Page 151 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬הואבד גזלה לכותה‪  ‬פרק יב ‪ 129‬‬ ‫ ‬

‫בהן טורח רב‪ ,‬שכר הבטלה קרוב לשכר‬ ‫ֵמאֹו ָתּה ְמ ָלא ָכה ֶׁש ָה ָיה עֹו ֵסק ָּבּה‪ְ .‬ו ִאם ִה ְת ָנה ִעם ַהְּב ָע ִלים אֹו‬
‫העבודה‪" .‬והבן ענין זה‪ ,‬כי נפלא הוא‬ ‫ִּב ְפ ֵני ֵּבית ִּדין ֶׁש ִּיּטֹל ַמה ּ ֶׁש ִה ְפ ִסיד‪ְ ,‬ו ִהְרׁשּוהּו – ֲהֵרי ֶזה נֹו ֵטל‪.‬‬
‫ונכון" (פה"מ בכורות ד‪,‬ו)‪ְ .‬ו ִה ְרׁשּוהּו – נתנו‬
‫לו ייפוי כוח (הרשאה) להתעסק באבדה‬ ‫ְו ִאם ֵאין ָׁשם ֵּבית ִּדין ְוֹלא ְּב ָע ִלים – ֶׁשּלֹו קֹו ֵדם‪.‬‬

‫לפי התנאים שהתנו ביניהם‪.‬‬ ‫ה ְו ֵכן ְׁש ַנ ִים ֶׁש ָהיּו ָּב ִאים ַּב ֶּדֶרְך‪ֶ ,‬זה ְּב ָח ִבית ֶׁשְּל ַי ִין ְו ֶזה ְּב ַכד‬

‫ו ִצ ֵחק ּבֹו – שלא התחייב לשלם לו‬ ‫ֶׁשִּל ְד ַבׁש‪ְ ,‬ו ִנ ְס ְּד ָקה ַהַּכד ֶׁשִּל ְד ַבׁש‪ְ ,‬וקֹ ֶדם ֶׁש ִּיּ ָׁש ֵפְך ַה ְּד ַבׁש ָל ָאֶרץ‬
‫ָׁש ַפְך ֶזה ֶאת ֵיינֹו ְו ִהִּציל ֶאת ַה ְּד ַבׁש ְלתֹוְך ֶה ָח ִבית – ֵאין לֹו ֶאָּלא‬
‫שכר מופקע אלא רק כדי שיציל את‬ ‫ְׂש ָכרֹו ָהָראּוי לֹו‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר לֹו ' ַאִּציל ֶאת ֶׁשְּלָך ְו ַא ָּתה נֹו ֵתן ִלי ְּד ֵמי‬
‫דבשו ולא ינצל את מצוקתו‪.‬‬ ‫ֶׁשִּלי'‪ ,‬אֹו ֶׁש ִה ְת ָנה ִּב ְפ ֵני ֵּבית ִּדין – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב ִל ֵּתן לֹו‪ְ .‬ו ִאם ִנְׁשַּפְך‬

‫ז ְו ָה ְי ָתה ַמ ְעּבֶֹרת (רפסודה) ְל ָפ ָניו –‬ ‫ַה ְּד ַבׁש ָל ָאֶרץ – ֲהֵרי ֶזה ֶה ְפ ֵקר‪ְ ,‬ו ָכל ַהַּמִּציל‪ְ ,‬ל ַע ְצמֹו ַמִּציל‪.‬‬

‫והרי הוא נחפז לעבור בה את הנהר‪ֵ .‬אין‬ ‫ו ָה ָיה ֶזה ָּבא ְּב ַכד ֶׁשִּל ְד ַבׁש ְו ֶזה ָּבא ְּב ַק ְנ ַקִּנים ֵרי ָק ִנים‪ְ ,‬ו ִנ ְס ְּד ָקה‬
‫לֹו ֶאָּלא ְׂש ָכרֹו ָהָראּוי לֹו – מפני שהיא‬
‫עבודתו הרגילה‪ ,‬ותוספת התשלום היא‬ ‫ַּכד ַה ְּד ַבׁש‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו ַּב ַעל ַה ַּק ְנ ַקִּנים ' ֵאי ִני ַמִּציל ְלָך ְּד ַבׁש ֶזה‬
‫ניצול מצבו של הבורח‪ַּ .‬בֵּטל ְמצּו ָד ְתָך‬ ‫ְּב ַק ְנ ַקַּני ַעד ֶׁש ִּת ֵּתן ִלי ֶח ְציֹו' אֹו 'ְׁש ִליׁשֹו' אֹו 'ָּכְך ְו ָכְך ִּדי ָנִרין'‪,‬‬
‫– הפסק להתעסק במלאכתך במלכודת‬ ‫ְו ִקֵּבל ָע ָליו ַּב ַעל ַה ְּד ַבׁש ְו ָא ַמר לֹו ' ִהין' – ֲהֵרי ֶזה ִצ ֵחק ּבֹו‪ְ ,‬ו ֵאינֹו‬
‫ועסוק בצורכי על אף שתפסיד‪ ,‬ואני‬
‫אשלם לך‪ .‬נֹו ֵתן לֹו ַמה ּ ֶׁש ִה ְת ָנה ִעּמֹו‬ ‫נֹו ֵתן לֹו ֶאָּלא ְׂש ָכרֹו ָהָראּוי לֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֹלא ִה ְפ ִסידֹו ְּכלּום‪.‬‬
‫– מפני שביטל את מלאכתו רק בגלל‬
‫התנאי‪ ,‬אף אם מדובר ביותר משכרו‬ ‫ז ְו ֵכן ִמי ֶׁשָּבַרח ִמֵּבית ָה ֲאסּוִרים ְו ָה ְי ָתה ַמ ְעּבֶֹרת ְל ָפ ָניו‪,‬‬

‫כצייד (לח"מ)‪.‬‬ ‫ְו ָא ַמר לֹו ' ַה ֲע ִביֵר ִני ַו ֲא ִני נֹו ֵתן ְלָך ִּדי ָנר'‪ְ ,‬ו ֶה ֱע ִבירֹו – ֵאין לֹו‬
‫ֶאָּלא ְׂש ָכרֹו ָהָראּוי לֹו‪ְ .‬ו ִאם ָה ָיה ַצ ָּיד‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו 'ַּבֵּטל ְמצּו ָד ְתָך‬
‫ח ַּג ִיס – צבא או שודדים‪ּ .‬ו ְטָר ָפּה –‬
‫ְו ַה ֲע ִביֵר ִני' – נֹו ֵתן לֹו ַמה ּ ֶׁש ִה ְת ָנה ִעּמֹו‪ְ .‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫ועמד לבזוז את השיירה‪ִ .‬הִּציל ְל ַע ְצמֹו‬
‫– שהרי זכה מן ההפקר‪ ,‬מפני שכבר‬ ‫נכס שהוצל‬
‫נתייאשו הבעלים‪ ,‬כיוון שאינם יכולים‬
‫להציל‪ִ .‬הִּציל ָל ֶא ְמ ַצע – כל אחד לוקח‬ ‫ח ַׁש ָּי ָרה ֶׁש ָה ְי ָתה ְמ ַהֶּל ֶכת ַּבִּמ ְדָּבר‪ְ ,‬ו ָע ַמד ָע ֶלי ָה ַּג ִיס ּו ְטָר ָפּה‪:‬‬

‫את שלו‪.‬‬ ‫ִאם ֵאי ָנם ְיכֹו ִלים ְל ַהִּציל ִמ ָּי ָדם‪ְ ,‬ו ָע ַמד ֶא ָחד ֵמ ֶהם ְו ִהִּציל – ִהִּציל‬
‫ְל ַע ְצמֹו; ְו ִאם ְיכֹו ִלין ֵהם ְל ַהִּציל ִמ ָּי ָדם‪ְ ,‬ו ָק ַדם ֶא ָחד ֵמ ֶהם ְו ִהִּציל‬
‫ט ְי ֵדי ַה ְּד ָחק – במאמץ גדול מאוד‪.‬‬
‫– ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָא ַמר ' ְל ַע ְצ ִמי ֲא ִני ַמִּציל'‪ִ ,‬הִּציל ָל ֶא ְמ ַצע‪.‬‬
‫י ְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין – בדין זה אין חילוק בין‬
‫ט ָהיּו ְיכֹו ִלין ְל ַהִּציל ַעל ְי ֵדי ַה ְּד ָחק – ָּכל ַהַּמִּציל‪ַ ,‬מִּציל‬
‫יכולת השותף להציל לבין אי יכולתו‬
‫להציל‪ ,‬מפני שהוא סומך על חברו‬ ‫ָל ֶא ְמ ַצע‪ֶ .‬אָּלא ִאם ֵּכן ָא ַמר ' ְל ַע ְצ ִמי ֲא ִני ַמִּציל'‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ַמִּציל‬
‫שיציל עבורם‪ ,‬ואין כאן ייאוש והפקר‪.‬‬ ‫ְל ַע ְצמֹו; ֶׁשֵּכיָון ֶׁשְּׁש ָמעּוהּו אֹו ֵמר ' ְל ַע ְצ ִמי ֲא ִני ַמִּציל' – ָה ָיה‬
‫ָח ַלק ֵמ ֲח ֵברֹו – ביטל את השותפות‪.‬‬ ‫ָל ֶהם ִל ְדחֹק ַע ְצ ָמם ּו ְל ַהִּציל‪ְ ,‬ו ֵכיָון ֶׁש ָּיְׁשבּו ְוֹלא ִהִּצילּו‪ֲ ,‬הֵרי‬
‫ְו ִהִּציל ְל ַע ְצמֹו – עד שיעור חלקו‬
‫בשותפות‪ ,‬אם השותף השני יכול להציל‬ ‫ִנ ְת ָי ֲאׁשּו ִמן ַהּכֹל‪.‬‬
‫גם הוא (לח"מ)‪ֲ .‬ה ֵרי הּוא ַלַּמְׂשִּכיר –‬
‫שהרי זו היא מטרת השכירות‪ ,‬אף על פי‬ ‫י ָהיּו ְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין‪ְ ,‬ו ִהִּציל ֶא ָחד ֵמ ֶהם – ִהִּציל ָל ֶא ְמ ַצע‪.‬‬
‫שבדרך כלל מציאת הפועל היא לעצמו‬
‫(שכירות ט‪,‬יא)‪ָ .‬ח ַזר ִמן ַהּ ְׂש ִכירּות – מפני‬ ‫ְו ִאם ָא ַמר ' ְל ַע ְצ ִמי ֲא ִני ַמִּציל' – ֲהֵרי ֶזה ָח ַלק ֵמ ֲח ֵברֹו ְו ִהִּציל‬
‫שהפועל יכול לחזור בו בכל שעה שהוא‬ ‫ְל ַע ְצמֹו‪ְ .‬ו ֵכן ַהּׂשֹו ֵכר ֶאת ַהּפֹו ֵעל ְל ַהִּציל – ָּכל ֶׁש ַּיִּציל‪ֲ ,‬הֵרי‬
‫רוצה‪ ,‬ו"אפלו בחצי היום חוזר‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫הּוא ַלַּמְׂשִּכיר‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר ' ְל ַע ְצ ִמי ֲא ִני ַמִּציל' – ֲהֵרי ֶזה ָח ַזר ִמן‬
‫'כי לי בני ישראל עבדים' (ויקרא כה‪,‬נה) –‬
‫ולא עבדים לעבדים" (שכירות ט‪,‬ד‪ֲ .)2‬ה ֵרי‬ ‫ַהּ ְׂש ִכירּות‪ְ ,‬ו ָכל ֶׁש ַּיִּציל ַא ַחר ֶׁש ָא ַמר ֵּכן‪ֲ ,‬הֵרי הּוא ֶׁשּלֹו‪.‬‬
‫הּוא ֶׁשּלֹו – משום שהבעלים לא יכולים‬

‫להציל וודאי התייאשו‪.‬‬