Page 155 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 155
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יג 133
יב ָמ ָצא ְּכ ֵלי ֵעץ – ִמְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהןְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיְר ְקבּוְּ .כ ֵלי יב ְּב ַחִּמין – במים חמיםָ .האּור –
האש ,שיש בכוחה לבלות את כלי
הנחושתַ .ק ְר ֻדּמֹות – גרזינים (פה"מ שבת ְנחֹ שׁ ֶ�ת – ִמְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהן ְּב ַחִּמיןֲ ,א ָבל ֹלא ַעל ְי ֵדי ָהאּורִ ,מְּפ ֵני
יז,ב)ַ .מ ְפ ִחי ָתם – פוגם אותםּ .ו ְכסּות ֶׁשַּמְׁש ִחי ָקםְּ .כ ֵלי ֶּכ ֶסף – ִמְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהם ְּבצֹו ֵנןֲ ,א ָבל ֹלא
ֶׁשְּל ִפְׁש ָּתן – שאינה צריכה ניעור ,מפני ְּב ַחִּמיןִ ,מְּפ ֵני ֶׁשַּמְׁש ִחיָרםָ .מ ָצא ַמ ְגֵרפֹות ְו ַקְר ֻדּמֹות – ִיְׁש ַּתֵּמׁש
שהוא סיב תאיתי שאינו נאכל על ידי ָּב ֶהם ְּבַרְךֲ ,א ָבל ֹלא ְּב ָקֶׁשהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשַּמ ְפ ִחי ָתםָ .מ ָצא ְּכ ֵלי ָז ָהב
עש ,לעומת צמר (בהלכה הקודמת) שהוא ּו ְכ ֵלי ְזכּו ִכית ּו ְכסּות ֶׁשְּל ִפְׁש ָּתן – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהם ַעד
סיב חלבוניֹ .לא ִיַּגע ָּב ֶהם – זהב וזכוכית ֶׁש ָּיבֹוא ֵא ִל ָּיהּוּ .ו ְכ ֶדֶרְך ֶׁש ָא ְמרּו ָּב ֲא ֵב ָדהָּ ,כְך ָא ְמרּו ְּב ִפ ָּקדֹון
אינם צריכים שימוש ,מפני שאינם
ֶׁש ָה ְלכּו ְּב ָע ָליו ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים.
מעלים חלודה (פה"מ ב"מ ב,ח)ְּ .ב ִפ ָּקדֹון
ֶׁש ָה ְלכּו ְּב ָע ָליו ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּים – שיצאו יג ָמ ָצא ְס ָפִרים – קֹוֵרא ָּב ֶהם ַא ַחת ִלְׁשלִׁשים יֹוםְ .ו ִאם
לחוץ לארץ (ראה שאלה ופיקדון פרק ז).
ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ִל ְקרֹות – ּגֹו ְל ָלם ָּכל ְׁשלִׁשים יֹוםּ .ו ְלעֹו ָלם ֹלא יג ַא ַחת ִלְׁשלִׁשים יֹום – לאוורר
אותם ,מפני שהיו ספריהם מתעפשים ִי ְל ֹמד ָּב ֶהם ְל ַכ ְּת ִחָּלהְ ,וֹלא ִי ְקָרא ָּפָרָׁשה ְו ִיְׁש ֶנהְ ,וֹלא ִי ְקָרא
כשאינם בשימושּ .גֹו ְל ָלם – כדרך ָּפָרָׁשה ִוי ַתְרֵּגםְ ,וֹלא ִי ְפ ַּתח ּבֹו ָי ֵתר ִמׁ ְּשלָׁשה ַּדִּפיןְ ,וֹלא
הספרים שהיו עשויים כמגילה ,כספר ִי ְהיּו ְׁש ַנ ִים קֹוְר ִאין ִּבְׁש ֵני ִע ְנ ָינֹותֶׁ ,שָּמא ִי ְמׁשְֹך ֶזה ְו ִי ְמׁ ֹשְך
תורה של ימינוְ .ל ַכ ְּת ִחָּלה – נושא ֶזה ְו ִי ְב ֶלה ַה ֵּס ֶפרֲ ,א ָבל קֹוְר ִאין ֵהם ְּב ִע ְנ ָין ֶא ָחדְ .וֹלא ִי ְקְראּו
חדש ,מפני שצריך להתעכב בעיון על
הספר ולהשהותו פתוח זמן רב ,והוא ְׁשלָׁשה ְּב ֶכֶרְך ֶא ָחדַ ,ו ֲא ִפּלּו ְּב ִע ְנ ָין ֶא ָחד .יד ָמ ָצא ְּת ִפִּלין –
עלול לבלות או להיפגםָ .י ֵתר ִמׁ ְּשלָׁשה
ַּדִּפין – יותר משלוש עמודות בספר, ָׁשם ְּד ֵמי ֶהם ּו ַמִּני ָחם ָע ָליוֶׁ ,ש ָּד ָבר ָמצּוי הּוא ְּב ַיד ַהּ ֹכלְ ,ו ֵאין
שמא יתגלגל ויקרעְׁ .שלָׁשה ְּב ֶכֶרְך ֲעׂשּו ִיין ֶאָּלא ְל ִמ ְצָו ָתן ִּב ְל ַבד.
ֶא ָחד – מפני שאם שלושה קוראים טו ָמ ָצא ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו רּו ַח ַח ִּייםֶׁ ,ש ֲהֵרי ָצִריְך ְל ַה ֲא ִכילֹו:
יחד ,אפילו באותו מקום בספר ,החשש
לנזק לספר גדול יותר ,וקשה יותר ִאם ָה ָיה ָּד ָבר ֶׁשעֹוֶׂשה ְואֹו ֵכלְּ ,כגֹון ָּפָרה ַו ֲחמֹור – ִמַּטֵּפל
ָּב ֶהם ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש ִמּיֹום ַהְּמ ִצי ָאהְ ,וׂשֹו ְכָרן ְולֹו ֵק ַח ְׂש ָכָרן
להיזהר מזה .יד ָׁשם ְּד ֵמי ֶהם – ּו ַמ ֲא ִכי ָלן; ְו ִאם ָה ָיה ְׂש ָכָרן ָי ֵתר – ֲהֵרי ַה ָּי ֵתר ַלְּב ָע ִליםְ .ו ֵכן
ַה ַּתְר ְנ ֹג ִלין – מֹו ֵכר ֵּבי ֵצי ֶהן ּו ַמ ֲא ִכי ָלן ָּכל ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש.
מעריך את מחירם (להלן טז) ,ומשתמש
בהם ,וכשימצא את בעליהם ,ייתן את
הכסף לבעל התפילין לקנות לעצמו
ִמָּכאן ְו ֵאי ָלְך – ָׁשם ְּד ֵמי ֶהם ָע ָליוַ ,ו ֲה ֵרי ֵהן ֶׁשּלֹו ְוֶׁשַּלְּב ָע ִלים תפילין ,שהרי יש בשוק מגוון תפילין.
ְו ֵאין ֲעׂשּו ִיין ֶאָּלא ְל ִמ ְצָו ָתן ִּב ְל ַבד –
בדרך כלל חביב על האדם דבר שהוא ְּבֻׁש ָּתפּותְּ ,כ ִדין ָּכל ַהּ ָׁשם ְּב ֵה ָמה ֵמ ֲח ֵברֹו.
טז ָמ ָצא ֲע ָג ִלים ּו ְס ָי ִחין ֶׁשִּל ְר ִעי – ִמַּטֵּפל ָּב ֶהם ְׁשלָׁשה רגיל בו ,אף אם מצוי .אבל בתפילין
לא נהגו להקפיד אלא שיהיו כשרות
(סמ"ע חו"מ רסז,ל). ֳח ָדִׁשים; ְוֶׁשִּל ְבִרי ָאה – ְׁשלִׁשים יֹוםֲ .אָו ִזים ְו ַתְר ְנ ֹג ִלין ְּגדֹו ִלים
– ִמַּטֵּפל ָּב ֶהם ְׁשלִׁשים יֹוםָ .מ ָצא ְק ַטִּניםְ ,ו ָכל ָּד ָבר ֶׁשִּטּפּולֹו
טו ֶׁשעֹוֶׂשה ְואֹו ֵכל – שיש רווח מהם, ְמֻרֶּבה ִמּ ְׂש ָכרֹו – ִמַּטֵּפל ָּב ֶהם ְׁשלָׁשה ָי ִמיםִ .מָּכאן ְו ֵאי ָלְך –
מֹו ְכָרם ְּב ֵבית ִּדיןְ .ו ֵכן ֵּפרֹות ֶׁש ִה ְת ִחילּו ְל ַהְר ִקיב ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן
כגון בחרישה בהם בשדה או השכרתם
כנגד דמי אחזקתםִ .מַּטֵּפל – זן אותם
ומנהל אותםְ .וׂשֹו ְכ ָרן – משכירם – מֹו ְכָרן ְּב ֵבית ִּדין.
לאחרים בכסףַ .הּ ָׁשם ְּב ֵה ָמה ֵמ ֲח ֵברֹו
– הנותן בהמה לחברו ,כדי שיטפל בה ויתעסק בה לשימושו או להשכרה ,והם מתחלקים ברווח ובהפסד .ערך
בעל החיים ,כפי שנקבע בשומה ,שייך לבעלים (שלוחין ושותפין ח,ב-ג).
טז ֶׁשִּלְר ִעי – של מרעה ,שאין טיפולם מרובהְׁ .שלָׁשה ֳח ָדִׁשים – "שהעגל והסיח אינו עושה כלום [אי אפשר לעבוד בו
ולהפיק ממנו רווח] ,ויש בו עסק [של טיפול]" (שם)ְ .וֶׁשִּל ְב ִרי ָאה – של פיטום (ראה ת"א לבראשית מא,ב" :בריאות" – 'מפוטמות'),
כלומר עגלים המיועדים לבשר ,האוכלים הרבה.
