Page 145 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 145

‫זקיםנ רפס‪      ‬הואבד גזלה לכותה‪      ‬פרק י ‪	123‬‬                                                                                                     ‫	‬

‫= 'משתלט'‪ָׂ .‬ש ֶדה ָה ֲעׂשּו ָיה ִלַּטע –‬              ‫ָׂש ֶדה ָה ֲעׂשּו ָיה ִלַּטע – אֹו ְמ ִדין ַּכָּמה ָא ָדם רֹו ֶצה ִל ֵּתן ְּבָׂש ֶדה זֹו‬
‫שהייתה טובה יותר לאילנות מאשר‬                          ‫ִלְּט ָעּה‪ְ ,‬ונֹו ֵטל ִמַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה; ְו ִאם ֵאי ָנּה ֲעׂשּו ָיה ִלַּטע – ָׁש ִמין‬
‫לתבואה ולירקות (רש"י ב"מ קא‪,‬א)‪ .‬אֹו ְמ ִדין‬
‫ַּכָּמה ָא ָדם וכו' – מעריכים כמה האדם‬                                                  ‫לֹו‪ְ ,‬ו ָידֹו ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה‪.‬‬

‫צריך להשקיע בה‪ְ .‬ונֹו ֵטל ִמַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה‬        ‫ה   ָא ַמר לֹו ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ' ֲעקֹר ִאי ָל ְנָך ָו ֵלְך' – ׁשֹו ְמ ִעין לֹו‪ָ .‬א ַמר‬
‫– שהרי נהנה בעל שדה מנטיעותיו של‬
‫זה‪ָׁ .‬ש ִמין לֹו ְו ָידֹו ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה – ראה‬  ‫ַהּנֹו ֵט ַע ' ֲהֵרי ִני עֹו ֵקר ִאי ָל ִני' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשַּמ ְכ ִחיׁש‬
                                                                                                 ‫ֶאת ַה ַּקְר ַקע‪.‬‬
                          ‫לעיל ט‪,‬ה‪.‬‬

‫ה   ִמְּפ ֵני ֶׁשַּמ ְכ ִחיׁש ֶאת ַה ַּקְר ַקע – שהרי‬  ‫ו   ַה ֲח ֵצרֹות – ֲהֵרי ֵהן ְראּויֹות ְל ִב ְנ ָין ּו ְלהֹו ִסיף ָּב ֶהן ָּב ִּתים‬

‫האילנות ינקו ממשאבי הקרקע (והשווה‬                      ‫ַו ֲע ִלּיֹות‪ְ .‬ל ִפי ָכְך הֹורּו ַהְּגאֹו ִנים‪ֶׁ ,‬ש ַהּבֹו ֶנה ַּב ֲח ַצר ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא‬
                            ‫להלן‪ ‬ט)‪.‬‬                   ‫ִמ ַּד ְעּתֹו – ֲהֵרי ֶזה ְּכנֹו ֵט ַע ָׂש ֶדה ָה ֲעׂשּו ָיה ִלַּטע‪ְ ,‬וָׁש ִמין לֹו ַּכָּמה‬
                                                       ‫ָא ָדם רֹו ֶצה ִל ֵּתן ְּב ִב ְנ ָין ֶזה ִל ְבנֹותֹו‪ְ ,‬והּוא ֶׁש ִּי ְב ֶנה ִּב ְנ ָין ַהּמֹו ִעיל‬
             ‫ו   ֲע ִלּיֹות – קומות‪.‬‬
                                                                         ‫ָהָראּוי ְלאֹו ָתּה ָח ֵצר ְּכ ִמ ְנ ַהג אֹותֹו ָמקֹום‪.‬‬
‫ז  ִּבְרׁשּות – שנתנו לו הבעלים רשות‬

‫לעבד את השדה לפי ראות עיניו‪ ,‬וכל‬

‫שכן אם נתנו לו הוראות מפורטות מה‬                       ‫ז   ַהּיֹוֵרד ִלְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ִּבְרׁשּות – ֲא ִפּלּו ָנ ַטע ָׂש ֶדה ֶׁש ֵאי ָנּה‬
‫לעשות בה‪ ,‬ועשה כמו שאמרו (י')‪.‬‬
‫ֲעׂשּו ָיה ִלַּטע‪ָׁ ,‬ש ִמין לֹו ְו ָידֹו ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה‪ֶׁ :‬ש ִאם ָה ְי ָתה ּו ַב ַעל ְּב ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹו – בדרך כלל הבעל‬

‫אוכל פירות מנכסי מלוג של אשתו‪,‬‬                         ‫ַההֹו ָצ ָאה ְי ֵתָרה ַעל ַהּ ֶׁש ַבח – נֹו ֵטל ַההֹו ָצ ָאה; ְו ִאם ַהּ ֶׁש ַבח ָי ֵתר‬
‫שהרי הוא מטפל בעיבודן‪ ,‬ואינו צריך‬                      ‫ַעל ַההֹו ָצ ָאה – נֹו ֵטל ַהּ ֶׁש ַבח‪ּ .‬ו ַב ַעל ְּב ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹו‪ְ ,‬ו ַהּ ֻׁש ָּתף‬
‫לעשות חשבון‪ ,‬שהרי כל הפירות שלו‪.‬‬                       ‫ְּבָׂש ֶדה ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵח ֶלק ָּבּה – ְּכיֹוֵרד ִּבְרׁשּות ֵהן‪ְ ,‬וָׁש ִמין ָל ֶהן ְו ָי ָדן‬
‫וכשהוא מגרש את אשתו – אפילו אכל‬
‫מעט והוציא הרבה‪" ,‬מה שאכל אכל‬                                                                   ‫ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה‪.‬‬
‫ומה שהוציא הוציא" (אישות כג‪,‬ח‪-‬י)‪,‬‬
‫שהרי הוא מגרשה‪ ,‬וההפסד שלו‪.‬‬                            ‫ח   ַהּיֹוֵרד ִלְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּות ְו ָנ ַטע אֹו ָּב ָנה‪ְ ,‬ו ַא ַחר‬
‫בהלכות ד‪-‬ז שלפנינו מדובר ביצירת‬
                                                       ‫ָּכְך ָּבא ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ְו ִהְׁש ִלים ַהִּב ְנ ָין אֹו ֶׁשּ ָׁש ַמר ַהְּנ ִטיעֹות‪,‬‬
‫נכס חדש (בנה בית או נטע פרדס‬
‫בנכסיה)‪ ,‬וכשהוא מגרש את אשתו‪ ,‬היא‬                      ‫ְו ַכּיֹו ֵצא ְּב ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ֶׁשַּמְר ִאין ֶׁש ַּד ְעּתֹו נֹו ָטה ְל ַמה ּ ֶׁש ָעָׂשה‬
‫נהנית מעליית ערך הנכסים (קרן) שלא‬                             ‫ֶזה‪ּ ,‬ו ִבְרצֹונֹו ָּבא ַה ָּד ָבר – ָׁש ִמין לֹו ְו ָידֹו ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה‪.‬‬

‫היו לה‪ ,‬ועל כן יש לבעל חלק כשותף‬                       ‫ט   ַהּיֹוֵרד ְלתֹוְך ֻחְרָּבתֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ּו ְב ָנ ָאּה ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּות –‬
‫בנכסים‪ ,‬וידו על העליונה (י')‪ .‬וכן הוא‬
‫בשותף ממש‪ְ .‬ו ַהּ ֻׁש ָּתף ְּבָׂש ֶדה ֶׁש ֵּיׁש‬        ‫ָׁש ִמין לֹו ְו ָידֹו ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר ַּב ַעל ַהִּב ְנ ָין ' ֵע ַצי ַו ֲא ָב ַני‬
‫לֹו ֵח ֶלק ָּבּה – שמתקן כל מה שצריך‬                   ‫ֲא ִני נֹו ֵטל'‪ַּ :‬בַּב ִית – ׁשֹו ְמ ִעין לֹו; ַּבּ ָׂש ֶדה – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו‪,‬‬
‫תיקון‪ ,‬הרי הוא בגדר מורשה‪ .‬אך אם רק‬                    ‫ִמְּפ ֵני ֶׁשַּמ ְכ ִחיׁש ֶאת ַה ַּקְר ַקע‪ָ .‬א ַמר לֹו ַּב ַעל ַה ַּקְר ַקע ' ֹטל ַמה‬
‫הוסיף תוספות לנוי‪ ,‬כגון עיטורים בבית‬
‫משותף וכדומה – דינו כדין יורד שלא‬                                                       ‫ּ ֶׁשָּב ִני ָת' – ׁשֹו ְמ ִעין לֹו‪.‬‬

‫ברשות‪ ,‬וידו על התחתונה (שו"ת צו)‪.‬‬                      ‫החזר הוצאות ותשלום שבח‬

‫י  ָּכל ִמי ֶׁשּ ָׁש ִמין לֹו‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָה ְי ָתה ָידֹו ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה ֵּבין ח   ַהּיֹוֵרד ִלְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו – אף בשדה‬

‫שאינה עשויה ליטע (בית יוסף חו"מ שעה)‪.‬‬                  ‫ֶׁש ָה ְי ָתה ָידֹו ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה – ֵאינֹו נֹו ֵטל ְּכלּום ַעד ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע‬
                                                       ‫ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ַּכָּמה הֹו ִציא‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר ' ָיבֹואּו ַה ַּד ָּי ִנים ְו ַי ֲעׂשּו‬
‫ט   ֻחְרָּבתֹו – מבנה רעוע ונטוש‪ ,‬שדינו‬

‫כשדה שאינה עשויה ליטע (לעיל‪ ‬ד)‪ִ .‬מְּפ ֵני‬

‫ֶׁשַּמ ְכ ִחיׁש ֶאת ַה ַּקְר ַקע – מפני שהריסת הבניין ופיזור החומרים שלו עלולה לפגוע בשדה העשויה לזריעה ולנטיעה‪.‬‬

‫י  ָּכל ִמי ֶׁשּ ָׁש ִמין לֹו – כשאין ראיה כמה הוציא‪ ,‬אך אפשר להעריך כמה הוציא עבור התיקון‪ ,‬מפני שהוא ניכר לעין (שו"ת‬

‫צו)‪ְ .‬נ ִקי ַטת ֵח ֶפץ – אחיזת ספר תורה בעת ההשבעה או תפילין בתלמיד חכמים (שבועות יא‪,‬ח; יא‪,‬יב)‪ .‬ובמקום צורך‪ ,‬אפשר‬
   140   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150