Page 138 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 138

‫זקיםנ רפס‪      ‬הואבד גזלה לכותה‪      ‬פרק ז‪-‬ח	‬                                                     ‫‪1	 16‬‬

‫ַו ֲח ִמִׁש ָתיו – בלשון רבים‪ַ .‬עד ֶׁש ִּי ְת ַמ ֵעט חֹ ֶמׁש ַא ֵחר‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬ו ֲח ִמִׁש ָתיו יֹ ֵסף ָע ָליו" (ויקרא ה‪,‬כד) –‬
                                                                                                    ‫ַה ֹח ֶמׁש – "כגון שגזל ארבע מעין –‬
‫ְמ ַלֵּמד ֶׁשהּוא מֹו ִסיף ֹח ֶמׁש ַעל ֹח ֶמׁש‪ַ ,‬עד ֶׁש ִּי ְת ַמ ֵעט ַהחֹ ֶמׁש‬                     ‫חייב לשלם חמש‪ .‬שילם ארבע ונשבע‬
                    ‫ֶׁשָּכ ַפר ּבֹו ְו ִיׁ ָּש ַבע ָע ָליו ִמּ ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה‪.‬‬                   ‫על המעה – חייב מעה ורבע‪ .‬שילם‬

‫יג   ִמי ֶׁש ָה ָיה ֶא ְצלֹו ִּפ ָּקדֹון‪ְ ,‬ו ָט ַען ֶׁש ָא ַבד‪ְ ,‬ו ִנְׁשַּבע‪ְ ,‬ו ָח ַזר ְוהֹו ָדה‬   ‫המעה ונשבע על הרבע – חייב רבע‬
                                                                                                    ‫מעה וגרגר (שהמעה משקלה ‪ 16‬גרגרי‬
‫שעורה (עירובין א‪,‬יב)‪ ,‬ומכאן שהגרגר ֶׁשהּוא ֶא ְצלֹו‪ְ ,‬ו ָח ַזר ְו ָט ַען ֶׁש ָא ַבד‪ְ ,‬ו ִנְׁשַּבע‪ְ ,‬ו ָח ַזר ְוהֹו ָדה ֶׁשהּוא‬

‫ֶא ְצלֹו – ְמַׁשֵּלם ֹח ֶמׁש ְל ָכל ְׁשבּו ָעה ּוְׁשבּו ָעה ִעם ַה ֶּקֶרן ָה ֶא ָחד‪,‬‬                ‫הוא רביעית מרבע מעה)‪ .‬שילם הרבע‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ַ[" :‬ו] ֲח ִמִׁש ָתיו יֹ ֵסף ָע ָליו" (שם) – ְמ ַלֵּמד ֶׁשהּוא ְמַׁשֵּלם‬               ‫ונשבע על הגרגר – חייב לשלם גרגר‬
                                                                                                    ‫ורבע גרגר‪ .‬שילם הגרגר ונשבע על‬
                             ‫ַּכָּמה ֻח ְמִׁשין ַעל ֶקֶרן ֶא ָחד‪.‬‬                                   ‫הרבע גרגר – אינו חייב אלא רבע הגרגר‬

‫בלבד‪ ,‬לפי שהוא פחות מפרוטה (לפי שהפרוטה היא חצי גרגר שעורה (שקלים א‪,‬ג))" (פה"מ ב"ק ט‪,‬ז)‪.‬‬

‫יג   ְמַׁשֵּלם חֹ ֶמׁש ְל ָכל ְׁשבּו ָעה – וחייב אשם על כל שבועה (שבועות ז‪,‬ט)‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִמי ִני 	‬  ‫	‬                                                                           ‫א  נֹו ֵתן ָל ֶהן ָּד ֶמי ָה – כמבואר לעיל‬

                        ‫ח‬                                                                                                          ‫א‪,‬ה‪.‬‬

‫נגזל שמת וגזל הגר‬                                                                                   ‫ב  ּו ֵמת ָה ָאב – והגזלה‪ ,‬שהייתה של‬

                                                            ‫יורשי נגזל שמת‬                          ‫האב‪ ,‬זוכה בחלק ממנה כדין יורש‪.‬‬
                                                                                                    ‫עֹוֶׂשה ֶחְׁשּבֹון ִעם ֶא ָחיו – משאיר את‬
‫א   ַהּגֹו ֵזל ֶאת ֲח ֵברֹו‪ּ ,‬ו ֵמת ַהִּנ ְג ָזל – ַי ֲח ִזיר ַהְּג ֵז ָלה ַלּיֹוְרִׁשין‪.‬‬           ‫חלקו ומשלם להם את השאר‪ַ .‬ח ָּיב‬
                                                                                                    ‫ְלהֹו ִציא ַהְּג ֵז ָלה ַע ְצ ָמּה – "אמר ה'‬
‫ְו ִאם ָא ְב ָדה אֹו ִנְׁש ַּתָּנת – נֹו ֵתן ָל ֶהן ָּד ֶמי ָה‪ְ .‬ו ִאם ִנְׁשַּבע לֹו‪,‬‬

‫'והשיב את הגזלה אשר גזל'‪ .‬ולפיכך ְו ַא ַחר ָּכְך ֵמת – נֹו ֵתן ַה ֶּק ֶרן ְו ַה ֹח ֶמׁש ַלּיֹו ְרִׁשין‪.‬‬
                                                                                                    ‫מי שגזל [והגזלה אצלו]‪ ,‬אין לו תקנה‬
‫ב   ַהּגֹו ֵזל ֶאת ָא ִביו ְו ִנְׁשַּבע לֹו‪ּ ,‬ו ֵמת ָה ָאב‪ִ :‬אם ֵאין ַהְּג ֵז ָלה‬                   ‫עד שתצא גזלה מתחת ידו או ימחול‬

‫ַק ֶּי ֶמת‪ ,‬אֹו ִנְׁש ַּתָּנת – עֹוֶׂשה ֶחְׁשּבֹון ִעם ֶא ָחיו ַעל ַה ֶּקֶרן ְו ַעל‬                 ‫לו הנגזל" (פה"מ ב"ק ט‪,‬י)‪ .‬עֹוֶׂשה ִעָּמ ֶהן‬
‫ַהחֹ ֶמׁש; ְו ִאם ַהְּג ֵז ָלה ַק ֶּי ֶמת – ַח ָּיב ְלהֹו ִציא ַהְּג ֵז ָלה ַע ְצ ָמּה‬              ‫ֶחְׁשּבֹון – לאחר שהחזיר את הגזלה‪,‬‬
‫ִמ ַּת ַחת ָידֹו‪ְ .‬ל ִפי ָכְך נֹו ֵתן ֶאת ַהְּג ֵז ָלה ְו ֶאת ַה ֹח ֶמׁש ְל ֶא ָחיו‪,‬‬                ‫מקבל את חלקו בירושה משאר הנכסים‪.‬‬

                                  ‫ְועֹוֶׂשה ִעָּמ ֶהן ֶחְׁשּבֹון‪.‬‬                                   ‫ג  ְּב ַה ְלָו ָאתֹו – שילווה עתה כסף ויחזיר‬

                                                                                                    ‫את חובו על ידי הגזלה (י')‪ֶׁ .‬שְּנ ָת ָנּה ַמ ָּת ָנה‬

‫ג   ִאם ֵאין לֹו ַא ִחין‪ֶׁ ,‬שִּנ ְמ ָצא ֶזה ַהַּג ְז ָלן ְל ַבּדֹו הּוא ַהּיֹוֵרׁש –‬                ‫אֹו ְּפָר ָעּה ְּבחֹובֹו – ואל יקשה בעיניך‬
                                                                                                    ‫שפורע חובו מן הממון שנאסר עליו‪,‬‬
‫מֹו ִציא ַהְּג ֵז ָלה ִמ ַּת ַחת ָידֹו ְל ָב ָניו‪ְ .‬ו ִאם ֵאין ָּב ִנים ְל ֶזה ַהֵּבן ַהַּג ְז ָלן‬  ‫שהרי לא נטל לעצמו כלום‪ ,‬אלא מנע‬
‫– נֹו ְת ָנּה ְל ַב ַעל חֹובֹו אֹו ְּב ַה ְלָו ָאתֹו אֹו ִל ְצ ָד ָקה; הֹו ִאיל ְו ָי ָצאת‬          ‫מעצמו נזק‪ ,‬ואין זה בגדר הנאה‪ ,‬מפני‬

‫שאינה הנאה מוחשית וממשית (פה"מ‪ַ :‬הְּג ֵז ָלה ַע ְצ ָמּה ִמ ַּת ַחת ָידֹו – ִנ ְפ ַטר‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשְּנ ָת ָנּה ַמ ָּת ָנה אֹו‬
                                                                                                    ‫נדרים ד‪,‬ב‪-‬ג; ב"ק ט‪,‬יא)‪ֶ .‬זה ֶּג ֶזל ַאָּבא – "לא‬
‫ְּפָר ָעּה ְּבחֹובֹו; ְוהּוא ֶׁשּיֹו ִדי ֵעם ְויֹא ַמר ' ֶזה ֶּג ֶזל ַאָּבא'‪.‬‬                       ‫שיתן כאילו שזה ממונו‪ ,‬כדי שתצא‬

                        ‫גזל הגר‬                                                                     ‫גזלה מתחת ידו" (פה"מ ב"ק ט‪,‬י)‪.‬‬

‫ד  ְו ָח ַזר ְוהֹו ָדה לֹו – ונתחייב להחזיר ד   ְו ֵכן ַהּגֹו ֵזל ֶאת ַהֵּגר‪ְ ,‬ו ִנְׁשַּבע לֹו‪ְ ,‬ו ָח ַזר ְוהֹו ָדה לֹו‪ְ ,‬ו ָז ַקף ָע ָליו‬
‫לגר את הגזלה (הקרן) ועוד חומש‪ָ .‬ז ַקף ַהּ ֹכל ִמ ְל ָוה‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ֵמת ַהֵּגר – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּז ָכה ַּבְּג ֵז ָלה‪ַ ,‬ח ָּיב‬

                                                                   ‫ָע ָליו ַהּ ֹכל ִמ ְלָוה – ותבע הגר את הגזלה‬

‫והחומש בבית דין‪ ,‬ונעשו עליו כהלוואה (ראהשמיטהויובלט‪,‬יב)‪ .‬וכמובן גם בשלא זקף עליו מלווה‪ ,‬חייב להוציאה מתחת ידו‪,‬‬

‫מפני שהכסף נחשב גזל בידו‪ַ .‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ָּז ָכה ַּבְּג ֵז ָלה – מפני ש"גר שמת ולא הוליד בנים בישראל אחר שנתגייר – אין לו‬
   133   134   135   136   137   138   139   140   141   142   143