Page 160 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 160

‫זקיםנ רפס‪      ‬הואבד גזלה לכותה‪      ‬פרק טו	‬                                                     ‫‪	138‬‬

‫ג‪ָ  1‬ר ָאה ֲחמֹור אֹו ָּפָרה רֹו ִעים ְּכ ַדְרָּכן‪ַּ :‬בַּל ְי ָלה – ֲהֵרי זֹו‬                      ‫ג‪ֲ   1‬הֵרי זֹו ֲא ֵב ָדה – שאין סביר שהוציאו‬

‫ֲא ֵב ָדה; ִּב ְפנֹות ַהּיֹום ּו ַבֶּנֶׁשף – ִאם ָר ָאה אֹו ָתן ְׁשלָׁשה ָי ִמים ֶזה‬               ‫אותם לרעות בלילה (ל')‪ִּ .‬ב ְפנֹות ַהּיֹום –‬
                   ‫ַא ַחר ֶזה‪ֲ ,‬הֵרי זֹו ֲא ֵב ָדה‪ְ ,‬ונֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז‪.‬‬
                                                                                                   ‫לקראת סוף היום‪ ,‬כשמתחיל להחשיך‪.‬‬

                                                                                                   ‫ֶנֶׁשף – סוף הלילה‪" ,‬קודם עלות‬

‫ג‪ָ  2‬ר ָאה ָּפָרה ָר ָצה ַּב ֶּדֶרְך‪ִ :‬אם ָּפ ֶני ָה ְּכ ַלֵּפי ָה ִעיר – ֵאין זֹו‬                             ‫השמש" (קידוש החודש ג‪,‬ז)‪.‬‬
‫ֲא ֵב ָדה; ָהיּו ָּפ ֶני ָה ַלּ ָׂש ֶדה – ֲהֵרי זֹו ֲא ֵב ָדה‪  .‬ד   ְמ ָצ ָאּה רֹו ָעה‬
                                                                                                   ‫ג‪ְּ  2‬כ ַלֵּפי ָה ִעיר – שמא היא בדרכה‬
‫ֵּבין ַהְּכָר ִמים – ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר‪ִ ,‬מּׁשּום ֲא ֵב ַדת ַה ַּקְר ַקע‪ְ .‬ל ִפי ָכְך‪,‬‬          ‫חזרה לבעליה‪ .‬ד   ִמּׁשּום ֲא ֵב ַדת ַה ַּקְר ַקע‬
‫ִאם ָהיּו ַהְּכָר ִמים ֶׁשְּלגֹו ִיים – ֵאי ָנּה ֲא ֵב ָדה‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר‪.‬‬
                                                                                                   ‫– כדי שלא תאכל ושלא תקלקל את‬
                                                                                                   ‫הפירות‪ ,‬לא של כרם זה ולא של כרם‬

‫אחר (ראה לעיל יא‪,‬כ)‪ֵ .‬אי ָנּה ֲא ֵב ָדה ְו ֵאינֹו ְו ִאם ָחַׁשׁש ֶׁשָּמא ַי ֲהרֹג אֹו ָתּה ַהּגֹוי ְּכֶׁש ִּי ְמ ָצ ֶאָּנה‪ִ ,‬מְּפ ֵני‬
                                                                                                   ‫ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר – שהרי אינו מצּוֶוה‬
‫ֶׁש ִה ְפ ִסי ָדה ַהֶּכֶרם – ֲהֵרי זֹו ֲא ֵב ָדה‪ְ ,‬ונֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז‪.‬‬                                    ‫להחזיר אבדת גוי (לעיל יא‪,‬ג)‪.‬‬

‫ה‪ָ   1‬מ ָצא ָּפָרה ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים‪ִ :‬אם עֹו ֶמ ֶדת חּוץ ַל ְּתחּום –‬                          ‫ה‪  1‬עֹו ֶמ ֶדת חּוץ ַל ְּתחּום – חוץ‬

‫ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר; ָה ְי ָתה רֹו ָעה ָּב ֲעָׂש ִבים‪ ,‬אֹו ֶׁש ָה ְי ָתה ְּבֶר ֶפת ֶׁש ֵאי ָנּה‬  ‫לאלפיים אמה מן העיר (שבת כז‪,‬א)‪.‬‬
     ‫ְמַׁשֶּמֶרת ְו ֵאי ָנּה ְמ ַאֶּב ֶדת – ֹלא ִיַּגע ָּבּה‪ֶׁ ,‬ש ֵאין זֹו ֲא ֵב ָדה‪.‬‬
                                                                                                   ‫ָּב ֲעָׂש ִבים – אפילו מחוץ לתחום (מ"מ)‪.‬‬

                                                                                                   ‫ֶׁש ֵאי ָנּה ְמַׁשֶּמֶרת – שהבהמה יכולה‬

‫ה‪ָ   2‬מ ָצא ַקְרּדֹם אֹו ַט ִּלית ְּב ַצד ַהָּג ֵדר – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהן‪.‬‬                ‫לצאת משם‪ְ .‬ו ֵאי ָנּה ְמ ַאֶּב ֶדת – אינה‬
                                                                                                   ‫גורמת לבהמה לברוח ממנה‪ ,‬כגון רפת‬
‫ְמ ָצ ָאן ִּב ְסַר ְט ָיה – ֲהֵרי זֹו ֲא ֵב ָדה‪ְ ,‬ונֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא‬   ‫חמה‪ ,‬שהבהמה מצטערת בה ובורחת‬

                                                 ‫ָּב ֶזה‪.‬‬                                                        ‫מתוכה (כבנזקי ממון ד‪,‬ה)‪.‬‬

‫ו   ָמ ָצא ּגֹו ָזלֹות ְמ ֻקׁ ָּשִרין ְּב ַכ ְנ ֵפי ֶהן ּו ְמ ַד ִּדין ַא ַחר ַהָּג ֵדר אֹו‬        ‫ה‪ַ   2‬קְרּדֹם – גרזן‪ַ .‬ט ִּלית – בגד‪ְּ .‬ב ַצד‬

‫ַא ַחר ַהַּגָּפה אֹו ַּבּ ְׁש ִבי ִלין ֶׁשַּבׂ ָּשדֹות – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהן‪,‬‬             ‫ַהָּג ֵדר – שנראה שהניחום שם‪ְ .‬סַר ְט ָיה‬
‫ֶׁשָּמא ַּב ְע ֵלי ֶהן ִהִּניחּום ָׁשם; ְו ִאם ְנ ָט ָלן – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו‪ְ .‬ו ִאם‬                  ‫– רחוב‪ ,‬דרך הרבים (מיוונית)‪.‬‬
‫ָהיּו ְקׁשּוִרין ֶקֶׁשר ֶׁשהּוא ִסי ָמן – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ְמ ָצ ָאן‬
                                                                                                   ‫ו   ְמ ַד ִּדין – הולכים לאטם‪ ,‬מקרטעים‪.‬‬

                                                                                                   ‫ַּגָּפה – שער הקרפף (מקום מוקף‬

‫מחיצות‪ ,‬כעין חצר לאחסון)‪ ,‬מלשון ְקבּו ִעין ִּב ְמקֹו ָמן – ַח ָּיב ְל ַה ְכ ִריז‪ֶׁ ,‬ש ַהָּמקֹום ִסי ָמן‪.‬‬
                                                                                                   ‫'הגפה'‪ ,‬כלומר סגירה (פה"מ‪ :‬פאה ו‪,‬ב;‬
‫ז   ָמ ָצא ָּב ַאְׁשָּפה ְּכ ִלי ְמ ֻכ ֶּסה – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ּבֹו‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו‬     ‫עדיות ד‪,‬ד)‪ְ .‬קׁשּו ִרין ֶקֶׁשר ֶׁשהּוא ִסי ָמן –‬

‫(לעיל ב)‪ְ .‬ו ִאם ַאְׁשָּפה ֶׁש ֵאי ָנּה ֲעׂשּו ָיה ְל ִה ְתַּפּנֹות ִהיא‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ַלְך‬            ‫קשר מיוחד‪.‬‬

‫ָע ֶלי ָה ְל ַפּנֹו ָתּה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּמ ָצאֹו ְמ ֻכ ֶּסה‪ ,‬נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז‪ְ .‬ו ֵכן‬      ‫ז   ִנ ְמ ַלְך – התחרט‪ .‬נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז – כדי‬
‫ִאם ָהיּו ֵּכ ִלים ְק ַטִּנים‪ְּ ,‬כגֹון ַסִּכין ְוַׁשּפּוד ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהם – ֲא ִפּלּו‬
                                                                                                   ‫שלא יאבד בעת הפינוי‪ֵּ .‬כ ִלים ְק ַטִּנים‪...‬‬
              ‫ָהיּו ְמ ֻכ ִּסין ָּב ַאְׁשָּפה ַהְּקבּו ָעה‪ ,‬נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז‪.‬‬                  ‫נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז – שיש להניח שטאטא‬
                                                                                                   ‫אותם לאשפה מבלי שהרגיש בהם מפני‬

‫סימן העשוי להידרס‬                                                                                  ‫קטנותם (ר"ח ב"מ כה‪,‬ב)‪.‬‬

‫ח   ָמ ָצא ֵּפרֹות ְמ ֻפ ָּזִרין‪ֶּ :‬דֶרְך ַהָּנ ָחה – ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהם; ֶּדֶרְך ְנ ִפי ָלה‬       ‫ח   ֶּדֶרְך ַהָּנ ָחה – בצורה מיוחדת‪.‬‬

‫– ֲהֵרי ֵהם ֶׁשּלֹו‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָמ ָצא ְּכִריכֹות ְק ַטּנֹות ֶׁשַּלּ ִׁש ֳּב ִלים ִּבְרׁשּות‬       ‫ְּכ ִריכֹות – אגודות (פה"מ פאה ו‪,‬ו)‪ִ .‬עּגּו ֵלי‬
‫ָהַרִּבים‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֵאין ָּב ֶהן ִסי ָמן‪ ,‬אֹו ֶׁשָּמ ָצא ִעּגּו ֵלי ְּד ֵב ָלה‪ְ ,‬ו ִכָּכרֹות‬      ‫ְּד ֵב ָלה – התאנים המדובקות זו לזו‬
                                                                                                   ‫(פה"מ פאה ח‪,‬ה)‪ ,‬ו"דרך [=מקובל] לעשות‬
‫מדבלת התאנים גושים עגולים‪ ,‬ונקראים ֶׁשַּלַּנ ְחּתֹום‪ּ ,‬ו ַמ ֲחרֹוזֹות ֶׁשַּל ָ ּד ִגים‪ַ ,‬ו ֲח ִתיכֹות ֶׁשַּל ָּבָׂשר‪ְ ,‬ו ִג ֵּזי ֶצ ֶמר‬
‫ַהָּבאֹות ִמְּמ ִדי ָנ ָתן‪ַ ,‬ו ֲא ִני ֵצי ִּפְׁש ָּתן‪ּ ,‬ו ְלׁשֹונֹות‪ֶׁ ‬שָּל ַאְרָּג ָמן – ֲהֵרי‬    ‫עיגולים" (פה"מ תרומות ד‪,‬ח)‪ַ .‬נ ְחּתֹום –‬
                                                                                                   ‫אופה המוכר לחם לרבים‪ַ .‬מ ֲחרֹוזֹות‬

‫ֶׁשַּל ָ ּד ִגים – דגים חרוזים יחד בחוט‪ִּ .‬ג ֵּזי ֶצ ֶמר ַהָּבאֹות ִמְּמ ִדי ָנ ָתן – צמר הבא מן הצאן (פה"מ שבת ד‪,‬ב) לפני עיבודו בבית‬

‫האומן‪ֲ .‬א ִני ֵצי ִּפְׁש ָּתן – סיבי פשתן‪ְ .‬לׁשֹונֹות ֶׁשָּל ַאְרָּג ָמן – צמר סרוק וצבוע בארגמן ומסודר בצורת לשונות (מ"מ)‪.‬‬
   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164   165