Page 181 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 181
זקיםנ רפס ומזיק חובל הלכות פרק ב 159
א ָח ָבל ֶׁשהּוא ָראּוי – חבלה המחייבת. ּ ֶפ ֶרק ֵׁש ִני
ַה ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִרים – להגדרתם עיין היטב ב
לעיל ביאור א,א. סוגי חבלות; צער ,שבת וריפוי
בִ 1סֵּמא ֵעינֹו – עיוור את עינוָ .צ ְב ָתה – מספר התשלומים בסוגי חבלות
התנפחה (ראה במדבר ה,כז ותרגום אונקלוס שם). א ַהחֹו ֵבל ַּב ֲח ֵברֹו ָח ָבל ֶׁשהּוא ָראּוי ְלׁ ַשֵּלם ַה ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִרים
ְוסֹו ָפּה ַל ֲחזֹר – למצבה הרגילָ .מְר ָדה –
חלתה ונעשתה רגישה לכאב ,כגון שהיו ֻּכָּלן – ְמַׁשֵּלם ֲח ִמׁ ָּשהִ .ה ִּזיקֹו ֶנ ֶזק ֶׁש ֵאין ּבֹו ֶאָּלא ַאְרָּב ָעה –
דמעות או דם שותתים ממנה מרוב כאב ְמַׁשֵּלם ַאְרָּב ָעהְׁ .שלָׁשה – ְמַׁשֵּלם ְׁשלָׁשהְׁ .ש ַנ ִים – ְמַׁשֵּלם
(פה"מ נגעים ו,ח; שם ט,ב ,כלשון פצע מורד ,כלומר ְׁש ַנ ִיםֶ .א ָחד – ְמַׁשֵּלם ֶא ָחד.
חשוף שהנגיעה בו גורמת לרתיעה .וראה שבת ב,ד). בֵּ 1כי ַצד? ָק ַטע ָידֹו אֹו ַר ְגלֹו אֹו ֶא ְצַּבע ֵמ ֶהן ,אֹו ֶׁש ִּסֵּמא ֵעינֹו
ְוסֹו ָפּה ִל ְחיֹות – עתידה להתרפא ,שלא
כמכה שאינה נרפאתְ .מַׁשֵּלם ַאְרָּב ָעה – – ְמַׁשֵּלם ֲח ִמׁ ָּשהֶ :נ ֶזק ְו ַצ ַער ְוִרּפּוי ְוֶׁש ֶבת ּובֹשׁ ֶ�תִ .הָּכהּו ַעל ָידֹו
מפני שאינו משלם את הנזק ,כיוון שלא ְו ָצ ְב ָתה ְוסֹו ָפּה ַל ֲחזֹרַ ,על ֵעינֹו ּו ָמְר ָדה ְוסֹו ָפּה ִל ְחיֹות – ְמַׁשֵּלם
הפחית מערכו כלום לצמיתות ,שהרי
ַאְרָּב ָעהַ :צ ַער ְוִרּפּוי ְוֶׁש ֶבת ּובֹשׁ ֶ�ת.
סופם לחזור למצבם הקודם.
בְ 2מַׁשֵּלם ְׁשלָׁשה – במקרה שלפנינו בִ 2הָּכהּו ַעל רֹאׁשֹו ְו ָצ ָבה – ְמַׁשֵּלם ְׁשלָׁשהַ :צ ַער ְוִרּפּוי
אינו משלם אפילו לא דמי שבת ,כיוון ּובֹׁש ֶ�תִ .הָּכהּו ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵאינֹו ִנְר ֶאהְּ ,כגֹון ֶׁש ִהָּכהּו ַעל ִּבְרָּכיו
אֹו ְּב ַגּבֹו – ְמַׁשֵּלם ְׁש ַנ ִיםַ ,צ ַער ְוִרּפּוי.
שהנפיחות בראשו אינה מונעת אותו
מלעבוד (בניגוד להלכה ד .מ"מ)ְּ .ב ָמקֹום
ֶׁש ֵאינֹו ִנְר ֶאה – לציבור ,כגון שהמכה בִ 3הָּכהּו ְּב ִמ ְטַּפ ַחת ֶׁשְּב ָידֹו אֹו ִּבְׁש ָטר ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֵאּלּו – נֹו ֵתן
מתחת לבגדו ,שכבודו הציבורי אינו ַא ַחתְ ,ו ִהיא ַהּבֹשׁ ֶ�ת ִּב ְל ַבד .ג ָּכָוהּו ְּבַׁשּפּוד אֹו ְּב ַמ ְס ֵמר ַעל
נפגע. ִצָּפְרנֹו ְּב ָמקֹום ֶׁש ֵאינֹו עֹוֶׂשה ַחּבּוָרה ְוֹלא ְמ ַעֵּכב ְמ ָלא ָכה –
בִ 3הָּכהּו ְּב ִמ ְטַּפ ַחת ֶׁשְּב ָידֹו – שנגע ְמַׁשֵּלם ַהַּצ ַער ִּב ְל ַבדִ .הׁ ְש ָקהּו ַסם אֹו ָסכֹו ַסם ְוִׁשָּנה ַמְר ֵאה
בחברו נגיעה קלה שיש בה רק זלזול עֹורֹו – ְמַׁשֵּלם לֹו ִרּפּוי ִּב ְל ַבדַ ,עד ֶׁש ַּי ֲחזֹר ַמְר ֵאהּו ְּכמֹות ֶׁש ָה ָיה.
בכבודו .ג ָּכָוהּו – עשה בו כוויה, ֲא ָסרֹו ְּב ֶח ֶדר – נֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי ֶׁש ֶבת ִּב ְל ַבדְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֵאּלּו.
שאינה נראית ולכן פטור מלשלם דמי
בושתַ .סם – חומר כימי שאינו מכאיב.
ֲא ָסרֹו ְּב ֶח ֶדר – לנזקים הנפשיים חמשת התשלומים בהחסרת אבר
ולשלילת חירותו של האדם ,ראה לעיל ד ַהְּמ ַגֵּל ַח ְׂש ַער רֹאׁש ֲח ֵברֹו – נֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי ָּבְׁשּתֹו ִּב ְל ַבד,
בהערה לביאור א,א.
ִמְּפ ֵני ֶׁשּסֹופֹו ַל ֲחזֹרִּ .גְּלחֹו ְּב ַסם אֹו ֶׁשָּכָוהּו ַעד ֶׁש ֵאין סֹוף ַהׂ ֵּש ָער
ד נֹו ֵתן לֹו ְּד ֵמי ָּבְׁשּתֹוּ ...ו ְמַׁשֵּלם לֹו
ַל ֲחזֹר – ַח ָּיב ַּב ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִריםְּ :ב ֶנ ֶזק ְו ַצ ַער ְוִרּפּויֶׁ ,ש ֲהֵרי רֹאׁשֹו
ֶׁש ֶבת – המגלח חייב בתשלום דמי
בושת בלבד ופטור מדמי הנזק ,כיוון ִי ְת ַחֵּמם ִמן ַהְּכִו ָּיה אֹו ִמן ַה ַּסם ְו ִנ ְמ ָצא ָחׁש ְּברֹאׁשֹו; ּו ְמַׁשֵּלם
שלא חיסר ממנו אבר ולא השבית אותו לֹו ֶׁש ֶבתֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא ָראּוי ְלַר ֵּקד ּו ְל ַנ ְד ֵנד ַּדַּלת רֹאׁשֹו ִּבְׁש ַעת
ממלאכתו ,בניגוד למי שמגלח אותו ִרּקּוד ְו ִנ ְמ ָצא ָּב ֵטל ִמְּמ ָלא ָכה זֹו; ּובֹשׁ ֶ�תֶׁ ,ש ֵאין ְלָך ּבֹׁש ֶ�ת ְּגדֹו ָלה
בסם ,שחייב בתשלום דמי נזק ,משום
שחיסר ממנו אבר ,וחייב גם לשלם לו ִמּזֹו.
דמי שבת ,מפני שמנע אותו מלהשתמש ה ִהֵּנה ָל ַמ ְד ָּתֶׁ ,שָּכל ַהְּמ ַח ֵּסר ֲח ֵברֹו ֵא ֶבר ֶׁש ֵאינֹו חֹו ֵזר – ַח ָּיב
בשערו לצמיתותְּ .ב ַסם – חומר המשיר
את השיער לצמיתותַּ .דַּלת רֹאׁש ֹו – קצה ְּב ָכל ַה ֲח ִמׁ ָּשה ְּד ָבִריםֲ .א ִפּלּו ִהִּפיל ִׁשּנֹו – ַח ָּיב ַּבּ ֹכלֶׁ ,ש ִאי
ׂשערו (ראה ראב"ע שיר השירים ז,ו)ִּ .בְׁש ַעת
ֶא ְפָׁשר ֶׁשֹּלא ֶי ֱח ֶלה ִּפיו ָׁש ָעה ַא ַחת; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ַהׁ ֵּשן ֵאין
ִרּקּוד – כחלק מיכולתו לעבוד בהופעת
בידור שצריך להניע בהן את השיערֶׁ .ש ֵאין ְלָך ּבֹ�ׁש ֶ ת ְּגדֹו ָלה ִמּזֹו – שהשיער הוא אחד הביטויים החיצוניים הייחודיים
של האדם.
