Page 125 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 125
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק ד 103
א ְק ָנס ָק ְנסּו ֲח ָכ ִמים ַלַּג ְז ָל ִנין – ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי
ד
מהתורה המחויב שבועה הוא הנתבע
המכחיש טענת חברו ,ובשבועתו נפטר הטוען את חברו בגזל
מהתשלום (טוען ונטען א,א) .כאן תיקנו שבועה לנגזל :טענה בעדים שראוהו מוציא
חכמים שיישבע התובע וייטול מן
הנתבעֻ .מ ְח ָזק ֶׁשְּג ָזלֹו ִּבְׁש ֵני ֵע ִדים – א ְק ָנס ָק ְנסּו ֲח ָכ ִמים ַלַּג ְז ָל ִניןֶׁ ,ש ִּי ְה ֶיה ַהִּנ ְג ָזל ִנְׁשָּבע ַעל ָּכל
שראו שני עדים שגזל ,אך אינם יכולים
ַמה ּ ֶׁש ִּי ְט ֹען ְונֹו ֵטל ִמן ַהַּג ְז ָלןְ ,והּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ֶזה ֻמ ְח ָזק ֶׁשְּג ָזלֹו
לחייבו ,אם לא ראו מה גזל ,כאמור ִּבְׁש ֵני ֵע ִדים.
בהלכה הבאה.
ב ֵּכי ַצד? ֲהֵרי ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְלתֹוְך ֵּבית ֲח ֵברֹו ְל ַמְׁשְּכנֹו ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים,
ב ְל ַמְׁשְּכנֹו – לקחת ממנו עירבון בלא
ְוֹלא ָה ָיה ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיו ְּכלּוםְ ,ו ָי ָצא ְו ֵכ ִלים ֻמָּט ִלין לֹו ַּת ַחת רשות הלווה ,שהוא בגדר גזלן (ראה לעיל
ג,טז)ַּ .ת ַחת ְּכ ָנ ָפיו – מוסתרים תחת בגדיו.
ומשמעו של כנ"ף גם 'הסתרה' (מו"נ ְּכ ָנ ָפיוְ ,וֹלא ָי ְדעּו ָה ֵע ִדים ַמה ֵהןַּ ,ב ַעל ַהַּב ִית אֹו ֵמר 'ָּכְך ְו ָכְך
א,מג)ְּ .כֶׁש ָא ְמרּו – כמו שאמרוְ .נ ִקי ַטת ְּג ַז ְל ַּת ִני'ֵּ ,בין ֶׁש ָא ַמר ַהַּג ְז ָלן ' ֵמעֹו ָלם ֹלא ִנ ְכ ַנ ְס ִּתי ְוֹלא ָנ ַט ְל ִּתי
ְּכלּום'ֵּ ,בין ֶׁש ָא ַמר ' ִנ ְכ ַנ ְס ִּתי ְל ַמְׁשֵּכןְּ ,כֶׁש ָא ְמרּו ָה ֵע ִדיםֲ ,א ָבל ֵח ֶפץ – אחיזת ספר תורה בעת השבועה
או תפילין בתלמיד חכמים (שבועות יא,ח;
יא,יב) .ובמקום צורך ,אפשר להשביעו על ֹלא ָנ ַט ְל ִּתיְ ,וֹלא ָה ָיה ַּת ַחת ְּכ ָנ ַפי ֶאָּלא ֵּכ ִלים ֶׁשִּלי'ֵּ ,בין ֶׁש ָא ַמר
' ָנ ַט ְל ִּתי ְּכ ִלי ֶזה' ּו ַב ַעל ַהַּב ִית טֹו ֵען ֶׁשָּנ ַטל ֶזה ּו ְכ ִלי ַא ֵחר – ֲהֵרי
התנ"ך (שו"ת סג).
ַּב ַעל ַהַּב ִית ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץְ ,ונֹו ֵטל ָּכל ַמה ּ ֶׁש ִּי ְט ֹען.
ג ָאמּוד ָּב ֶהן – שסביר שהם חלק
ג ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁשָּט ַען ְּד ָבִרים ֶׁשהּוא ָאמּוד ָּב ֶהן ,מרכושו.
ד ֲא ִפּלּו ָא ַמר – ובהכחשתו כאן את
אֹו ֶׁשהּוא ָאמּוד ֶׁשַּמ ְפ ִקי ִדין ֶא ְצלֹו אֹו ָתן ַה ְּד ָבִרים ֶׁשָּט ַעןְ ,ו ָט ַען
העדים ,אינו נחשב כפרן ,מפני שאין ִּב ְד ָבִרים ֶׁש ֶא ְפָׁשר ֶׁש ִּיָּנ ְטלּו ַּת ַחת ַהְּכ ָנ ַפ ִים ְּכמֹו ֶׁש ֵה ִעידּו ָה ֵע ִדים.
העדים מעידים שנטל דבר מה ,ואפשר
ששכח שנכנס לבית חברו ,מפני שלא שבועה לגזלן :טענה בעדים שלא ראוהו מוציא
היה בכניסתו דבר חשוב שראוי לזכור ד ָראּוהּו ֵע ִדים ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְל ַמְׁשֵּכן ֶאת ֲח ֵברֹו ְוֹלא ָראּוהּו ְּב ֵעת
אותו ,ובזה "לא הוחזק כפרן ,שאין
אדם משים דעתו לדברים שאין בהם ֶׁש ָּי ָצא ,אֹו ֶׁש ָּי ָצא ְו ֵאין ִנְר ֶאה ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיו ְּכלּוםּ ,ו ַב ַעל ַהַּב ִית
טֹו ֵען ְואֹו ֵמר 'ָּכְך ְו ָכְך ָנ ַטל' – ֲא ִפּלּו ָא ַמר ' ֵמעֹו ָלם ֹלא ִנ ְכ ַנ ְס ִּתי' ,ממש" (טוען ונטען ו,דֲ .)2הֵרי ֶזה ָּפטּור –
פטור מלשלם ,מפני שאין עדים שלקח.
וחייב להישבע שבועת היסתְׁ .שבּו ַעת ֶׁש ֲהֵרי ַמ ְכ ִחיׁש ֶאת ָה ֵע ִדיםֲ ,הֵרי ֶזה ָּפטּור; ֶׁש ִאם ָא ַמר ' ִנ ְכ ַנ ְס ִּתי
ֶה ֵּסת – שבועה המוטלת על מי שכופר ְוֹלא ָנ ַט ְל ִּתי' – ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא ָנ ַטל ְּכלּום ְוהֹו ֵלְך,
בכל טענת חברו ,שתיקנוה חכמים ֶׁש ֶא ְפָׁשר ֶׁש ִּיָּכ ֵנס ִל ְגזֹל ְוֹלא ָּג ַזל.
שמא יירתע להישבע ויודה ,והנשבע טענה בעד אחד
אותה אינו חייב לאחוז ספר תורה בידו,
בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא,יג; טוען ה ָה ָיה ֵעד ֶא ָחד ְמ ִעידֹו ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְו ָנ ַטל ֵּכ ִלים ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיוְ ,ו ֵאינֹו
ונטען א,ג) .ולשון היסת משמעו 'להכביד יֹו ֵד ַע ַמה ֵהןְ ,והּוא אֹו ֵמר 'ֹלא ָּג ַז ְל ִּתי ְּכלּום' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר 'ְּבחֹו ִבי
עליו' (הערוך בשם גאון) או כדי להסיתו ָנ ַט ְל ִּתי' – הֹו ִאיל ְו ֵאין ָה ֵעד יֹו ֵד ַע ֶמה ָה ָיה ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיוֲ ,הֵרי ֶזה
ולפתותו להודות (ר' תנחום) .כל הנשבע ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ֶׁשֹּלא ָּג ַזלֶׁ ,ש ֵאינֹו ֻמ ְח ָזק ְּב ַג ְז ָלנּות ֶאָּלא
בדין 'מתוך שיכול לומר' ,נשבע רק
שבועת היסת (שכירות ב,יב.)4 ִּבְׁש ֵני ֵע ִדים.
ה ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע – עד אחד מחייבו
שבועה ,מפני "שכל מקום ששנים מחיבין אותו ממון ,אחד מחיבו שבועה" (טוען ונטען ג,ו) .סיכום (א-ה) :טענה בעדים
שראוהו מוציא וגוזל – נשבע בעל הבית .לא ראוהו מוציא – הגזלן נשבע שבועת היסת .טענה בעד אחד ,אף כשידע
