Page 160 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 160
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק טו 138
גָ 1ר ָאה ֲחמֹור אֹו ָּפָרה רֹו ִעים ְּכ ַדְרָּכןַּ :בַּל ְי ָלה – ֲהֵרי זֹו גֲ 1הֵרי זֹו ֲא ֵב ָדה – שאין סביר שהוציאו
ֲא ֵב ָדה; ִּב ְפנֹות ַהּיֹום ּו ַבֶּנֶׁשף – ִאם ָר ָאה אֹו ָתן ְׁשלָׁשה ָי ִמים ֶזה אותם לרעות בלילה (ל')ִּ .ב ְפנֹות ַהּיֹום –
ַא ַחר ֶזהֲ ,הֵרי זֹו ֲא ֵב ָדהְ ,ונֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז.
לקראת סוף היום ,כשמתחיל להחשיך.
ֶנֶׁשף – סוף הלילה" ,קודם עלות
גָ 2ר ָאה ָּפָרה ָר ָצה ַּב ֶּדֶרְךִ :אם ָּפ ֶני ָה ְּכ ַלֵּפי ָה ִעיר – ֵאין זֹו השמש" (קידוש החודש ג,ז).
ֲא ֵב ָדה; ָהיּו ָּפ ֶני ָה ַלּ ָׂש ֶדה – ֲהֵרי זֹו ֲא ֵב ָדה .ד ְמ ָצ ָאּה רֹו ָעה
גְּ 2כ ַלֵּפי ָה ִעיר – שמא היא בדרכה
ֵּבין ַהְּכָר ִמים – ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזירִ ,מּׁשּום ֲא ֵב ַדת ַה ַּקְר ַקעְ .ל ִפי ָכְך, חזרה לבעליה .ד ִמּׁשּום ֲא ֵב ַדת ַה ַּקְר ַקע
ִאם ָהיּו ַהְּכָר ִמים ֶׁשְּלגֹו ִיים – ֵאי ָנּה ֲא ֵב ָדהְ ,ו ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר.
– כדי שלא תאכל ושלא תקלקל את
הפירות ,לא של כרם זה ולא של כרם
אחר (ראה לעיל יא,כ)ֵ .אי ָנּה ֲא ֵב ָדה ְו ֵאינֹו ְו ִאם ָחַׁשׁש ֶׁשָּמא ַי ֲהרֹג אֹו ָתּה ַהּגֹוי ְּכֶׁש ִּי ְמ ָצ ֶאָּנהִ ,מְּפ ֵני
ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר – שהרי אינו מצּוֶוה
ֶׁש ִה ְפ ִסי ָדה ַהֶּכֶרם – ֲהֵרי זֹו ֲא ֵב ָדהְ ,ונֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז. להחזיר אבדת גוי (לעיל יא,ג).
הָ 1מ ָצא ָּפָרה ִּבְרׁשּות ָהַרִּביםִ :אם עֹו ֶמ ֶדת חּוץ ַל ְּתחּום – ה 1עֹו ֶמ ֶדת חּוץ ַל ְּתחּום – חוץ
ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר; ָה ְי ָתה רֹו ָעה ָּב ֲעָׂש ִבים ,אֹו ֶׁש ָה ְי ָתה ְּבֶר ֶפת ֶׁש ֵאי ָנּה לאלפיים אמה מן העיר (שבת כז,א).
ְמַׁשֶּמֶרת ְו ֵאי ָנּה ְמ ַאֶּב ֶדת – ֹלא ִיַּגע ָּבּהֶׁ ,ש ֵאין זֹו ֲא ֵב ָדה.
ָּב ֲעָׂש ִבים – אפילו מחוץ לתחום (מ"מ).
ֶׁש ֵאי ָנּה ְמַׁשֶּמֶרת – שהבהמה יכולה
הָ 2מ ָצא ַקְרּדֹם אֹו ַט ִּלית ְּב ַצד ַהָּג ֵדר – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהן. לצאת משםְ .ו ֵאי ָנּה ְמ ַאֶּב ֶדת – אינה
גורמת לבהמה לברוח ממנה ,כגון רפת
ְמ ָצ ָאן ִּב ְסַר ְט ָיה – ֲהֵרי זֹו ֲא ֵב ָדהְ ,ונֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריזְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא חמה ,שהבהמה מצטערת בה ובורחת
ָּב ֶזה. מתוכה (כבנזקי ממון ד,ה).
ו ָמ ָצא ּגֹו ָזלֹות ְמ ֻקׁ ָּשִרין ְּב ַכ ְנ ֵפי ֶהן ּו ְמ ַד ִּדין ַא ַחר ַהָּג ֵדר אֹו הַ 2קְרּדֹם – גרזןַ .ט ִּלית – בגדְּ .ב ַצד
ַא ַחר ַהַּגָּפה אֹו ַּבּ ְׁש ִבי ִלין ֶׁשַּבׂ ָּשדֹות – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהן, ַהָּג ֵדר – שנראה שהניחום שםְ .סַר ְט ָיה
ֶׁשָּמא ַּב ְע ֵלי ֶהן ִהִּניחּום ָׁשם; ְו ִאם ְנ ָט ָלן – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹוְ .ו ִאם – רחוב ,דרך הרבים (מיוונית).
ָהיּו ְקׁשּוִרין ֶקֶׁשר ֶׁשהּוא ִסי ָמן – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריזְ .ו ֵכן ִאם ְמ ָצ ָאן
ו ְמ ַד ִּדין – הולכים לאטם ,מקרטעים.
ַּגָּפה – שער הקרפף (מקום מוקף
מחיצות ,כעין חצר לאחסון) ,מלשון ְקבּו ִעין ִּב ְמקֹו ָמן – ַח ָּיב ְל ַה ְכ ִריזֶׁ ,ש ַהָּמקֹום ִסי ָמן.
'הגפה' ,כלומר סגירה (פה"מ :פאה ו,ב;
ז ָמ ָצא ָּב ַאְׁשָּפה ְּכ ִלי ְמ ֻכ ֶּסה – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ּבֹוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו עדיות ד,ד)ְ .קׁשּו ִרין ֶקֶׁשר ֶׁשהּוא ִסי ָמן –
(לעיל ב)ְ .ו ִאם ַאְׁשָּפה ֶׁש ֵאי ָנּה ֲעׂשּו ָיה ְל ִה ְתַּפּנֹות ִהיאְ ,ו ִנ ְמ ַלְך קשר מיוחד.
ָע ֶלי ָה ְל ַפּנֹו ָתּה – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּמ ָצאֹו ְמ ֻכ ֶּסה ,נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריזְ .ו ֵכן ז ִנ ְמ ַלְך – התחרט .נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז – כדי
ִאם ָהיּו ֵּכ ִלים ְק ַטִּניםְּ ,כגֹון ַסִּכין ְוַׁשּפּוד ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהם – ֲא ִפּלּו
שלא יאבד בעת הפינויֵּ .כ ִלים ְק ַטִּנים...
ָהיּו ְמ ֻכ ִּסין ָּב ַאְׁשָּפה ַהְּקבּו ָעה ,נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז. נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז – שיש להניח שטאטא
אותם לאשפה מבלי שהרגיש בהם מפני
סימן העשוי להידרס קטנותם (ר"ח ב"מ כה,ב).
ח ָמ ָצא ֵּפרֹות ְמ ֻפ ָּזִריןֶּ :דֶרְך ַהָּנ ָחה – ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהם; ֶּדֶרְך ְנ ִפי ָלה ח ֶּדֶרְך ַהָּנ ָחה – בצורה מיוחדת.
– ֲהֵרי ֵהם ֶׁשּלֹוְ .ו ֵכן ִאם ָמ ָצא ְּכִריכֹות ְק ַטּנֹות ֶׁשַּלּ ִׁש ֳּב ִלים ִּבְרׁשּות ְּכ ִריכֹות – אגודות (פה"מ פאה ו,ו)ִ .עּגּו ֵלי
ָהַרִּביםֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאין ָּב ֶהן ִסי ָמן ,אֹו ֶׁשָּמ ָצא ִעּגּו ֵלי ְּד ֵב ָלהְ ,ו ִכָּכרֹות ְּד ֵב ָלה – התאנים המדובקות זו לזו
(פה"מ פאה ח,ה) ,ו"דרך [=מקובל] לעשות
מדבלת התאנים גושים עגולים ,ונקראים ֶׁשַּלַּנ ְחּתֹוםּ ,ו ַמ ֲחרֹוזֹות ֶׁשַּל ָ ּד ִגיםַ ,ו ֲח ִתיכֹות ֶׁשַּל ָּבָׂשרְ ,ו ִג ֵּזי ֶצ ֶמר
ַהָּבאֹות ִמְּמ ִדי ָנ ָתןַ ,ו ֲא ִני ֵצי ִּפְׁש ָּתןּ ,ו ְלׁשֹונֹותֶׁ שָּל ַאְרָּג ָמן – ֲהֵרי עיגולים" (פה"מ תרומות ד,ח)ַ .נ ְחּתֹום –
אופה המוכר לחם לרביםַ .מ ֲחרֹוזֹות
ֶׁשַּל ָ ּד ִגים – דגים חרוזים יחד בחוטִּ .ג ֵּזי ֶצ ֶמר ַהָּבאֹות ִמְּמ ִדי ָנ ָתן – צמר הבא מן הצאן (פה"מ שבת ד,ב) לפני עיבודו בבית
האומןֲ .א ִני ֵצי ִּפְׁש ָּתן – סיבי פשתןְ .לׁשֹונֹות ֶׁשָּל ַאְרָּג ָמן – צמר סרוק וצבוע בארגמן ומסודר בצורת לשונות (מ"מ).
