Page 147 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬הואבד גזלה לכותה‪  ‬פרק יא ‪ 125‬‬ ‫ ‬

‫ב‪ְ 2‬ואֹו ֵכל ְנ ֵב ָלה ְל ֵת ָאבֹון – עובר‬ ‫למי מחזיר‬

‫עברות מתוך רדיפת הנאות גופניות‪.‬‬ ‫ב‪ֲ 2‬א ִפּלּו ָה ָיה ַּב ַעל ָה ֲא ֵב ָדה ָרָׁשע ְואֹו ֵכל ְנ ֵב ָלה ְל ֵת ָאבֹון ְו ַכּיֹו ֵצא‬

‫אֹו ֵכל ְנ ֵב ָלה ְל ַה ְכ ִעיס – עובר עברות‬ ‫ּבֹו – ִמ ְצָוה ְל ָהִׁשיב ֲא ֵב ָדתֹו‪ֲ .‬א ָבל אֹו ֵכל ְנ ֵב ָלה ְל ַה ְכ ִעיס – ֲהֵרי‬
‫הּוא ִמין‪ְ ,‬ו ַהִּמי ִנים ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ְו ָה ֶאִּפיקֹורֹו ִסין ְועֹו ְב ֵדי ֲעבֹו ָדה ָז ָרה‬
‫מתוך מרד בה' וכדי להראות זלזול בו‬

‫ובתורתו (ראה סה"מ ל"ת סג; מו"נ ג‪,‬מא "את ה'‬

‫ּו ְמ ַחְּל ֵלי ַׁשָּבת ְּב ַפ ְר ֶה ְס ָיא – ָאסּור ְל ַה ֲח ִזיר ָל ֶהם ֲא ֵב ָדה‪ַּ ,‬כּגֹוי‪ .‬הוא מגדף")‪ֲ .‬הֵרי הּוא ִמין – בכלל המינים‪.‬‬
‫ְו ַהִּמי ִנים ִמ ִּיְׂשָר ֵאל – יהודים שנמשכו‬
‫בדעתם מתוך סכלותם ותאוותם לכפור‬ ‫ג ֲא ֵב ַדת ַהּגֹוי ֻמ ֶּת ֶרת‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֲ " :‬א ֵב ַדת ָא ִחיָך" (דברים כב‪,‬ג)‪,‬‬

‫בעיקר מעיקרי התורה‪ ,‬כגון בייחוד‬ ‫ְו ַהַּמ ֲח ִזיָרּה – ֲהֵרי ֶזה עֹו ֵבר ֲע ֵבָרה‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ַמ ֲח ִזיק ְי ֵדי‬
‫הבורא או בנבואה או בתורה שבעל‬ ‫ִרְׁש ֵעי עֹו ָלם‪ְ .‬ו ִאם ֶה ֱח ִזיָרּה ְל ַק ֵּדׁש ֶאת ַהּ ֵׁשם‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ְּי ָפ ֲארּו ֶאת‬
‫פה או בתורה שבכתב‪ ,‬שסופם להיות‬ ‫ִיְׂשָר ֵאל ְו ֵי ְדעּו ֶׁש ֵהם ַּב ֲע ֵלי ֱאמּו ָנה – ֲהֵרי ֶזה ְמֻׁשָּבח‪ּ .‬ו ְב ָמקֹום‬
‫משומדים בפועל ואף עובדי עבודה זרה‬ ‫ֶׁש ֵּיׁש ִחּלּול ַהּ ֵׁשם – ֲא ֵב ָדתֹו ֲאסּוָרה‪ְ ,‬ו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיָרּה‪ּ .‬ו ְב ָכל‬

‫(עבודה זרה ב‪,‬ה; תשובה ג‪,‬ז; רוצח ד‪,‬י; ממרים‬

‫ג‪,‬א‪-‬ג; פה"מ חולין א‪,‬ב)‪ְ .‬ו ָה ֶאִּפיקֹורֹו ִסין –‬ ‫ָמקֹום ַמ ְכ ִני ִסין ְּכ ֵלי ֶהם ִמְּפ ֵני ַהַּגָּנ ִבים ִּכ ְכ ֵלי ִיְׂשָר ֵאל‪ִ ,‬מְּפ ֵני‬
‫יהודים הכופרים בתורה ובנבואה (תשובה‬ ‫ַּדְר ֵכי ָׁשלֹום‪.‬‬
‫ג‪,‬ח; רוצח ד‪,‬י)‪ּ .‬ו ְמ ַחְּל ֵלי ַׁשָּבת ְּב ַפ ְר ֶה ְס ָיא‪...‬‬
‫ד ָטעּות ַהּגֹוי – ַּכ ֲא ֵב ָדתֹו‪ּ ,‬ו ֻמ ֶּתֶרת; ְוהּוא ֶׁשָּט ָעה ֵמ ַע ְצמֹו‪.‬‬
‫ַּכּגֹוי – אף על פי שהוא יהודי‪ ,‬שהשבת‬ ‫ֲא ָבל ְל ַה ְטעֹותֹו – ָאסּור‪ .‬ה ֵּכי ַצד? ְּכגֹון ֶׁש ָעָׂשה ַהּגֹוי‬
‫ועבודה זרה שקולות כנגד כל התורה‬
‫כולה (שבת ל‪,‬טו)‪ .‬ויש לשקול לפי‬ ‫ֶחְׁשּבֹון‪ְ ,‬ו ָט ָעה ֵמ ֵא ָליו‪ְ .‬ו ָצִריְך ֶׁשּיֹא ַמר לֹו ִיְׂשָר ֵאל 'ְר ֵאה‪ֶׁ ,‬ש ַעל‬
‫הנסיבות בהתאם להנחייתו "אין ראוי‬
‫ֶחְׁשּבֹו ְנָך ֲא ִני סֹו ֵמְך ְו ֵאי ִני יֹו ֵד ַע‪ֶ ,‬אָּלא ַמה ּ ֶׁש ַא ָּתה אֹו ֵמר ֲא ִני להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם‬
‫אלא לקרבם ולזרזם על עשיית המצוות"‬
‫(סוף איגרת השמד)‪ ,‬ולעומתם עובדי עבודה‬ ‫נֹו ֵתן ְלָך' – ְּכגֹון ֶזה ֻמ ָּתר*‪ֶׁ ,‬שָּמא ִי ְתַּכֵּון ַהּגֹוי ְל ָב ְדקֹו‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא‬
‫ֵׁשם ָׁש ַמ ִים ִמ ְת ַחֵּלל‪.‬‬
‫זרה אין מקבלים (עבודה זרה ב‪,‬ה)‪.‬‬

‫ו ִעיר ֶׁש ִּיְׂש ָר ֵאל ְוגֹו ִיים ָּד ִרין ָּבּה‪ֶ ,‬מ ֱח ָצה ּגֹו ִיים ּו ֶמ ֱח ָצה ג ֲא ֵב ַדת ַהּגֹוי ֻמ ֶּתֶרת – אפילו הרים את‬
‫האבדה – אינו מצווה להשיבה‪ ,‬מפני‬
‫שאין השבת האבדה אלא מעשה של‬ ‫ִיְׂשָר ֵאל‪ּ ,‬ו ָמ ָצא ָּבּה ֲא ֵב ָדה – נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריז‪ְ ,‬ו ִאם ָּבא ִיְׂשָר ֵאל‬
‫חסד ולא של משפט וצדק‪ ,‬שהרי אינו‬ ‫ְו ָנ ַתן ִסי ָמ ֶני ָה‪ַ ,‬ח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר‪.‬‬

‫אחראי על נכסי חברו‪ְ .‬ל ַק ֵּדׁש ֶאת ַהּ ֵׁשם‬ ‫ז‪ָ 1‬ה ָיה רֹב ָה ִעיר ּגֹו ִיים‪ִ :‬אם ָמ ָצא ְּב ָמקֹום ִמן ָה ִעיר ֶׁשרֹב‬
‫– לפרסם שמו של ה' בעולם‪ִ .‬חּלּול‬
‫ַהּ ֵׁשם – שידברו רע על לומדי התורה‬ ‫ַהְּמצּו ִיים ָׁשם ִיְׂשָר ֵאל – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז; ֲא ָבל ִאם ָמ ָצא‬
‫ועל ה'‪ ,‬כגון שמצא אותה במקום שיש‬ ‫ִּב ְסַר ְט ָיא ּו ְפ ַל ְט ָיא ְּגדֹו ִלים‪ְּ ,‬ב ָב ֵּתי ְּכ ֵנ ִסּיֹות ּו ְב ָב ֵּתי ִמ ְדָרׁשֹות‬

‫ֶׁש ַהּגֹו ִיים‪ְ ‬מצּו ִיין ָׁשם ָּת ִמיד‪ּ ,‬ו ְב ָכל ָמקֹום ֶׁש ָה ַרִּבים ְמצּו ִיין ָׁשם רוב ישראל‪ ,‬שבעליה עלול לחשוב‬
‫שישראל גנב אותה (כס"מ)‪ַ .‬מ ְכ ִני ִסין‬

‫ְּכ ֵלי ֶהם – למקום שמור‪ִ .‬מְּפ ֵני ַּד ְר ֵכי ָׁשלֹום – למנוע מחלוקת ומריבות עמהם (פה"מ גטין ה‪,‬ח)‪" ,‬והרי נאמר 'טוב ה' לכל‬

‫ורחמיו על כל מעשיו'‪ .‬ונאמר 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'" (מלכים י‪,‬יב)‪.‬‬

‫ד ֲא ָבל ְל ַה ְטעֹותֹו ָאסּור – איסור זה הוא חלק מאיסור רחב יותר‪" :‬אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב‬

‫את דעתם [לרמות תוך מתן תחושת אמינות] – ואחד גוים ואחד ישראל בדבר זה" (מכירה יח‪,‬א; וראה דעות ב‪,‬ו; וראה לעיל‬

‫ביאור א‪,‬ב)‪" .‬והרי הוא [המטעה את הגוי בחשבון] בכלל 'כי תועבת ה' כל עושה אלה‪ ,‬כל עושה עוול'‪ ,‬מכל מקום [בין‬

‫יהודי בין גוי]" (גנבה ז‪,‬ח)‪ .‬ה ֻמ ָּתר* – בכ"י ק' נוסף‪ֲ :‬א ָבל ִאם ֹלא ָא ַמר לֹו ֵּכן – ָאסּור‪.‬‬

‫ו ּו ַמ ְכִריז – מכריז שמצא אבדה‪.‬‬

‫ז‪ַ 1‬ח ָּיב ְל ַה ְכִריז – מפני שהמאבד מניח שישראל מצא אותה ויחזירנה לו‪ ,‬ואינו מתייאש‪ְ .‬סַר ְט ָיא – רחוב‪ ,‬דרך הרבים‬

‫(מיוונית)‪ְּ .‬פ ַל ְט ָיא – רחבת העיר למעבר הרבים ולכינוס הציבור (מיוונית)‪ְּ .‬ב ָב ֵּתי ְּכ ֵנ ִסּיֹות – אולי משמעו 'מקומות כינוס‬

‫ואספה'‪ ,‬ולאו דווקא מקום תפילה‪ֶׁ .‬ש ַהּגֹו ִיים ְמצּו ִיין ָׁשם ָּת ִמיד – שגרים בסמוך בקביעות‪ ,‬והיהודים רק עוברים ושבים‬