Page 150 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 150
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יא-יב 1 28
הצלת ממון חברו
כ ָהרֹו ֶאה ַמ ִים ׁשֹו ְט ִפין ּו ָב ִאין ְל ַהְׁש ִחית ִּב ְנ ַין ֲח ֵברֹו אֹו
ְל ַהְׁש ִחית ָׂש ֵדהּו – ַח ָּיב ִל ְגּדֹר ִּב ְפ ֵני ֶהן ּו ְל ָמ ְנ ָעןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ " :ל ָכל
ֲא ֵב ַדת ָא ִחיָך" (שם) – ְלַרּבֹות ֲא ֵב ַדת ַקְר ָקעֹו.
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ֵנים ָע ָׂשר א ָּפ ַגע – פגשֶׁ .שּלֹו קֹו ֵדם ְל ָכל ָא ָדם
– "והרמז שהאדם עצמו קודם לזולתו יב
הצלת ממון הכרוכה בהפסד יהיה מי שיהיה ,אמרֹו יתעלה בממון
הקדימות בהשבת אבדה 'אפס כי לא יהיה בך אביון' ,כאלו אמר
שאין אתה חייב לסלק נזק מזולתך
א ִמי ֶׁש ָא ְב ָדה לֹו ֲא ֵב ָדהּ ,ו ָפ ַגע ַּב ֲא ֵב ָדתֹו ַו ֲא ֵב ַדת ֲח ֵברֹוִ :אם אלא בתנאי שלא יחול בך כאותו הנזק
שסלקת ממנו ,לפי שאם היית במצב
ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר ְׁש ֵּתי ֶהן – ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר; ְו ִאם ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַה ֲח ִזיר
שאם תתן לאביון די מחסורו תחזור ֶאָּלא ַא ַחת ֵמ ֶהן – ֲא ֵב ָדתֹו קֹו ֶד ֶמתַ ,ו ֲא ִפּלּו ַל ֲא ֵב ַדת ָא ִביו אֹו
אתה להיות אביון – אינך חייב ליתן
ַרּבֹו; ֶׁשּלֹו קֹו ֵדם ְל ָכל ָא ָדם. לו" (פה"מ ב"מ ב,יא).
ב ִאם ָה ָיה ָא ִביו ָׁשקּול ְּכ ֶנ ֶגד ַרּבֹו – ב ָּפ ַגע ַּב ֲא ֵב ַדת ַרּבֹו ִעם ֲא ֵב ַדת ָא ִביוִ :אם ָה ָיה ָא ִביו ָׁשקּול
במקום אחר הרמב"ם כותב דברים ְּכ ֶנ ֶגד ַרּבֹו – ֶׁשְּל ָא ִביו קֹו ֶד ֶמת; ְו ִאם ָלאו – ֶׁשְּל ַרּבֹו קֹו ֶד ֶמת;
הנראים כסותרים" :כשם שאדם מצווה
ְוהּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַרּבֹו ֻמ ְב ָהקֶׁ ,שרֹב ָח ְכ ָמתֹו ֶׁשַּלּתֹוָרה ִמֶּמּנּו. בכבוד אביו וביראתו ,כך הוא חייב
בכבוד רבו ויראתו .ורבו יתר מאביו .שכר הצלה
ג ִהִּני ַח ֲא ֵב ָדתֹו ְו ֶה ֱח ִזיר ֲא ֵב ַדת ֲח ֵברֹו – ֵאין לֹו ֶאָּלא ְׂש ָכרֹו שאביו הביאו לחיי העולם הזה ,ורבו,
שלמדו חכמה ,מביאו לחיי העולם
ָהָראּוי לֹוֵּ .כי ַצד? ָׁש ַטף ָנ ָהר ֲחמֹורֹו ַו ֲחמֹור ֲח ֵברֹוֶׁ ,שּלֹו ָי ֶפה הבא .ראה אבידת אביו ואבידת רבו
ָמ ֶנה ְוֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ָמא ַת ִיםִ ,הִּני ַח ֶאת ֶׁשּלֹו ְו ִהִּציל ֶאת ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו – – שלרבו קודמת לשלאביו ...ואם היה
אביו תלמיד חכמים – פודה את אביו ֵאין לֹו ֶאָּלא ְׂש ָכרֹו ָה ָראּוי לֹוְ .ו ִאם ָא ַמר לֹו ' ַאִּציל ֶאת ֶׁשְּלָך
תחלה .וכן אם היה אביו חכם ,אף על פי
ְו ַא ָּתה נֹו ֵתן ִלי ְּד ֵמי ֶׁשִּלי' ,אֹו ֶׁש ִה ְת ָנה ִּב ְפ ֵני ֵּבית ִּדין – ַח ָּיב ִל ֵּתן שאינו שקול כנגד רבו – משיב אבידתו
לֹו ְּד ֵמי ֶׁשּלֹוְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָע ָלה ֲחמֹור ֶׁשּלֹו ֵמ ֵא ָליו; הֹו ִאיל ואחר כך משיב אבדת רבו" (תלמוד תורה
ה,א) .ותיאום הדברים :לאב יש עדיפות
ְוֹלא ִנ ְת ַע ֵּסק ּבֹוָ ,ז ָכה ַּבֶּמה ֶׁש ִה ְת ָנה ִעּמֹו .דָ 1י ַרד ְל ַהִּציל ְוֹלא
כשהוא מוגדר 'חכם' בלא זיקה לחכמת ִהִּציל – ֵאין לֹו ֶאָּלא ְׂש ָכרֹו ָה ָראּוי לֹו.
הרב ,וכן (בהלכה שלפנינו) אם האב
אינו 'חכם' ,אבל גדול בחכמתו מן הרב ,דְ 2ו ֵכן ִאם ָה ָיה עֹו ֵסק ִּב ְמ ָלא ָכהּ ,ו ָב ַטל ִמְּמ ַלא ְכּתֹו ֶׁשׁ ָּש ָוה
והדבר ייתכן כשהרב אינו אלא מלמד ִּדי ָנר ְו ֶה ֱח ִזיר ֲא ֵב ָדה ֶׁשּ ָׁש ָוה ֵמ ָאה ִּדי ָנ ִרין – ֹלא יֹא ַמר לֹו ' ֵּתן
פשוט (ק').
ִלי ִּדי ָנר ֶׁש ִה ְפ ַס ְד ִּתי'ֶ ,אָּלא נֹו ֵתן לֹו ְׂש ָכרֹו ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטל ֶׁש ִּיָּב ֵטל
ג ִהִּני ַח ֲא ֵב ָדתֹו – שעשה לפנים משורת
הדיןְׂ .ש ָכרֹו ָה ָראּוי לֹו – שכר פועל ששכרו בעל הבית להציל את אבדתו (י') לפי הזמן והטרחה ובלא זיקה לערכה
של האבדה שמצא או להפסד אבדתו שלו ,מפני שהציל מעצמוָ .י ֶפה ָמ ֶנה – שווה מאה דינר .הֹו ִאיל ְוֹלא ִנ ְת ַע ֵּסק
ּבֹו – והפקירו כדי להציל את של חברו ,והמציל זכה בחמור שלו כי מן השמים ריחמו עליו (בבלי ב"ק קטז,א; רש"י שם).
דָ 1י ַרד ְל ַהִּציל ְוֹלא ִהִּציל – והתנה עמו (רמ"א חו"מ רסד).
דְׂ 2ש ָכרֹו ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטל ֶׁש ִּיָּב ֵטל ֵמאֹו ָתּה ְמ ָלא ָכה וכו' – התשלום הממוצע שהאדם מסכים לקבל ולהיות בטל מעבודה
בהשוואה לשכר שהיה מקבל אילו עבד והתאמץ יותר .תשלום זה משתנה לפי אופי העבודה ,מפני שבעבודות כפיים
יש יגיעה רבה ,ובני אדם מעדיפים לקבל סכום נמוך ובלבד שלא לעשות עבודה קשה .לעומת זאת ,עבודות שאין
