Page 142 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 142

‫זקיםנ רפס‪      ‬הואבד גזלה לכותה‪      ‬פרק ט	‬                                                         ‫‪1	 20‬‬

‫ה  ָּג ַזל ָׂש ֶדה ְו ָא ַכל ֵּפרֹו ֶתי ָה – ְמַׁשֵּלם ָּכל ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל‬                      ‫ה   ִמְּנ ָכ ִסים ְּב ֵני ֹחִרין – "שתקנת עולם‬

‫ִמְּנ ָכ ִסים ְּב ֵני חִֹרין‪ָּ .‬ג ַזל ְו ִהְׁשִּבי ַח – ָׁש ִמין לֹו‪ְ ,‬ו ָידֹו ַעל‬                    ‫היא שלא ִי ְגֶּבה השבח ולא הפרות‬
‫ַה ַּת ְחּתֹו ָנה‪ִ :‬אם ַהּ ֶׁש ַבח ָי ֵתר ַעל ַההֹו ָצ ָאה – נֹו ֵטל ַההֹו ָצ ָאה‬                     ‫שאכל הגזלן‪ ...‬מנכסים משועבדים‪,‬‬
‫ִּב ְל ַבד ִמן ַהִּנ ְג ָזל; ְו ִאם ַההֹו ָצ ָאה ְי ֵתָרה ַעל ַהּ ֶׁש ַבח – ֵאין לֹו ִמן‬              ‫שאלו דברים שאין להן קצבה" (מלווה‬
                                                                                                      ‫ולווה כא‪,‬א‪ָׁ .)4‬ש ִמין לֹו – מעריכים את‬
                            ‫ַההֹו ָצ ָאה ֶאָּלא ִׁשעּור ַהּ ֶׁש ַבח‪.‬‬                                  ‫הרווחים (השבח) שהרוויח מהם‬
                                                                                                      ‫לעומת ההוצאות שהוציא עליהם‪ְ .‬ו ָידֹו‬
                                                        ‫גזל שדה ומכר אותה‬                             ‫ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה – ונותנים לו את הפחות‬

‫ו  ָּג ַזל ָׂש ֶדה ּו ְמ ָכָרּה‪ְ ,‬ו ִהְׁשִּבי ָחּה ַהּלֹו ֵק ַח‪ִ :‬אם ַהּ ֶׁש ַבח ָי ֵתר ַעל‬                                       ‫שבהם‪.‬‬

‫ַההֹו ָצ ָאה – נֹו ֵטל ַההֹו ָצ ָאה ִמן ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה‪ְ ,‬ונֹו ֵטל ַה ֶּקֶרן ִעם‬                  ‫ו   ַההֹו ָצ ָאה ִמן ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה – שהרי‬

‫ְׁש ָאר ַהּ ֶׁש ַבח ִמן ַהַּג ְז ָלן‪  :‬ז‪ַ   1‬ה ֶּקֶרן ִמְּנ ָכ ִסים ְמֻׁש ְעָּב ִדין‪ּ ,‬וְׁש ָאר‬       ‫נהנה בעל השדה מהשבחתו של זה‬
                                                                                                      ‫(רי"ף ב"מ טו‪,‬א)‪ִ .‬עם ְׁש ָאר ַהּ ֶׁש ַבח – השבח‬
‫ַהּ ֶׁש ַבח ִמְּב ֵני חִֹרין‪ְ .‬ו ִאם ִהִּכיר ָּבּה ֶׁש ִהיא ְּגזּו ָלה ְּכֶׁשְּל ָק ָחּה –‬
‫ֵאינֹו נֹו ֵטל ִמן ַהַּג ְז ָלן ֶאָּלא ַה ֶּקֶרן ִּב ְל ַבד‪ּ ,‬ו ַמ ְפ ִסיד ְׁש ָאר ַהּ ֶׁש ַבח‬        ‫לאחר הפחתת ההוצאות‪ .‬ז‪ַ   1‬ה ֶּקֶרן‬

                                    ‫ַה ָּי ֵתר ַעל ַההֹו ָצ ָאה‪.‬‬                                      ‫ִמְּנ ָכ ִסים ְמֻׁש ְעָּב ִדין – "מפני שהמוכר‬
                                                                                                      ‫כותב ללוקח בשטר מכירה 'אני מחויב‬
‫ז‪ָ   2‬ה ְי ָתה ַההֹו ָצ ָאה ְי ֵתָרה ַעל ַהּ ֶׁש ַבח – ֵּבין ֶׁש ִהִּכיר ָּבּה ֶׁש ִהיא‬               ‫לך בקרן ובעמל שתעמול ובשבח‬
                                                                                                      ‫שתשביח‪ ,‬ועלי אחריות הכל'‪ ...‬שאם‬
‫ְּגזּו ָלה ֵּבין ֶׁשֹּלא ִהִּכיר ָּבּה‪ֵ ,‬אין לֹו ִמן ַההֹו ָצ ָאה ֶאָּלא ִׁשעּור‬                      ‫ילקח ממנו השבח – יחזור על המוכר‪.‬‬
‫ַהּ ֶׁש ַבח‪ ,‬נֹו ְטלֹו ִמן ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ְונֹו ֵטל ַה ֶּקֶרן ִמן ַהַּג ְז ָלן ִמְּנ ָכ ִסים‬     ‫ואפלו לא כתב‪ ,‬כבר נודע שזה דין‬
                                                                                                      ‫המוכר עם הלוקח" (מלווה ולווה כא‪,‬ג‪.)2‬‬
                                            ‫ְמֻׁש ְעָּב ִדין‪.‬‬                                         ‫ַמ ְפ ִסיד ְׁש ָאר ַהּ ֶׁש ַבח ַה ָּי ֵתר ַעל ַההֹו ָצ ָאה‬
                                                                                                      ‫– כדין הגזלן (ראה לעיל‪ ‬ה)‪ ,‬שהרי ידע‬
‫ח   ַהּגֹו ֵזל ָׂש ֶדה ּו ְמ ָכָרּה‪ְ ,‬ו ָא ַכל ַהּלֹו ֵק ַח ֵּפרֹו ֶתי ָה – ְמ ַחּ ְׁש ִבין‬
                                                                                                                             ‫שהיא גזולה‪.‬‬
‫ָע ָליו ָּכל ַהֵּפרֹות ֶׁש ָא ַכל‪ּ ,‬ו ְמַׁשֵּלם ְל ַב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה‪ְ ,‬וחֹו ֵזר ְוגֹו ֶבה‬
‫אֹו ָתן ִמן ַהַּג ְז ָלן ִמְּנ ָכ ִסים ְּב ֵני ֹחִרין‪ְ .‬ו ִאם ִהִּכיר ָּבּה ֶׁש ִהיא ְּגזּו ָלה‬       ‫ז‪ֵ   2‬אין לֹו ִמן ַההֹו ָצ ָאה ֶאָּלא ִׁשעּור‬

    ‫– ֵאין לֹו ֵּפרֹות‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ִמן ַהַּג ְז ָלן ֶאָּלא ַה ֶּקֶרן ִּב ְל ַבד‪.‬‬              ‫ַהּ ֶׁש ַבח – שאין איש יכול לפצותו על‬
                                                                                                                 ‫הוצאות שאינן משתלמות‪.‬‬
                                              ‫קנה הגזלן את השדה מן הנגזל‬
                                                                                                      ‫ח   ִמְּנ ָכ ִסים ְּב ֵני ֹחִרין – נתבאר לעיל‪ ‬ה‪.‬‬
‫ט   ַהּמֹו ֵכר ָׂש ֶדה ֶׁש ֵאי ָנּה ֶׁשּלֹו – ֵאין ִמ ְמָּכרֹו ִמ ְמָּכר‪ְ ,‬וֹלא ָק ָנה‬
                                                                                                      ‫ֵאין לֹו ֵּפרֹות – דינו כגזלן (ראה לעיל‪ ‬ה)‪,‬‬
‫לֹו ֵק ַח ְּכלּום‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ח‪,‬יד)‪ָ .‬ח ַזר ַהַּג ְז ָלן ַא ַחר ֶׁשְּמ ָכ ָרּה‬                    ‫שהרי ידע שהיא גזולה‪.‬‬
‫ּו ְל ָק ָחּה ִמְּב ָע ֶלי ָה – ִנ ְת ַק ְּי ָמה ְּב ַיד ַהּלֹו ֵק ַח ִמן ַהַּג ְז ָלן‪ַ .‬ו ֲא ִפּלּו‬
‫ְנ ָת ָנּה לֹו ַהַּג ְז ָלן ַמ ָּת ָנה ְּכֶׁש ָה ְי ָתה ְּגזּו ָלה ְּב ָידֹו – ֵּכיָון ֶׁש ָח ַזר‬     ‫ט  ֶׁש ָח ַזר ּו ְל ָק ָחּה – הגזלן שב לנגזל‬
‫ּו ְל ָק ָחּה‪ִ ,‬נ ְת ַק ְּי ָמה ְּב ַיד ֶזה ֶׁשִּקֵּבל ַהַּמ ָּת ָנה‪ֶׁ ,‬שִּמְּפ ֵני ֶזה ָטַרח‬
                                                                                                        ‫(בעל השדה) וקנה ממנו את הקרקע‪.‬‬
                 ‫ַהַּג ְז ָלן ַעד ֶׁשְּק ָנ ָיּה‪ְּ ,‬כ ֵדי ַל ֲעמֹד ְּב ֶנ ֱא ָמנּותֹו‪.‬‬
                                                                                                      ‫י   ְל ַה ְכִריז ַעל ִנ ְכ ֵסי ַהַּג ְז ָלן – לפרסם‬
‫י   ְל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ָּת ַבע ַהּלֹו ֵק ַח ֶאת ַהַּג ְז ָלן ִמְּפ ֵני ֶׁשָּמ ַכר לֹו ָׂש ֶדה‬
                                                                                                      ‫בציבור במשך חודש ימים שנכסי הגזלן‬
‫ֶׁש ֵאי ָנּה ֶׁשּלֹו‪ְ ,‬ו ִנ ְת ַח ֵּיב ְלַׁשֵּלם‪ְ ,‬ו ִה ְת ִחילּו ֵּבית ִּדין ְל ַה ְכִריז‬            ‫עומדים למכירה פומבית (מלווה ולווה‬
‫ַעל ִנ ְכ ֵסי ַהַּג ְז ָלן ְּכ ֵדי ְל ַה ְגּבֹות ֵמ ֶהן ַלּלֹו ֵק ַח‪ְ ,‬ו ַא ַחר ֶׁש ִה ְת ִחילּו‬      ‫כב‪,‬ט; יב‪,‬ח)‪ְ .‬ל ָק ָחּה ַהַּג ְז ָלן ִמן ַהְּב ָע ִלים‬
‫ַה ַה ְכָרזֹות ְל ָק ָחּה ַהַּג ְז ָלן ִמן ַהְּב ָע ִלים – ֹלא ִנ ְת ַק ְּי ָמה ְּב ַיד‬               ‫– שילם להם‪ֹ .‬לא ִנ ְת ַק ְּי ָמה ְּב ַיד ַהּלֹו ֵק ַח‬
‫ַהּלֹו ֵק ַח‪ֶׁ ,‬שֵּמ ַא ַחר ֶׁש ִה ְכִריזּו ַעל ְנ ָכ ָסיו‪ִ ,‬נ ְתַּגָּלה ֶׁש ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמן‪,‬‬        ‫– והשדה חוזרת לגזלן‪ ,‬והקונה צריך‬
                                                                                                      ‫לתבוע מן הגזלן את הכסף ששילם (לעיל‬
        ‫ְוֹלא ְל ָק ָחּה ִמן ַהְּב ָע ִלים ְּכ ֵדי ְל ַה ֲע ִמי ָדּה ְּב ַיד ַהּלֹו ֵק ַח‪.‬‬
                                                                                                                                    ‫ח‪,‬יד)‪.‬‬
   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146   147