Page 134 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 134
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק ו 112
ח ְנָׁש ִבין – רשתות לצוד בהן יונים ֶׁש ֲהֵרי לֹו ֵק ַח ָממֹון ֲא ֵחִרים ֶׁשֹּלא ַּכ ִּדיןִ ,מְּפ ֵני ֶׁשְּמַׁשֵּל ַח ָז ָכר
(ר"ח ב"ק פג,א)ַ .א ְרָּב ָעה ִמי ִלין – כארבעה
ְו ָי ִביא ְנ ֵק ָבה ִמּׁשֹו ָבְך ַא ֵחר ,אֹו ְנ ֵק ָבה ְו ָת ִביא ָז ָכרְ .וֹלא יֹו ִנים קילומטרים ,מפני שבמרחק פחות
ִּב ְל ַבדֶ ,אָּלא ָּכל ָהעֹוֶׂשה ָּכ ֶזה ִּבְׁש ָאר עֹופֹות אֹו ַח ָּיה ּו ְב ֵה ָמה – מזה יש חשש שיצוד יונים מן היישוב
(פה"מ ב"ק ז,ז)ָ .ה ָיה ִיּׁשּוב ְּכ ָר ִמים – בצד
ֲהֵרי ֶזה ַּג ְז ָלן ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם.
הישוב יש רצף כרמיםֲ .א ִפּלּו ֵמ ָאה ִמיל
ח ְו ֵכן ָא ְסרּו ֲח ָכ ִמים ָלצּוד יֹו ִנים ְּבתֹוְך ַה ִּיּׁשּובִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן – אפילו במרחק מאה מיל מהישוב
לא יפרוס ,אבל במרחק ארבעה מילין ֶׁשַּל ֲא ֵח ִריםְ .ו ֵאין ּפֹו ְרִׂשין ְנָׁש ִבין ַלּיֹו ִנים ֶאָּלא ִאם ֵּכן ִה ְר ִחיק ִמן
ַה ִּיּׁשּוב ַאְרָּב ָעה ִמי ִליןְ .ו ִאם ָה ָיה ִיּׁשּוב ְּכָר ִמים – ֲא ִפּלּו ֵמ ָאה מהכרם יכול לפרוסְ .ו ֵכן ֹלא ִי ְפרֹׂש ְּבתֹוְך
ִמיל ֹלא ִי ְפרֹׂשֶׁ ,ש ַהּיֹו ִנים ֶׁשְּל ַב ֲע ֵלי ְּכָר ִמים ֵהןְ .ו ֵכן ֹלא ִי ְפרֹׂש ַהּׁשֹו ָב ִכין וכו' – הדברים אמורים ברצף
ְּבתֹוְך ַהּׁשֹו ָב ִכיןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ֶׁשּלֹו אֹו ֶׁשַּלּגֹוי אֹו ֶׁשַּל ֶה ְפ ֵקר, של שובכים ,בדומה לכרמים ,שאפילו
הם רחוקים מאוד מהישוב ,יש להקפיד
ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהְר ִחיק ִמן ַה ִּיּׁשּוב ֵמ ָאה ִמילִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ַהּיֹו ִנים שירחיק מהשובכים ארבעה מילין ,מפני
ָּבאֹות ְל ִיּׁשּוב ַהּׁשֹו ָב ִכין. שהיונים מדלגות משובך לשובך.
ט ַמְר ִחי ִקין ֶאת ַהּׁשֹו ָבְך ִמן ָה ִעיר ֲח ִמּ ִׁשים ַאָּמהְ ,וֹלא ַי ֲעֶׂשה ט ֲח ִמּ ִׁשים ַאָּמה – כ 25-מטרים.
ואף שהיונים עפות למרחקים ,הן
מלקטות את מזונן (בדרך כלל זרעונים) ָא ָדם ׁשֹו ָבְך ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּו ֶאָּלא ִאם ֵּכן ֵיׁש לֹו ֲח ִמּ ִׁשים ַאָּמה
מן האדמה במקום סמוךְ .ויֹא ְכלּו
ְל ָכל רּו ַחְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיָּמְׁשכּו ַהּגֹו ָזלֹות ְו ַי ְפ ִסידּו ַּבּ ָׂשדֹות ְויֹא ְכלּו ִמּ ֶׁשַּל ֲא ֵחִרים – יאכלו זרעונים משדות
ִמּ ֶׁשַּל ֲא ֵחִריםְ .ו ִאם ְל ָקחֹו ֵמ ַא ֵחר – ֲא ִפּלּו ָה ָיה ֵּבינֹו ּו ֵבין ְּת ִחַּלת השכנים .והגוזלים מדדים עד חמישים
ְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ֵּבית רֹ ַבע ִּב ְל ַבדֲ ,הֵרי הּוא ְּב ֶח ְז ָקתֹוְ ,ו ֵאין ְמ ַח ְּי ִבין אמה (להלן טו,יח)ְ .ל ָקחֹו ֵמ ַא ֵחר – קנה
אֹותֹו ְל ַהְר ִחיק. שובך קייםֵּ .בית רֹ ַבע – שטח לשתילת
רובע הקב זרעי חיטה ,כ 300-סמ"ק,
יַ 1הְּמַׂש ֲח ִקין ְּבקּו ְב ָיה ֵּכי ַצד? ֵאּלּו ֶׁשְּמַׂש ֲח ִקין ְּב ֵע ִצים אֹו שהוא בשיעור 26מ"ר לערך (ראה מפתח
מידות ומשקלות) .והדברים אמורים בצלע
ִּב ְצרֹורֹות אֹו ַּב ֲע ָצמֹות ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהןְ ,ועֹוִׂשין ְּת ַנאי ֵּבי ֵני ֶהן ֶׁשָּכל שטח זה ,שאורכה כ 5-מטרים (פה"מ ב"ב
ַהּנֹו ֵצ ַח ֶאת ֲח ֵברֹו ְּבאֹותֹו ַהּ ְׂשחֹוק ִי ַּקח ִמֶּמּנּו ָּכְך ְו ָכְך – ֲהֵרי ֶזה ב,ה)ֲ .ה ֵרי הּוא ְּב ֶח ְז ָקתֹו – מפני שכבר
ָּג ֵזל ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם; ַאף ַעל ִּפי ֶׁשִּבְרצֹון ַהְּב ָע ִלים ָל ַקח – הֹו ִאיל מחל בעל השדה הסמוכה על הנזק
ְו ָל ַקח ָממֹון ֲח ֵברֹו ְּב ִחָּנםֶּ ,דֶרְך ְׂשחֹוק ְו ֶה ֶתלֲ ,הֵרי ֶזה ָּג ֵזל. שנגרם לו ,ועברו הזכויות האלה לקונה.
יְ 2ו ֵכן ַהְּמַׂש ֲח ִקין ִּב ְב ֵה ָמה אֹו ְּב ַח ָּיה אֹו ְּבעֹופֹותְ ,ועֹוִׂשים יֶׁ 1שְּמַׂש ֲח ִקין ְּב ֵע ִצים וכו' – משחקים
כעין ששבש ושחמט (ראה פה"מ סנהדרין
ג,ג) ,שכלי המשחק עשויים חתיכות עץ ְּת ַנאי ֶׁשָּכל ֶׁש ְּת ַנַּצח ְּב ֶה ְמּתֹו אֹו ָּתרּוץ ָי ֵתר ִי ַּקח ֵמ ֲח ֵברֹו
וכו'ְ .צרֹורֹות – אבנים קטנות (פה"מ
ָּכְך ְו ָכְךְ ,ו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו – ַהּ ֹכל ָאסּורְ ,ו ָג ֵזל כלים ה,ח) .נֹו ֵצ ַח – מנצחִ .י ַּקח ִמֶּמּנּו
ָּכְך ְו ָכְך – ירוויח סכום מסויםְּ .ב ִחָּנם
ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם .יא ְו ַהְּמַׂש ֵחק ְּבקּו ְב ָיה ִעם ַהּגֹוי – ֵאין ּבֹו ִאּסּור – בלא שנתן לחברו תמורה .והאדם
ָּג ֵזלֲ ,א ָבל ֵיׁש ּבֹו ִאּסּור עֹו ֵסק ִּב ְד ָבִרים ְּב ֵט ִליםֶׁ ,ש ֵאין ָראּוי
לא התכוון לתת לחברו ,אלא התכוון ְל ָא ָדם ַל ֲעסֹק ָּכל ָי ָמיו ֶאָּלא ְּב ִד ְב ֵרי ּתֹו ָרה ּו ְב ִיּׁשּובֹו ֶׁשָּלעֹו ָלם.
שיזכה הוא ,ונמצא שאין כאן גמירות
דעת להקנות לו (ראה מכירה כא,ג)ְׂ .שחֹוק – צחוקֶ .ה ֶתל – רוח שטות.
יְּ 2ת ַנַּצח – בתחרות עם בהמת חברו .יא ֵאין ּבֹו ִאּסּור ָּג ֵזל – שלא החילו חכמים את תקנתם על הגויים ,מפני שאצלם אין
הדבר בגדר גזל ,מפני שהוא נעשה ברצון שני הצדדיםִ .אּסּור עֹו ֵסק ִּב ְד ָבִרים ְּב ֵט ִלים וכו' – "ונאסר זה מפני שהוא מתעסק
בעסק שאין בו תועלת לישוב העולם .ויסוד הוא בתורתינו שאין ראוי לאדם להעסיק את עצמו בעולם הזה אלא באחד משני
דברים ,או בחכמה להשלים בה את עצמו [להביא את עצמו לשלמות במעלות השכליות והמידות] או בעסק שיועיל לו
בקיום העולם [פרנסה] ,כגון אומנות או מסחר .וראוי למעט בזה [פרנסה] ולהרבות בראשון [חכמה] ,כמו שאמרו' :הוי
