Page 148 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 148
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יא 126
בהם ,וסביר יותר שימצא גוי את האבדה – ֲה ֵרי ַהְּמ ִצי ָאה ֶׁשּלֹוַ ,ו ֲא ִפּלּו ָּבא ִיְׂש ָר ֵאל ְו ָנ ַתן ִסי ָמ ֶני ָהֶׁ ,ש ֲה ֵרי
או מפני שהאבידה שייכת לגויִ .נ ְת ָי ֵאׁש
ִנ ְת ָי ֵאׁש ִמֶּמָּנה ְּכֶׁשָּנ ְפ ָלהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא אֹו ֵמרּ :גֹוי ְמ ָצ ָאּה. ִמֶּמָּנה – השלים עם העובדה שהחפץ לא
ישוב אליו עוד ,כגון שאמר 'וי לחסרון
זַ 2אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ֶׁשּלֹו – ָהרֹו ֶצה ֵלי ֵלְך ְּב ֶדֶרְך ַהּטֹוב ְו ַה ָּיָׁשר
הכיס' (להלן יד,ג) .בייאוש זה אין לחפץ ְועֹוֶׂשה ִל ְפ ִנים ִמּׁשּו ַרת ַה ִּדיןַ ,מ ֲח ִזיר ֶאת ָה ֲא ֵב ָדה ְל ִיְׂש ָר ֵאל
תובעים ,וכאילו הוא הפקר (שאין לו
ְּכֶׁש ִּי ֵּתן ֶאת ִסי ָמ ֶני ָה. בעלים) ,והמוצא אותו נעשה בעליו.
ואפילו צווח בעל האבדה שהיא שלו ,ח ָמ ָצא ְּב ִעיר זֹו ֶׁש ֻרָּבּה ּגֹו ִיים ָח ִבית ֶׁשְּל ַי ִין – ֵיי ָנּה ָאסּור
מפני שכבר התייאש והפקיר את האבידה
ַּב ֲה ָנ ָיהְ ,ו ַק ְנ ַקָּנּה ֻמ ָּתר ִמּׁשּום ֲא ֵב ָדהְ .ו ִאם ָּבא ִיְׂשָר ֵאל ְו ָנ ַתן ואין הצער מקנה לו זכות עליה.
ִסי ָמ ֶני ָה – ֻמ ֶּתֶרת ִּבְׁש ִת ָּיה ָל ֶזה ֶׁשְּמ ָצ ָאּה.
ח ֵיי ָנּה ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה – שמא חבית היין
ייאוש בעלים
של גוי היא ,ויין גויים אסור בהנאה,
ט עֹוף ֶׁש ָח ַטף ָּבָׂשר ְו ִהְׁש ִליכֹו ְּב ָח ֵצר ַא ֶחֶרת – ַאף ַעל ִּפי משום שייתכן שנתנסך לעבודה זרה
ֶׁשרֹב ָה ִעיר ִיְׂשָר ֵאלֲ ,הֵרי ֶזה ֻמ ָּתר ִמּׁשּום ֲא ֵב ָדהֶׁ ,ש ֲהֵרי ִנ ְת ָי ֲאׁשּו (מאכלות אסורות יא,ג)ָ .ל ֶזה ֶׁשְּמ ָצ ָאּה –
ַהְּב ָע ִלים ִמֶּמּנּו. ואינו חייב להחזיר אותה ,משום שכבר
נתייאשו ממנה הבעלים ,והיא מותרת
י ַהּמֹו ֵצא ֲא ֵב ָדה ְּבזּוטֹו ֶׁשַּל ָּים ּו ִבְׁשלּו ִליתֹו ֶׁשַּלָּנ ָהר ֶׁש ֵאינֹו
בשתייה לכל אדם (י').
ט ֻמ ָּתר ִמּׁשּום ֲא ֵב ָדה – להשתמש בוּ ,פֹו ֵסק – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ִסי ָמןֲ ,ה ֵרי זֹו ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאּה,
אך אסור ליהודי לאכול אותו ,מפני
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרֲ " :אֶׁשר ּ ֹתא ַבד ִמֶּמּנּו ּו ְמ ָצא ָתּה" (שם) – ִמי ֶׁש ֲאבּו ָדה שהוא בגדר 'בשר שנתעלם מן העין',
ִמֶּמּנּו ּו ְמצּו ָיה ֵא ֶצל ָּכל ָא ָדםָ ,י ָצאת זֹו ֶׁש ֲאבּו ָדה ִמֶּמּנּו ּו ִמָּכל כלומר בשר שהיה מונח בלא השגחה
ָא ָדםֶׁ ,ש ֶּזה ַו ַּדאי ִנ ְת ָי ֵאׁש ִמֶּמָּנה. (מאכלות אסורות ח,יב).
י זּוטֹו ֶׁשַּל ָּים – קרקעית הים (ר"ח ב"מ המאבד ממונו בכוונה
יא ַהְּמ ַאֵּבד ָממֹונֹו ְל ַד ַעת – ֵאין ִנ ְז ָק ִקין לֹוֵּ .כי ַצד? ִהִּני ַח כא,ב)ּ .ו ִבְׁשלּו ִליתֹו ֶׁשַּלָּנ ָהר – תעלת מים
בנהר שמתפצלות ממנה תעלות קטנות
ָּפָרתֹו ְּבֶר ֶפת ֶׁש ֵאין ָלּה ֶּד ֶלת ְוֹלא ְקָׁשָרּה ְו ָה ַלְך לֹוִ ,הְׁש ִליְך להשקות בהן מקומות אחרים (פה"מ פאה
ִּכיסֹו ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים ְו ָה ַלְך לֹוְ ,ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה – ֲהֵרי ֶזה ב,א)ֶׁ .ש ֵאינֹו ּפֹו ֵסק – שהמים זורמים בו
ִאֵּבד ָממֹונֹו ְל ַד ְעּתֹוְ .ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָאסּור ָלרֹו ֶאה ָּד ָבר ֶזה ִלּטֹל בלא הפסקה.
יא ְל ַד ַעת – במודעֵ .אין ִנ ְז ָק ִקין לֹו – ְל ַע ְצמֹו – ֵאינֹו ָזקּוק ְל ַה ֲח ִזירֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֲ " :אֶׁשר ּתֹא ַבד ִמֶּמּנּו
אין נדרשים להחזיר לוִּ .כיסֹו – ארנקו.
ּו ְמ ָצא ָתּה" (שם) – ְּפָרט ַלְּמ ַאֵּבד ְל ַד ְעּתֹו. ֶׁש ָאסּור ָלרֹו ֶאה ָּד ָבר ֶזה ִלּ ֹטל ְל ַע ְצמֹו
– אף על פי שהניח את חפציו במקום פחות מפרוטה וכבוד הבריות
יב ֲא ֵב ָדה ֶׁש ֵאין ָּבּה ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ִהַּטֵּפל ָּבּה,
שאינו משתמר ,לא הפקיר אותם.
ְוֹלא ְל ַה ֲח ִזיָרּה .יגָ 1מ ָצא ַׂשק אֹו ֻקָּפהִ ,אם ָה ָיה ָח ָכם אֹו ָז ֵקן יב ֶׁש ֵאין ָּבּה ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה – "פחות
ְמ ֻכָּבד* ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו ִלּ ֹטל ֵּכ ִלים ֵאּלּו ְּב ָידֹו – ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ִהַּטֵּפל מפרוטה – אינו ממון" (שבועות ז,טז).
ָּב ֶהןְ ,ואֹו ֵמד ֶאת ַּד ְעּתֹו ִאּלּו ָהיּו ֶׁשּלֹוִ :אם ָה ָיה ַמ ֲח ִזיָרן ְל ַע ְצמֹו, ְל ִהַּטֵּפל – להתעסק .יגֻ 1קָּפה – סל
גדול .אֹו ָז ֵקן ְמ ֻכָּבד* – ק' מצדד בכ"י
הגורס :אֹו ְמ ֻכָּבד אֹו ָז ֵקןֵ .אינֹו ַח ָּיב ָּכְך ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו; ְו ִאם ֹלא ָה ָיה מֹו ֵחל ַעל ְּכבֹודֹו
ְל ִהַּטֵּפל ָּב ֶהן – מפני שהוא לאו של
ֲא ִפּלּו ָהיּו ֶׁשּלֹוָּ ,כְך ְּבֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ֵאינֹו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר. ממון ,אבל שאר לאווים אינם נדחים
מפני כבוד הבריות (כלאיים י,כט)" .והרמז יגָ 2ה ָיה ַּד ְרּכֹו ְל ַה ֲח ִזיר ֵּכ ִלים ֵאּלּו ַּבּ ָׂש ֶדה ְו ֵאין ַּד ְרּכֹו ְל ַה ֲח ִזי ָרן
לזה ,אמרֹו 'והתעלמת מהם' ,כאלו צוה
להתעלם מהם במצב מסויים ,והוא אמרם' :פעמים שאתה מתעלם'" (פה"מ ב"מ ב,ח)ְ .ואֹו ֵמד – מעריך.
יגְ 2ו ֵאין ַּדְרּכֹו ְל ַה ֲח ִזיָרן ָּב ִעיר – כגון שצריך להנהיג את הבהמה ולמשוך אותה ,ויש בעיר רבים שלא נוח לו
