׁש ֵני ֶהן ְּפטּוִרין. ַּב ַעל ַהַּב ִית ָּפטּור – "שהרי אומר לו 'למה
נכנסת שלא ברשות עד ששגגתי בך?'"
יז ַהְּמ ַב ֵּק ַע ֵע ִצים ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםּ ,ו ָפַרח ֵעץ ֵמ ֶהן ְו ִה ִּזיק (נזקי ממון ז,ז; השווה לעיל יא; וראה להלן ו,ג-ד).
ְׁש ֵני ֶהן ִּבְרׁשּות – שניהם במקום שמותר
ִּבְרׁשּות ַה ָּי ִחיד; אֹו ֶׁשִּב ַּקע ִּבְרׁשּות ַה ָּי ִחיד ְו ִה ִּזיק ִּבְרׁשּות להם להיות בוְ .ו ֻה ְּזקּו ֶזה ָּב ֶזה – בלא
ָהַרִּבים; אֹו ֶׁשִּב ַּקע ִּבְרׁשּות ַה ָּי ִחיד ְו ִה ִּזיק ִּבְרׁשּות ַה ָּי ִחיד כוונה ובהתנהגות סבירה ולא ברשלנות,
ַא ֶחֶרת; אֹו ַהִּנ ְכ ָנס ַל ֲחנּותֹו ֶׁשַּלַּנָּגרֵּ ,בין ִּבְרׁשּות ֵּבין ֶׁשֹּלא וכן אם הזיק האחד והשני לא הזיקו (ראה
ִּבְרׁשּותְ ,ו ִנ ְּת ָזה ְּב ַק ַעת ְו ָט ְפ ָחה ַעל ָּפ ָניו – ְּב ָכל ֵאּלּו ַח ָּיב
דוגמה להלן ו,ח.)1
ְּב ַאְרָּב ָעה ְּד ָבִריםּ ,ו ָפטּור ִמן ַהּבֹׁש ֶ�ת.
יז ָּפַרח – עףִּ .בְרׁשּות ַה ָּי ִחיד – מקום
הערכת המכה
שאין הרבים מצויים בו (ראה פה"מ ב"ק
יחְּ 1כֵׁשם ֶׁשאֹו ְמ ִדין ַלִּמי ָתהָּ ,כְך אֹו ְמ ִדין ַלְּנ ָז ִקיןֵּ .כי ַצד? ֲהֵרי ג,ז)ֵּ .בין ֶׁשֹּלא ִּב ְרׁשּות – שהיה צריך
להעלות בדעתו שייכנסו לחנות אף שלא
ֶׁש ִהָּכה ֲח ֵברֹו ִּב ְצרֹור ָק ָטן ֶׁש ֵאין ּבֹו ְּכ ֵדי ְל ַה ִּזיק אֹו ְּב ֵקי ָסם ברשות ,שהרי לקוחות באים לחנותו.
ֶׁשְּל ֵעץ ָק ָטןְ ,ו ָח ַבל ּבֹו ָח ָבל ֶׁש ֵאין ֵח ֶפץ ֶזה ָראּוי ַל ֲעׂשֹותֹו – ַח ָּיב ְּב ַאְרָּב ָעה ְּד ָבִרים ּו ָפטּור ִמן ַהּבֹ�ׁש ֶ ת
ֲה ֵרי ֶזה ָּפטּורֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְּ" :ב ֶא ֶבן אֹו ְב ֶא ְגרֹף" (שמות כא,יח) – ָּד ָבר – שצפוי שיינתזו בקעות ,ואם יעמוד
ָהָראּוי ְל ַה ִּזיקֲ .א ָבל ַח ָּיב הּוא ַּבּבֹׁש ֶ�ת ִּב ְל ַבד; ֶׁש ֲא ִפּלּו ָר ַקק שם אדם ,יינזק .והוא פטור מן הבושת,
כיוון שלא התכוון להזיק (כבהלכה יב ,בנפל
ְּבגּופֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹוַ ,ח ָּיב ַּבּבֹׁש ֶ�ת.
מן הגג ברוח מצויה).
יחְ 2ל ִפי ָכְך ְצִרי ִכין ָה ֵע ִדים ֵלי ַדע ַּבֶּמה ִה ִּזיקּ ,ו ְמ ִבי ִאין ַה ֵח ֶפץ
יחְּ 1כֵׁשם ֶׁשאֹו ְמ ִדין ַלִּמי ָתה ָּכְך
ֶׁש ִה ִּזיק ּבֹו ְל ֵבית ִּדין ַעד ֶׁשאֹו ְמ ִדין אֹותֹו ְו ָד ִנין ָע ָליוְ .ו ִאם ָא ַבד
ַה ֵח ֶפץְ ,ו ָא ַמר ַהחֹו ֵבל 'ֹלא ָה ָיה ּבֹו ְּכ ֵדי ְל ַה ִּזיקּ ,ו ְכמֹו ָאנּוס אֹו ְמ ִדין ַלְּנ ָז ִקין – כשם שמעריכים במי
ָא ִני'ְ ,ו ַהֶּנ ְחָּבל אֹו ֵמר ' ָה ָיה ּבֹו ְּכ ֵדי ְל ַה ִּזיק' – ִיׁ ָּש ַבע ַהֶּנ ְחָּבל שהמית את חברו ,אם הייתה המכה
יכולה להמית ,שהרי ייתכן שמת מסיבה
ְו ִיּטֹלְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (להלן ה,ד). אחרת (ראה רוצח ג,א) ,כן מעריכים במי
שהזיק את חברו ,אם המכה יכולה
יט ַהַּבְר ֶזל – ֵאין לֹו ֹא ֶמדֲ .א ִפּלּו ַמ ַחט ְק ַטָּנה ְראּו ָיה ִהיא להזיקְ .צרֹור – אבן קטנה (ראה פה"מ כלים
ה,ח) או גוש עפרָ .ח ָבל – חבלה ,מכה.
ְל ָה ִמיתְ ,ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ְל ַה ִּזיקַ .הּזֹוֵרק ֶא ֶבןּ ,ו ְל ַא ַחר ֶׁש ָּי ָצאת
ִמ ַּת ַחת ָידֹו הֹו ִציא ַהָּלה ֶאת רֹאׁשֹו ִמן ַה ַחּלֹון ְו ִקְּב ָלּה – ָּפטּור ָר ַקק – ירק.
ִמְּכלּוםֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרּ" :ו ָמ ָצא ֶאת ֵר ֵעהּו" (דבריםיט,ה) – ְּפ ָרט ַלַּמ ְמ ִציא
יט ֲא ִפּלּו ַמ ַחט ְק ַטָּנה – כשהיא חדה.
ֶאת ַע ְצמֹו.
"אבל אם היכהו בעשת שלברזל [גוש
ברזל גולמי] וכיוצא בה – אומדין אותה
כדרך שאומדין האבן או העץ" (רוצח
ג,ד .מ"מ)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמר בתורה על מי שהרג
בשגגה (והוא הדין ברוצח ו,ט) .הפסוקים
מובאים בהקדמה להלכות אלוַ .מ ְמ ִציא
ֶאת ַע ְצמֹו – שבא לאחר פעולת המזיק.
