Page 161 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 161
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק טו 139
ֵאּלּו ֶׁשּלֹוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ָּב ֶהן ִסי ָמןְ .ו ִאם ֵיׁש ָּב ֶהן ִסי ָמן – נֹו ֵטל ֶׁש ִּסי ָמן ֶה ָעׂשּוי ִל ָּדֵרס – בהליכה עליהם.
ֲהֵרי הּוא ִסי ָמן – שהבעלים סבורים
שתימצא האבדה לפני שיידרס הסימן. ּו ַמ ְכִריזֶׁ ,ש ִּסי ָמן ֶה ָעׂשּוי ִל ָּדֵרס ֲהֵרי הּוא ִסי ָמן.
ט ִסי ָמ ִנין ֻמ ְב ָה ִקין – המייחדים את סימן מובהק
ט ֲא ָבל ִאם ָמ ָצא ִּכָּכרֹות ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית ְו ִג ֵּזי ֶצ ֶמר ַהְּלקּוחֹות החפץ מחפצים דומים לוְ .ו ִאם ִנ ְפ ְּתחּו
ָהאֹו ָצרֹות – מחסניםֶׁ .שַּל ַּי ִין ְוֶׁשַּלׁ ֶּש ֶמן –
שהגיע זמן מכירת השמן והיין ,ורבים ִמֵּבית ָה ֻאָּמןַּ ,כ ֵּדי ַי ִין ְו ַכ ֵּדי ֶׁש ֶמן – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריזֶׁ ,שָּכל ֵאּלּו ֵיׁש
מוציאים את כדיהם למכירה (ל')ֶׁ .ש ֵהן ָל ֶהם ִסי ָמ ִנין ֻמ ְב ָה ִקיןְ .ו ִאם ִנ ְפ ְּתחּו ָהאֹו ָצרֹות ֶׁשַּל ַּי ִין ְוֶׁשַּלׁ ֶּש ֶמן
ְרׁשּו ִמין – שכיסוין מהודק ,שטח אותו – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹוְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ְרׁשּו ִמיןֶׁ ,שָּכל ַהַּכ ִּדין ָּכְך ֵהן
בטיט (ר"ח ב"מ כג,ב). ְרׁשּומֹותְ ,ו ִנ ְמ ְצאּו ֵאּלּו ַהַּכ ִּדין ְּכ ִכְּכרֹות ַהַּנ ְחּתֹוםֶׁ ,ש ֵּיׁש צּוָרה
ַא ַחת ְל ֻכָּלן ּו ִמְׁש ָקל ֶא ָחד ְל ֻכָּלן.
י ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו – מפני שאין בהם
סימן ,וגם מקומם אינו בגדר סימן,
מפני שנפלו ממנו והוא אינו יודע היכן סימן מקום
נפלו (בדרך נפילה זוכה בהם מן ההפקר ,ולכן י ָמ ָצא ְּכִריכֹות ִּבְרׁשּות ַה ָּי ִחידִ :אם ֶּדֶרְך ְנ ִפי ָלה – ֲהֵרי ֵאּלּו
פטור מלעשר .ראה רדב"ז מעשר ג,כב)ְ .ו ִאם
ֶּדֶרְך ַהָּנ ָחה ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז – אף על פי ֶׁשּלֹו; ְו ִאם ֶּדֶרְך ַהָּנ ָחה – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריזֶׁ ,ש ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין
שבדרך הנחה פסק רבנו (לעיל א) שלא ָל ֶהם ִסי ָמןַ ,הָּמקֹום ִסי ָמןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ִסי ָמן ֻמ ְב ָהק.
ָמ ָצא ֲא ֻלּמֹותֵּ ,בין ִּב ְרׁשּות ַה ָּי ִחיד ֵּבין ִּב ְרׁשּות ָה ַרִּבים – נֹו ֵטל ייגע במציאה ,בכריכות ,שהסימן הוא
מקום הימצאן בלבד ,נראים הדברים
שעדיף שייטול אותן המוציא ויכריז ּו ַמ ְכִריז.
עליהן ,משום שבעיני הבעלים המקום סימן שהוא שינוי
ֵאינֹו ִסי ָמן ֻמ ְב ָהק שהרי עלולים בני יא ָמ ָצא ִעּגּול ּו ְבתֹוכֹו ֶחֶרסִּ ,כָּכר ּו ְבתֹוכֹו ָמעֹותֲ ,ח ִתי ָכה
אדם לגלגל אותן משם; לכן הבעלים
מעדיפים שהמוצא הראשון ייטול אותן ֶׁשְּל ָבָׂשר ֶׁש ִהיא ְמֻׁשָּנה ַּב ֲח ִתי ָכ ָתּה*ָּ ,דג ָנׁשּוְךְ ,ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא
ָּב ֵאּלּו – הֹו ִאיל ְו ֵיׁש ָּב ֶהם ִׁשּנּויַ ,ח ָּיב ְל ַה ְכ ִריזֶׁ ,שֹּלא ֲעָׂשאּום ויכריז עליהן ,ויהיה מקום הימצאן
הסימן להן (אור שמח)ֲ .א ֻלּמֹות – עומרים
(מתנות עניים ה,יב) גדולים וכבדים ,שאינם ַּב ְע ֵלי ֶהם ֶאָּלא ְל ִסי ָמן.
מתגלגלים ממקום למקום (בבלי ב"מ כג,א), מציאת פירות
ולכן מקומם הוא בגדר סימן. יב ָמ ָצא ֵּפרֹות ְמ ֻפ ָּזִרין ִּב ְמקֹום ַהְּגָרנֹותִ :אם ָהיּו ְּכמֹו ַקב
יא ִעּגּול – עיגול דבלה (נתבאר לעיל ח). ְּבתֹוְך ַאְרַּבע ַאּמֹות אֹו ְּב ָי ֵתר ַעל ַאְרַּבע ַאּמֹות – ֲהֵרי ֵאּלּו
ֶׁשּלֹוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ַהְּב ָע ִלים ְמ ַטְּפ ִלים ַּב ֲא ִסי ָפ ָתם; ָהיּו ְמ ֻפ ָּזִרין
ְמֻׁשָּנה ַּב ֲח ִתי ָכ ָתּה* – שונה באופן
חיתוכה .בכמה כ"י נוסףֵ :מ ַח ְברֹו ֶתי ָה.
ְּב ָפחּות ֵמ ַאְרַּבע ַאּמֹות – ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהןֶׁ ,שָּמא ַהְּב ָע ִלים ִהִּניחּום ָּדג ָנׁשּוְך – שזהו סימנו.
ָׁשםָ .היּו ְּכמֹו ֲח ִצי ַקב ִּבְׁש ֵּתי ַאּמֹות אֹו ַקַּב ִים ִּבְׁשמֹו ֶנה ַאּמֹות ,יב ִּב ְמקֹום ַהְּגָרנֹות – מקום הטיפול
בתבואהַ .קב ְּבתֹוְך ַאְרַּבע ַאּמֹות – שהיו
פירות בנפח של כ 1.2-ליטר מפוזרים אֹו ֶׁש ָה ָיה ַה ַּקב ִמּ ְׁש ַנ ִים ְׁשלָׁשה ִמי ִניןְּ ,כגֹון ֻׁש ְמְׁש ִמין ְּת ָמִרים
בשטח של כ 4-מ"ר (ארבע אמות על ְוִרּמֹו ִנים – ָּכל ֵאּלּו ָס ֵפק; ְל ִפי ָכְך ֹלא ִיּ ֹטלְ ,ו ִאם ָנ ַטל – ֵאינֹו
ארבע אמות ,כל אמה כחצי מטר), ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז.
שבשטח זה הטרחה מרובה והכמות
קטנהֲ .ח ִצי ַקב ִּבְׁש ֵּתי ַאּמֹות – ספק אם הכמות הקטנה שווה אפילו טרחה מעטה (בבלי ב"מ כא,א) .היחס של "קב בתוך
ארבע אמות" לעומת "חצי קב בשתי אמות" אינו ברור ,האם הוא חצי כמות בחצי מן השטח או חצי כמות ברבע
מן השטח ,מפני ששתי אמות מרובעות הן רבע מארבע אמות מרובעות (תוספות שם)ַ .קַּב ִים ִּבְׁשמֹו ֶנה ַאּמֹות – ספק אם
הכמות הגדולה שווה את הטרחה הרבה.
