Page 131 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 131

‫זקיםנ רפס‪      ‬הואבד גזלה לכותה‪      ‬פרק ה ‪	109‬‬       ‫	‬

‫יב  ְׁש ַעת ַהּ ֹגֶרן – זמן איסוף התבואה‪.‬‬                                                                  ‫מסי המלך והפקעת ממון‬

‫יג‪ָּ  1‬כ ַעס ַעל ֶא ָחד ֵמ ֲע ָב ָדיו ְוַׁשָּמָׁשיו‬     ‫יב  ְו ֵכן ֶמ ֶלְך ֶׁש ֵהִׂשים ַמס ַעל ְּב ֵני ָה ִעיר אֹו ַעל ָּכל ִאיׁש ָו ִאיׁש‬

‫– כשאחד מפקידיו ועושי דברו עבר‬                          ‫ָּד ָבר ָקצּוב ִמּ ָׁש ָנה ְלָׁש ָנה‪ ,‬אֹו ַעל ָּכל ָׂש ֶדה ְוָׂש ֶדה ָּד ָבר ָקצּוב‪,‬‬
‫על החוק‪ ,‬כגון מפיבשת שהכעיס את‬                          ‫אֹו ֶׁשָּג ַזר ֶׁשָּכל ִמי ֶׁש ַּי ֲעבֹר ַעל ָּד ָבר ֶזה ִיָּל ְקחּו ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ֵבית‬
‫דוד‪ ,‬ונתן דוד את שדהו לציבא עבדו‬                        ‫ַהֶּמ ֶלְך‪ ,‬אֹו ָּכל ִמי ֶׁש ִּיָּמ ֵצא ַּבּ ָׂש ֶדה ִּבְׁש ַעת ַהּ ֹגֶרן הּוא ִי ֵּתן ַהַּמס‬
‫(שמואל‪-‬ב טז‪,‬ג‪-‬ד)‪ִ .‬ה ְפ ִקי ַע ִׁש ְעּבּו ָדן – ביטל‬    ‫ֶׁש ָע ֶלי ָה‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָה ָיה הּוא ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ֵּבין ֶׁש ֵאינֹו ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה‪,‬‬
                                                        ‫ְו ָכל ַּכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו – ֵאינֹו ּגֹו ֵזל‪ְ ,‬ו ִיְׂשָר ֵאל ֶׁשָּג ָבה אֹו ָתן‬
       ‫את הבעלות שלהם על הקרקע‪.‬‬                         ‫ַלֶּמ ֶלְך ֵאינֹו ְּב ֶח ְז ַקת ַּג ְז ָלן‪ַ ,‬ו ֲהֵרי הּוא ָּכֵׁשר; ְוהּוא ֶׁשֹּלא יֹו ִסיף‬

‫יג‪ֶׁ  2‬שְּל ֶא ָחד ִמְּב ֵני ַהְּמ ִדי ָנה – אזרח‬                        ‫ְוֹלא ְיַׁשֶּנה ְּכלּום‪ְ ,‬וֹלא ִי ַּקח ְל ַע ְצמֹו ְּכלּום‪.‬‬

‫בממלכתו‪ֶּ .‬דֶרְך ָח ָמס – כגון נבות‬                     ‫יג‪ְ  1‬ו ֵכן ֶמ ֶלְך ֶׁשָּכ ַעס ַעל ֶא ָחד ֵמ ֲע ָב ָדיו ְוַׁשָּמָׁשיו ִמְּב ֵני ַהְּמ ִדי ָנה‬

‫ואחאב (ק'‪ ,‬ראה לעיל א‪,‬יא)‪ .‬יד‪ִּ   1‬דין‬                  ‫ְו ָל ַקח ָׂש ֵדהּו אֹו ֲח ֵצרֹו – ֵאי ָנּה ָּג ֵזל‪ּ ,‬ו ֻמ ָּתר ֵל ָהנֹות ָּבּה‪ְ ,‬ו ַהּלֹו ֵק ַח‬
                                                        ‫אֹו ָתּה ִמן ַהֶּמ ֶלְך ֲהֵרי ִהיא ֶׁשּלֹו‪ְ ,‬ו ֵאין ַהְּב ָע ִלים מֹו ִצי ִאין אֹו ָתּה‬
‫ֶׁש ַּי ְח ֹקק אֹותֹו ַהֶּמ ֶלְך ַלּכֹל – אם החוק‬       ‫ִמ ָּידֹו; ֶׁש ֶּזה ִּדין ַהְּמ ָל ִכים ֻּכָּלן‪ִ ,‬ל ַּקח ָּכל ָממֹון ׁ ַשָּמֵׁשי ֶהן‬
‫הוא לכלל האזרחים בלא יוצא מן הכלל‪,‬‬                      ‫ְּכֶׁשּכֹו ֲע ִסין ֲע ֵלי ֶהן‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ַהֶּמ ֶלְך ִה ְפ ִקי ַע ִׁש ְעּבּו ָדן‪ְ ,‬ו ַנ ֲעָׂשת ָח ֵצר‬
‫אף אם יימצא אדם מסוים נפגע ממנו‪.‬‬                        ‫זֹו אֹו ָׂש ֶדה זֹו ְּכ ֶה ְפ ֵקר‪ְ ,‬ו ָכל ַהּקֹו ֶנה אֹו ָתּה ִמן ַהֶּמ ֶלְך – ָז ָכה ָּבּה‪.‬‬
‫ְוֹלא ִי ְה ֶיה ְל ָא ָדם ֶא ָחד ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו –‬
‫החוק אינו מכוון לאדם או לקבוצה‬                          ‫יג‪ֲ   2‬א ָבל ֶמ ֶלְך ֶׁשָּל ַקח ָח ֵצר אֹו ָׂש ֶדה ֶׁשְּל ֶא ָחד ִמְּב ֵני ַהְּמ ִדי ָנה‬
‫מסוימת‪ ,‬שלא על פי שייכות עניינית‪,‬‬
‫כגון שישלם כל מי שיש לו שיער‬                            ‫ֶּדֶרְך ָח ָמס‪ֶׁ ,‬שֹּלא ַּכ ִּדי ִנין ֶׁש ָח ַקק – ֲהֵרי ֶזה ַּג ְז ָלן; ְו ַהּלֹו ֵק ַח‬
‫אדמוני מס כפול‪ֵ .‬מ ִאיׁש ֶזה ִּב ְל ַבד ֶׁשֹּלא‬
‫ַּכ ָּדת – שלא כהיגיון של החוק‪ַ .‬ה ְּידּו ָעה‬           ‫ִמֶּמּנּו – מֹו ִצי ִאין ַהְּב ָע ִלים ִמ ָּידֹו‪  .‬יד‪ְּ  1‬כ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָבר‪ָּ :‬כל ִּדין‬
‫ַלּכֹל – כשהחוק שרירותי ואינו הגיוני‬
                                                        ‫ֶׁש ַּי ֲח ֹקק אֹותֹו ַהֶּמ ֶלְך ַלּכֹל‪ְ ,‬וֹלא ִי ְה ֶיה ְל ָא ָדם ֶא ָחד ִּב ְפ ֵני ַע ְצמֹו‬
                  ‫מבחינה משפטית‪.‬‬                        ‫– ֵאינֹו ָּג ֵזל‪ְ .‬ו ָכל ֶׁש ִּי ַּקח ֵמ ִאיׁש ֶזה ִּב ְל ַבד ֶׁשֹּלא ַּכ ָּדת ַה ְּידּו ָעה‬

‫יד‪ֶׁ  2‬שּמֹו ְכִרים ַהּ ָׂשדֹות – של אדם שלא‬                                ‫ַלּכֹל‪ֶ ,‬אָּלא ָח ַמס ֶאת ֶזה – ֲהֵרי ֶזה ָּג ֵזל‪.‬‬

‫שילם את מסיו‪ֲ .‬הֵרי ֶזה ֵאינֹו ִמ ְמָּכר –‬              ‫יד‪ְ   2‬ל ִפי ָכְך‪ַּ ,‬גָּב ֵאי ַהֶּמ ֶלְך ְוׁשֹו ְטָריו ֶׁשּמֹו ְכִרים ַהּ ָׂשדֹות ַּבַּמס‬
‫מפני שבדרך כלל‪ ,‬שדותיו של אדם אינן‬
‫משועבדות לגביית מס גולגולת (בבלי ב"ב‬                    ‫ַה ָּקצּוב ַעל ַהּ ָׂשדֹות– ִמ ְמָּכָרן ִמ ְמָּכר‪ֲ .‬א ָבל ַמסֶׁש ַעלָּכל ִאיׁש ָו ִאיׁש‬
                                                        ‫– ֵאינֹו ּגֹו ֶבה ֶאָּלא ִמן ָה ָא ָדם ַע ְצמֹו; ְו ִאם ָמ ְכרּו ַהּ ָׂש ֶדה ַּבַּמס ֶׁש ַעל‬
                              ‫נה‪,‬א)‪.‬‬
                                                           ‫ָה ִאיׁש – ֲהֵרי ֶזה ֵאינֹו ִמ ְמָּכר‪ֶ ,‬אָּלא ִאם ֵּכן ָה ָיה ִּדין ַהֶּמ ֶלְך ָּכְך‪.‬‬
‫טו  ּו ָבא ֶזה – אדם אחר‪ַ .‬עד ֶׁש ַּי ְח ְזרּו‬
                                                        ‫טו   ֶמ ֶלְך ֶׁש ָהיּו ִּדי ָניו ֶׁשָּכל ִמי ֶׁשֹּלא ִי ֵּתן ַהַּמס ֶׁש ַעל ַהּ ָׂש ֶדה‬
‫ַהְּב ָע ִלים – מפני שדין המלך בזמנם היה‬
‫שנותן המס מקבל רשות זמנית לאכול‬                         ‫ִּת ְה ֶיה ַהּ ָׂש ֶדה ְלנֹו ֵתן ַהַּמס‪ּ ,‬ו ָבַרח ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ִמְּפ ֵני ַהַּמס‪ּ ,‬ו ָבא‬
‫את הפירות כל זמן שהוא פורע את חוב‬                       ‫ֶזה ְו ָנ ַתן ַמס ֶׁש ָע ֶלי ָה ַלֶּמ ֶלְך ְו ָא ַכל ֵּפרֹו ֶתי ָה – ֵאין ֶזה ָּג ֵזל‪ֶ ,‬אָּלא‬
‫השדה‪ ,‬אך השדה אינה עוברת לבעלותו‬                        ‫אֹו ֵכל ֵּפרֹות ְונֹו ֵתן ַהַּמס ַעד ֶׁש ַּי ְח ְזרּו ַהְּב ָע ִלים‪ֶׁ ,‬ש ִּדין ַהֶּמ ֶלְך ִּדין‬

                                ‫(י')‪.‬‬                                                 ‫הּוא‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל יא)‪.‬‬

‫טז  ֶׁשָּכל ִמי ֶׁש ִּי ֵּתן – שכל מי שישלם‬             ‫טז  ְו ֵכן ֶמ ֶלְך ֶׁשָּג ַזר ֶׁשָּכל ִמי ֶׁש ִּי ֵּתן ַמס ַה ָּקצּוב ַעל ָה ִאיׁש‬

‫מס במקום חברו‪ ,‬זכותו שיעבוד חברו‬                        ‫ִיְׁש ַּת ְעֵּבד ָּב ֶזה ֶׁשֹּלא ָנ ַתן‪ּ ,‬ו ָבא ִיְׂשָר ֵאל ְו ָנ ַתן ַהַּמס ֶׁש ַעל ִיְׂשָר ֵאל‬
‫אצלו כפועל‪ָ .‬י ֵתר ִמ ַּדאי – אין הכוונה‬                ‫ֶזה ֶה ָע ִני – ֲהֵרי ֶזה עֹו ֵבד ּבֹו ָי ֵתר ִמ ַּדאי‪ֶׁ ,‬ש ִּדין ַהֶּמ ֶלְך ִּדין; ֲא ָבל‬
‫בעבודת פרך‪ ,‬אלא יותר זמן ממה‬
‫שמקובל בדרך כלל‪ ,‬ונמצא שמחירו‬
‫זול יחסית‪ ,‬שאם למשל היה המס דינר‪,‬‬
‫"משתעבד בו יתר מדינר" (מלווה ולווה‬
   126   127   128   129   130   131   132   133   134   135   136