Page 129 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬הואבד גזלה לכותה‪  ‬פרק ה ‪ 107‬‬ ‫ ‬

‫א ָאסּור ִל ְקנֹות ָּד ָבר ַהָּגזּול ִמן ַהַּג ְז ָלן –‬ ‫ּ ֶפ ֶרק ֲח ִמי ִׁשי ‬ ‫ ‬

‫שבכך אפשר להחזיר את שוויו של הדבר‬ ‫ה‬

‫הנגזל (לעיל ב‪,‬ג)‪ְ .‬ל ַס ֲעדֹו ַעל ִׁשּנּויֹו ְּכ ֵדי‬ ‫הנאה מגזל; תוקף דיני המלך‬

‫ֶׁש ִּי ְק ֵנהּו – לעזור לו לשנות את הגזלה‪,‬‬ ‫האיסור לקנות גזל וליהנות ממנו‬
‫כדי שייפטר ממצַות עשה להחזיר את‬
‫החפץ‪ ,‬ויתחייב רק בתשלום שוויו (לעיל‬ ‫א ָאסּור ִל ְקנֹות ָּד ָבר ַהָּגזּול ִמן ַהַּג ְז ָלן‪ְ ,‬ו ָאסּור ְל ַס ֲעדֹו ַעל‬
‫ב‪,‬א)‪ְ .‬ו ִל ְפ ֵני ִעֵּור ֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁשֹל – "כל‬
‫ִׁשּנּויֹו ְּכ ֵדי ֶׁש ִּי ְק ֵנהּו‪ֶׁ ,‬שָּכל ָהעֹוֶׂשה ְּד ָבִרים ֵאּלּו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן –‬
‫המכשיל ִעֵּור בדבר והשיאו עצה שאינה‬
‫הוגנת (לפירוש זה כפשט הכתוב‪ ,‬ראה סה"מ ל"ת‬ ‫ְמ ַח ֵּזק ְי ֵדי עֹו ְבֵרי ֲע ֵבָרה‪ְ ,‬ועֹו ֵבר ַעל "ְו ִל ְפ ֵני ִעֵּור ֹלא ִת ֵּתן ִמ ְכׁ ֹשל"‬
‫רצט) או שחיזק ידי עוברי עבירה‪ ,‬שהוא‬ ‫(ויקרא יט‪,‬יד)‪.‬‬

‫עיוור ואינו רואה דרך האמת מפני‬ ‫ב ָאסּור ֵל ָהנֹות ְּב ָד ָבר ַהָּגזּול‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ְל ַא ַחר ֵיאּוׁש‪ְ ,‬והּוא‬
‫תאוות לבו – הרי זה עובר בלא תעשה‪,‬‬
‫שנאמר‪" :‬ולפני ִעֵּור לא תתן מכשול"‬ ‫ֶׁש ֵּי ַדע ְּבַו ַּדאי ֶׁש ָּד ָבר ֶזה הּוא ַהְּג ֵז ָלה ַע ְצ ָמּה‪ֵּ .‬כי ַצד? ָי ַדע ְּבַו ַּדאי‬
‫(רוצח יב‪,‬יד)‪ .‬נוסף על הפקעת החפץ הגזול‬
‫ֶׁשְּב ֵה ָמה זֹו ְּגזּו ָלה – ָאסּור ִלְרּכֹב ָע ֶלי ָה אֹו ַל ֲחרֹשׁ� ָּבּה‪ .‬ג ָּג ַזל‬

‫אפשר שבלא הסיוע לא היה גוזל‪ ,‬כמו‬ ‫ַּב ִית אֹו ָׂש ֶדה – ָאסּור ַל ֲעבֹר ְּבתֹו ָכּה אֹו ְל ִהָּכ ֵנס ָלּה ַּב ַחָּמה‬
‫באיסור לסייע לגנב שבכך "גורם לו‬ ‫ִמְּפ ֵני ַה ַחָּמה אֹו ַּבְּגָׁש ִמים ִמְּפ ֵני ַהְּגָׁש ִמים‪ְ .‬ו ִאם ָּדר ְּבתֹו ָכּה –‬
‫ַח ָּיב ְל ַה ֲעלֹות ָׂש ָכר ַלְּב ָע ִלים‪ְּ ,‬כ ִדין ַה ָּדר ַּב ֲח ַצר ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא‬
‫לגנוב גניבות אחרות" (גנבה ה‪,‬א)‪.‬‬ ‫ִמ ַּד ְעּתֹו‪ָּ .‬ג ַזל ְּד ָק ִלים ְו ָעָׂשה ֵמ ֶהן ֶּגֶׁשר – ָאסּור ַל ֲעבֹר ָע ָליו‪ְ .‬ו ֵכן‬

‫ב ֵיאּוׁש – ראה לעיל‪ ,‬בהקדמה‬
‫לפרק‪ ‬ב‪ .‬ג ְּכ ִדין ַה ָּדר ַּב ֲח ַצר ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא‬

‫ִמ ַּד ְעּתֹו – בחצר העשויה לשכירות (לעיל‬ ‫ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה‪.‬‬
‫ג‪,‬ט‪ .‬מ"מ)‪ָ .‬אסּור ַל ֲעבֹר ָע ָליו – ואין זה‬
‫שינוי שקונה על ידו‪ ,‬מפני שהוא שינוי‬ ‫גביית הגזל‬

‫החוזר לברייתו (לעיל ב‪,‬י‪ .‬מ"מ)‪.‬‬ ‫ד ִמי ֶׁש ָע ַבר ְו ָא ַכל ַהְּג ֵז ָלה ַא ַחר ֵיאּוׁש – ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלם‪ְ .‬ו ִאם‬

‫ָא ַכל ֹק ֶדם ֵיאּוׁש‪ְ ,‬וָרצּו ַהְּב ָע ִלים ִל ְגּבֹות ִמן ָהאֹו ֵכל – ּגֹו ִבין‪ ,‬ד ִמי ֶׁש ָע ַבר ְו ָא ַכל – אדם שלישי‪,‬‬
‫שאינו הגזלן‪ ,‬אכל מן הגזלן‪ַ .‬א ַחר‬
‫ֵיאּוׁש ָּפטּור ִמְּלַׁשֵּלם – לאחר ייאוש‪,‬‬ ‫ֶׁש ֲע ַד ִין ִּבְרׁשּו ָתן ִהיא; ְו ִאם ָרצּו – ּגֹו ִבין ִמן ַהַּג ְז ָלן‪.‬‬

‫ה ַהּגֹו ֵזל ּו ֵמת‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ֶה ֱא ִכיל ֶאת ַהְּג ֵז ָלה ַלָּב ִנים ַא ַחר ֵיאּוׁש ֵּבין אין לחפץ תובעים‪ ,‬וכאילו הוא בגדר‬
‫הפקר‪ ,‬וברור שחובת התשלום מושתת‬
‫על הגזלן‪.‬‬ ‫ֶׁשֹּלא ֶה ֱא ִכי ָלן‪ֶ ,‬אָּלא ְמ ָכָרּה אֹו ִאְּב ָדּה‪ִ :‬אם ִהִּני ַח ַקְר ַקע – ַח ָּי ִבין‬
‫ְלַׁשֵּלם; ֲא ָבל ִמן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֵאי ָנן ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם‪ֶׁ ,‬ש ְּד ֵמי ַהְּג ֵז ָלה‬
‫ה ִהִּני ַח ַקְר ַקע ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם – כי כבר‬ ‫חֹוב ֵהן ַעל ַהַּג ְז ָלן‪ְ ,‬ו ֵאין ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ִמְׁש ַּת ְעְּב ִדין ְל ַב ַעל חֹוב‪.‬‬

‫בחיי אביהם‪ ,‬נשתעבדה הקרקע לחוב‬

‫דמי הגזלה‪ֵ .‬אין ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ִמְׁש ַּת ְעְּב ִדין‬ ‫ו ְּכ ָבר ִּתְּקנּו ַהְּגאֹו ִנים ִל ְגּבֹות ַּב ַעל חֹוב ִמן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין‪,‬‬
‫ְל ַב ַעל חֹוב – מכיוון שהמלווה אינו‬
‫סומך על המיטלטלין שיבטיחו את‬ ‫ַו ֲא ִפּלּו ְּב ִמ ְלָוה ַעל ֶּפה‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ַח ָּי ִבין ְלַׁשֵּלם‪ֵּ ,‬בין ָא ְכלּו ֵּבין ֹלא‬

‫ָא ְכלּו‪ֵּ ,‬בין ִנ ְת ָי ֲאׁשּו ַהְּב ָע ִלים ֵּבין ֹלא ִנ ְת ָי ֲאׁשּו‪ֵּ ,‬בין ִמן ַה ַּק ְר ַקע החזרת החוב‪ ,‬שהרי אפשר להחביאם‪.‬‬
‫וכלל זה‪ ,‬כפי שיתבאר בהלכה הבאה‪,‬‬
‫אינו הלכה למעשה‪.‬‬ ‫ֵּבין ִמן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֶׁש ִהִּני ַח‪.‬‬

‫ו ַהְּגאֹו ִנים – "כל החכמים שעמדו אחר חיבור התלמוד [עד הרמב"ם] ובנו בו [=התבוננו בו והעמיקו בהבנתו]‪ ,‬ויצא‬

‫להם שם בחכמתם‪ ...‬שעמדו בארץ ישראל ובארץ שנער [=בבל] ובספרד ובצרפת‪ ,‬למדו דרך התלמוד והוציאו לאור‬

‫תעלומותיו וביארו ענייניו" (הקדמת משנה תורה‪ ,‬לג)‪ְּ .‬כ ָבר ִּתְּקנּו ַהְּגאֹו ִנים – ופשטה תקנתם והתקבלה בכל בתי הדין (נזקי‬

‫ממון ח‪,‬יב; מלווה ולווה יא‪,‬יא)‪ִ .‬מן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין – "מפני שאין הקרקעות מצויים ביד ישראל כל כך‪ ,‬ודעת הבריות סומכת על‬

‫המטלטלין" (המאירי ב"ק קיא‪,‬ב)‪ִ .‬מ ְל ָוה ַעל ֶּפה – בלא שטר‪ ,‬ש"המלוה את חברו בפני עדים‪ ,‬או שאמר לעדים 'היו עלי‬

‫עדים שאני חיב לזה מנה' או 'אתם עדי שאני חיב לזה מנה' – זו היא הנקראת מלוה על פה" (מלווה ולווה יא‪,‬א‪ .)1‬ומעיקר‬

‫הדין‪ ,‬גם מלווה על פה אינו גובה מטלטלין מן היורשים‪.‬‬