Page 149 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 149
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יא 127
שיראוהו עושה כןְ .מ ָצ ָאן ַּבּ ָׂש ֶדה – וכיון ָּב ִעירּ ,ו ְמ ָצ ָאן ָּב ִעיר – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר; ְמ ָצ ָאן ַּבּ ָׂש ֶדה – ַח ָּיב
שמתחילה המצוה חלה עליו ,חייב אף ְל ַה ֲח ִזיָרן ַעד ֶׁש ַּיִּגיעּו ִלְרׁשּות ַהְּב ָע ִליםְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲהֵרי
לגומרה ולהשיבם לבעלים (הלבוש ,חו"מ
ִנ ְכ ַנס ָּב ֶהן ָל ִעיר ְו ֵאין ַּדְרּכֹו ְּב ָכְך .ידְ 1ו ֵכן ִאם ָמ ָצא ְּב ֵה ָמה
סימן רסג) .ידִ 1הִּכיָׁשּה – היכה אותה
ְו ִהִּכיָׁשּה – ִנ ְת ַח ֵּיב ְל ִהַּטֵּפל ָּבּה ּו ְל ַה ֲח ִזיָרּה ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנּה
כדי לזרז אותה ללכת. ְל ִפי ְּכבֹודֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ִה ְת ִחיל ַּבִּמ ְצָוה.
ידָ 2הֵׁשב – זהו "מקור [צורת פועל מקום ההחזרה ודעת הבעלים
המורה על עצם הפעולה בלא לציין את ידֶ 2ה ֱח ִזיָרּה ּו ָבְר ָחהֲ ,א ִפּלּו ֵמ ָאה ְּפ ָע ִמים – ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר,
הזמן ,המקום ,הגוף המספר והמין].
וידוע אצל כל בעלי לשון כי המקור ֶׁשֶּנ ֱא ַמרָ ":הֵׁשב ְּתִׁשי ֵבם"(שםכב,א);" ָהֵׁשב"– ֲא ִפּלּו ֵמ ָאהְּפ ָע ִמים
נאמר על המעט וההרבה .תאמר 'הכיתי ַמְׁש ָמעֹוְ .לעֹו ָלם הּוא ַח ָּיב ְל ִהַּטֵּפל ָּבּה ַעד ֶׁש ַּי ֲח ִזיֶרָּנה ִלְרׁשּות
לפלוני ַהֵּכה' ,ותאמר 'הכיתי לפלוני ְּב ָע ֶלי ָה ְל ָמקֹום ַהִּמְׁש ַּתֵּמרֲ .א ָבל ִאם ֶה ֱח ִזיָרּה ְל ָמקֹום ֶׁש ֵאין
ולפלוני ַהֵּכה' .ולפיכך מורה ' ָהֵׁשב'
על פעמים הרבה ,וכך ' ָה ֵקם' ו'ַׁשֵּל ַח' ִמְׁש ַּתֵּמרְּ ,כגֹון ִּגָּנה ְו ֻחְרָּבהְ ,ו ָא ְב ָדה ִמּ ָׁשם – ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתּה.
ו' ָעזֹב' וזולתם מן המקורות" (פה"מ :ב"מ
ב,ט; חולין יב,ג)ְ .ל ָמקֹום ַהִּמְׁש ַּתֵּמר – מקום טו ֶה ֱח ִזיר ֶאת ָה ֲא ֵב ָדה ַּבׁ ַּש ֲחִרית ְל ָמקֹום ֶׁש ַהְּב ָע ִלים ִנ ְכ ָנ ִסין
שלא תוכל לברוח ממנו. ְויֹו ְצ ִאין ָׁשם ַּבׁ ַּש ֲחִרית – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ִהַּטֵּפל ָּבּהֶׁ ,ש ֲהֵרי ַהְּב ָע ִלים
רֹו ִאין אֹו ָתּהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ָמקֹום ֶׁש ֵאינֹו ִמְׁש ַּתֵּמרַּ .בֶּמה
טו ְּבַׁש ֲחִרית – בבוקרְּ .ב ָד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ָד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו רּו ַח ַח ִּייםֲ .א ָבל ְּב ַב ֲע ֵלי ַח ִּיים
– ְלעֹו ָלם ַח ָּיב ְל ִהַּטֵּפל ָּבּה ַעד ֶׁש ַּי ְכ ִני ֶסָּנה ִלְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים
רּו ַח ַח ִּיים – בחפץ דומםְ .לעֹו ָלם ַח ָּיב
ְל ִהַּטֵּפל ָּבּה – מפני שכבר היא למודה ַהִּמְׁש ַּתֶּמֶרתְ ,ו ֵאינֹו ָצִריְך ַּד ַעת ְּב ָע ִלים.
לצאת ,וצריכה שמירה יתרה בהחזרתה.
ַּד ַעת ְּב ָע ִלים – להודיע לבעלים שהחזיר טז ָר ָאה ְּב ֵה ָמה ֶׁשָּבְר ָחה ִמן ַה ִּדירְ ,ו ֶה ֱח ִזיָרּה ִל ְמקֹו ָמּה – ֲהֵרי
אותה. ִק ֵּים ַהִּמ ְצָוהְ ,ו ֵאינֹו ָצִריְך ַּד ַעת ַהְּב ָע ִלים.
יח הפסוקיםְ " :קדֹ�ׁש ִ ים ִי ְהיּו ֵלאֹל ֵהי ֶהם לפנים משורת הדין ומצוות מנוגדות זו לזו
ְוֹלא ְי ַחְּללּו ֵׁשם ֱאֹל ֵהי ֶהם" (עשה לב). יז ַההֹו ֵלְך ְּב ֶדֶרְך ַהּטֹוב ְו ַה ָּיָׁשר ְועֹוֶׂשה ִל ְפ ִנים ִמּׁשּוַרת ַה ִּדין
"ַוּיֹא ֶמר ה' ֶאל מֹ שׁ ֶ�ה ֱא ֹמר ֶאל ַהּכֹ ֲה ִנים ְּב ֵני
ַא ֲהרֹןְ ,ו ָא ַמְר ָּת ֲא ֵל ֶהם ְל ֶנ ֶפׁש [=למת] ֹלא – ַמ ֲח ִזיר ֶאת ָה ֲא ֵב ָדה ְּב ָכל ָמקֹוםְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנּה ְל ִפי
ִיַּטָּמא ְּב ַעָּמיוֹ ...לא ִיַּטָּמא ַּב ַעל ְּב ַעָּמיו ְּכבֹודֹו.
ְל ֵה ַחּלֹו" – הנכבד בעמו ,הלוא הוא
הכהן ,אל יחלל את קדושתו בטומאת יח ּ ֹכ ֵהן ֶׁשָר ָאה ָה ֲא ֵב ָדה ְּב ֵבית ַהְּק ָברֹות – ֵאינֹו ִמַּטֵּמא
מת (לא תעשה קסו) . ְל ַה ֲח ִזיָרּהֶׁ ,שְּב ֵעת ֶׁשְּמ ַק ֵּים ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ֶׁשְּל ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדה,
ְמ ַבֵּטל ֲעֵׂשה ֶׁשִּל" ְקדֹשׁ ִ�ים ִי ְהיּו" (ויקרא כא,ו) ְועֹו ֵבר ַעל ֹלא ַת ֲעֶׂשה
יט ְו ָא ַמר לֹו ָא ִביו ַאל ַּת ֲח ִזיֶרָּנה – כגון ֶׁשְּל"ֹלא ִיַּטָּמא ַּב ַעל ְּב ַעָּמיו" (שם כא,ד)ְ ,ו ֵאין ֲעֵׂשה ּדֹו ֶחה ֶאת ֹלא
שאמר לו לעסוק בכבודו ,כגון להביא לו ַת ֲעֶׂשה ַו ֲעֵׂשה.
מזון (מ"מ) .וברור שאם אמר לו בסתם
שלא יתעסק במצוה ,שאסור לו לשמוע יט ָר ָאה ֶאת ָה ֲא ֵב ָדהְ ,ו ָא ַמר לֹו ָא ִביו ' ַאל ַּת ֲח ִזיֶרָּנה' – ַי ֲח ִזיר,
לו .וכן נאמר במקום אחר" :מי שאמר לו
אביו לעבור על דברי תורה ,בין שאמר ְוֹלא ְי ַקֵּבל ִמֶּמּנּוֶׁ ,ש ִאם ִקֵּבל ֵמ ָא ִביוִ ,נ ְמ ָצא ְּב ֵעת ֶׁשְּמ ַק ֵּים
לו לעבור על מצַות לא תעשה או לבטל ִמ ְצ ַות ֲעֵׂשה ֶׁשְּל" ַכֵּבד ֶאת ָא ִביָך" (שמות כ,יא; דברים ה,טו)ִּ ,בֵּטל ֲעֵׂשה
מצַות עשה ,אפילו שלדבריהם – הרי זה ֶׁשְּל" ָהֵׁשב ְּתִׁשי ֵבם"(דבריםכב,א) ְו ָע ַבר ַעל"ֹלאתּו ַכל ְל ִה ְת ַעֵּלם"(שם
לא ישמע לו ,שנאמר' :איש אימו ואביו
תיראו ,ואת שבתותי תשמרו' – כולכם כב,ג).
חייבין בכבודי" (ממרים ו,יב).
