Page 165 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 165
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק טז-יז 143
חּ 2ו ָמה ֲא ֵב ָדה ֶׁשָּל ָא ָדםָ ,א ְמ ָרה ּתֹו ָרהֲ " :אֶׁשר ּתֹא ַבד ִמֶּמּנּו חָ 2א ְמָרה ּתֹוָרה – במוצא אבדהְ" :ו ֵכן
ַּת ֲעֶׂשה ַל ֲח ֹמרֹו ְו ֵכן ַּת ֲעֶׂשה ְלִׂש ְמ ָלתֹו ְו ֵכן ּו ְמ ָצא ָתּה" (דברים כב,ג) – ִמי ֶׁש ֲאבּו ָדה ִמֶּמּנּו ּו ְמצּו ָיה ֵא ֶצל ָּכל
ַּת ֲעֶׂשה ְל ָכל ֲא ֵב ַדת ָא ִחיָך ֲאֶׁשר ּתֹא ַבד ָא ָדםָ ,י ָצאת זֹו ֶׁשָּנ ְפ ָלה ַל ָּיםֶׁ ,ש ֲאבּו ָדה ִמֶּמּנּו ּו ִמָּכל ָא ָדם – ַקל
ִמֶּמּנּו ּו ְמ ָצא ָתּהֹ ,לא תּו ַכל ְל ִה ְת ַעֵּלם". ָוחֹ ֶמר ְל ַמ ְטמֹון ַק ְדמֹו ִני ֶׁשֹּלא ָה ָיה ֶׁשּלֹו ֵמעֹו ָלםְ ,והּוא ָאבּוד
ֶׁשָּנ ְפ ָלה ַל ָּים – וחזקה שנתייאשו בעליה
ממנה משעה שנפלה (לעיל :יא,י; יד,ד) .גם ִמֶּמּנּו ּו ִמָּכל ָא ָדםְ ,ל ִפי ָכְך הּוא ֶׁשְּלמֹו ְצאֹו.
אילו זכתה לו החצר ,המטמון עדיין
ט ָמ ָצא ַמ ְטמֹון ְּבכֹ ֶתל ָח ָדׁשִ :אם ַהַּמ ְטמֹון מֹו ִכי ַח ֶׁשהּוא אבוד ממנו (ק').
ְל ַב ַעל ַהַּב ִית – ֲה ֵרי הּוא ֶׁשּלֹו; ְו ִאם מֹו ִכי ַח ֶׁשהּוא ְל ֶא ָחד ִמן ט ַהַּמ ְטמֹון – שהונח שם לפני זמן רב.
מֹו ִכי ַח – על ידי צורת הנחתוֲ .הֵרי הּוא
ֶׁשְּלמֹו ְצאֹו – ואין צורך להכריז עליו, ַהּׁשּוק – ֲהֵרי הּוא ֶׁשְּלמֹו ְצאֹוֵּ .כי ַצד? ַה ַּסִּכין – ֲהֵרי ַהִּנָּצב ֶׁשּלֹו
מפני שמניחים שהתייאשו הבעלים מֹו ִכי ַח; ְו ַהִּכיס – ִּפיו מֹו ִכי ַח; ְו ִאם ִנ ְמ ָצא ּתֹוְך ַהּ ֹכ ֶתל ָמ ֵלא
אחרי שעמד שם הכלי זמן רבַ .הִּנָּצב ֵמ ֶהן – חֹו ְל ִקין.
ֶׁשּלֹו מֹו ִכי ַח – קת הסכין פונה לצדו של י ָהיּו ְּבתֹוְך ַהּכֹ ֶתל ָמעֹות אֹו ְלׁשֹונֹות ֶׁשְּל ָז ָהב ֶׁש ֵאין ָׁשם
המטמין ,שאחזה בידו :אם היא פונה
כלפי הבית – בעל הבית הטמין את מֹו ִכי ַחֵ :מ ֶח ְציֹו ְו ַלחּוץ – ֶׁשַּלּמֹו ֵצא; ּו ֵמ ֶח ְציֹו ְו ִל ְפ ִנים –
הסכין; ואם כלפי חוץ – עובר אורח
הניח אותה שם ,והיא שייכת למי שמצא ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית .יאְ 1ו ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ֵאין ַה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים ֶאָּלא
אותה (ל')ִּ .פיו מֹו ִכי ַח – פתחו של הארנק
ְּבֶׁשָּט ַען ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶׁש ַהַּמ ְטמֹון ֶׁשּלֹו ,אֹו ֶׁש ָה ָיה יֹוֵרׁשֶׁ ,ש ָאנּו
מופנה אל המטמיןִ .נ ְמ ָצא ּתֹוְך ַהּכֹ ֶתל טֹו ֲע ִנין לֹו ֶׁשָּמא ֶׁשְּל ָא ִביו ֵהןֲ .א ָבל ִאם הֹו ָדה ֶׁש ֵהן ְמ ִצי ָאה –
– שמחזיקים כל רוחב הכתל (רש"י ב"מ ֲהֵרי ֵהן ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאן.
כו,א) ,ואין בדבר להעיד של מי הכיס.
י ְלׁשֹונֹות ֶׁשְּל ָז ָהב – חתיכות זהב שאינן יאְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָה ָיה ַמְׂשִּכיר ַהַּב ִית ַל ֲא ֵחִרים – ֲהֵרי ֵהם
מעובדות .יאְ 1ו ֵי ָר ֶאה ִלי – הצהרת
ֶׁשַּלּׂשֹו ֵכר ָה ַא ֲחרֹוןְ .ו ִאם ִהְׂשִּכירֹו ִלְׁשלָׁשה ּגֹו ִיים ְּכ ַא ַחת – ֲהֵרי
הרמב"ם שהלכה זו נאמרה מדעתו ואין ָעָׂשהּו ֻּפ ְנ ָּדקְ ,ו ָכל ַהִּנ ְמ ָצא ּבֹו ֲא ִפּלּו ְּבתֹוְך ַהַּב ִית ֲהֵרי הּוא
לה מקור מפורש (איגרת לר' פנחס הדיין,
ֶׁשְּלמֹו ְצאֹוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ֶא ָחד ָיכֹול ִל ְטעֹן ֶׁש ֵהם ֶׁשּלֹו אֹו ֶׁשהּוא מהדורת שילת ,עמ' תמג)ֶׁ .ש ָאנּו טֹו ֲע ִנין לֹו –
לעולם בית דין עוזר ליורש לטעון טענות
משפטיות (אישות יב,יח; טוען ונטען ח,ג). ָט ַמןֶׁ ,ש ֲהֵרי ָעָׂשהּו ֻּפ ְנ ָּדק.
יאִ 2הְׂשִּכירֹו ִלְׁשלָׁשה ּגֹו ִיים ְּכ ַא ַחת – שכיוון שהשכיר את המקום לשלושה בו זמנית ,נעשה כמלון .ואם השכיר את
המקום רק לגוי אחד – ודאי נפל רק ממנו (ראה לעיל יא,ג; י') .ואם השכירו לשלושה ישראלים – אפשר שהם שותפים,
ולא נתייאשו ממנו (ראה לעיל יד,ח; י')ֻּ .פ ְנ ָּדק – בית אורחים ,אכסניה ,בית מלון.
א ָּכל ְמ ִצי ָאה ֶׁש ָא ַמְרנּו ָּבּה ֶׁש ִהיא ּ ֶפ ֶרק ִׁש ְב ָעה ָע ָׂשר
ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאּה – לסיכום :בדבר שאין זכייה באבדה יז
בו סימן ,ונטלו וזכה בו (טו,א) ,או
שנודע שנתייאשו ממנו בעליו (יד,ה) אופן הזכייה :ידו או רשותו
או שחזקתו שנתייאשו ממנו הבעלים
(יד,ב)ֲ .א ָבל ִאם ָר ָאה ֶאת ַהְּמ ִצי ָאה – א ָּכל ְמ ִצי ָאה ֶׁש ָא ַמְרנּו ָּבּה ֶׁש ִהיא ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאּה – ֵאינֹו זֹו ֶכה
ברשות הרבים או בשדה חברו (ראה
ָּבּה ַעד ֶׁש ַּתִּגי ַע ְל ָידֹו אֹו ִלְרׁשּותֹוֲ .א ָבל ִאם ָר ָאה ֶאת ַהְּמ ִצי ָאה,
להלן ט). ֲא ִפּלּו ָנ ַפל לֹו ָע ֶלי ָהּ ,ו ָבא ַא ֵחר ְו ֶה ֱח ִזיק ָּבּה – ֶזה ֶׁש ֶה ֱח ִזיק ָּבּה
ָז ָכה ָּבּה.
