Page 127 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 127
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק ד 105
ַהּ ְׁש ָאר ְּכ ִדין ָּכל מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצתֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֹלא ֻה ְח ַזק ַּג ְז ָלן ְּב ֵע ִדים .משבועת התורה .אבל חכמי תלמוד
תקנו שישבע הנתבע בכל אלו
יאְ 2ו ֵכן ַהּטֹו ֵען ֶאת ֲח ֵברֹו ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְל ֵביתֹו ּו ְג ָזלֹו ֵּכ ִליםְ ,והּוא
שבועת הסת ויפטר" (טוען ונטען א,ג).
מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצת – "הטוען את חברו אֹו ֵמר ' ֶּדֶרְך ַמְׁשּכֹון ְל ַק ְח ִּתים ְּבחֹוב ֶׁש ֵּיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך'ּ ,ו ַב ַעל
במטלטלין ,והודה לו במקצתן – הרי ַהַּב ִית אֹו ֵמר ' ֵאין ְלָך ְּב ָי ִדי ְּכלּום' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהֹו ָדה ֶׁשִּמְׁשְּכנֹו
זה משלם מה שהודה בו ,ונשבע על
השאר מן התורה" (שם א,א)ֹ .לא ֻה ְח ַזק ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּות ,הֹו ִאיל ְו ֵאין ָׁשם ֵע ִדים ֶׁשְּמ ִעי ִדין ֶׁשָּג ַזלֲ ,הֵרי ֶזה
ַּג ְז ָלן ְּב ֵע ִדים – שאילו ראוהו עדים ִנְׁשָּבע ְוגֹו ֶבה חֹובֹו ִמן ַהַּמְׁשּכֹוןֶׁ ,ש ַהֶּפה ֶׁש ָא ַסר הּוא ַהֶּפה
שגזל ,לא היה יכול להישבע (לעיל ז). ֶׁש ִה ִּתיר; ְוהֹו ִאיל ְוהּוא ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל – ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת
יאֶּ 2דֶרְך ַמְׁשּכֹון ְל ַק ְח ִּתים – לקחתי ֵח ֶפץְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ְּב ִה ְלכֹות טֹו ֵען ְו ִנ ְט ָען (א,ב).
אותם כעירבון להבטיח את החזרת
החובֵ .אין ְלָך ְּב ָי ִדי ְּכלּום – איני
חייב לך כלוםֶׁ .שִּמְׁשְּכנֹו ֶׁשֹּלא טענה בעדים שראוהו מוציא כלים
ִּבְרׁשּות – שלקח משכון בלא הסכמת יבָ 1ראּוהּו ֵע ִדים ֶׁשִּנ ְכ ַנס ְלתֹוְך ֵּביתֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני
הלווה ,והרי הוא מודה שגזל (לעיל
ג,טז)ַ .הֶּפה ֶׁש ָא ַסר הּוא ַהֶּפה ֶׁש ִה ִּתיר ַּב ַעל ַהַּב ִית ְו ָנ ַטל ִמּ ָׁשם ֵּכ ִלים – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהֹו ִצי ָאן ְמ ֻגִּלין,
– שהאדם נאמן להעיד על דבר שיתיר ְו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשַּב ַעל ַהַּב ִית ַה ֶּזה ָעׂשּוי ִל ְמּכֹר ֶאת ֵּכ ָליוִ ,אם
לו איסור ,מפני שאין הוכחה ליצירת ָט ַען ְו ָא ַמר ' ֶּדֶרְך ָּג ֵזל ְל ָק ָחן'ְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר 'ִּבְרׁשּו ְתָך ָּבא ִתי,
האיסור אלא מפי אותו אדם (פה"מ ְו ַא ָּתה ְמ ַכְר ָּתם ִלי' אֹו ' ְנ ַת ָּתם ִלי' אֹו 'ְּבחֹוב ֶׁש ֵּיׁש ִלי ֶא ְצ ְלָך
דמאי ו,יא) .וכפי שמאמינים לו כשהוא
ְּת ַפְׂש ִּתים'ֵ ,אינֹו ֶנ ֱא ָמןֶׁ ,שָּכל ַהִּנ ְכ ָנס ְל ֵבית ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ָניו ,מודה שנטל אותו ממנו בלא רשות
("שאסר") ,כך מאמינים לו כשהוא
אומר שלא נטל אותו ממנו בתורת ְו ָנ ַטל ֵּכ ִלים ִמּ ָׁשם ְוהֹו ִצי ָאן ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים – ֲהֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת
גזל ("שהתיר") אלא בתורת משכון ַּג ְז ָלן.
על חובו (י') .כי אילו היה שקרן, יבְ 2ל ִפי ָכְך ַמ ֲח ִזיר ַהֵּכ ִלים ְל ַב ַעל ַהַּב ִית ְו ֵאין ָּכאן ְׁשבּו ָעה,
היה יכול לטעון שלא נכנס לביתו,
ֶׁש ֲה ֵרי ָה ֵע ִדים ָראּו ַמה ָּג ַזלְ .ו ַא ַחר ֶׁש ַּי ֲח ִזיר – חֹו ֵזר ְותֹו ֵב ַע ֶאת שהרי אין לבעל הבית עדים שראו
אותו נכנס לביתוְּ .כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר
ְּב ִה ְלכֹות טֹו ֵען ְו ִנ ְט ָען – ש"כל ַּב ַעל ַהַּב ִית ְּב ָכל ַמה ּ ֶׁש ִּי ְט ֹעןְ ,ו ַה ִּדין ֵּבי ֵני ֶהן.
הנשבעים ונוטלים ...כולם נשבעין טענה בעד שראהו מוציא כלים
בתקנת חכמים .וכל אלו השבועות,
אף על פי שהן מדברי סופרים ,הרי יגְ 1ו ֵכן ִאם ָה ָיה ָׁשם ֵעד ֶא ָחד ִּב ְל ַבדּ ,ו ַב ַעל ַהַּב ִית טֹו ֵען
ֶׁשָּגזּול הּוא ְּכ ִלי ֶזה ְּב ָידֹוְ ,ו ַהָּלה אֹו ֵמר ' ָלקּו ַח הּוא ְּב ָי ִדי' אֹו הן כעין שלתורה ,בנקיטת חפץ" (טוען
ונטען א,ב).
'ְּבחֹו ִבי ְּג ִבי ִתיו' אֹו 'ֶׁשִּלי ָה ָיהּ ,ו ִפ ָּקדֹון הּוא ֶא ְצ ְלָך' – ֲהֵרי
יב 1הֹו ִצי ָאן ְמ ֻגִּלין – ולא הסתירם ֶזה ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ַהְּכ ִלי ִל ְב ָע ָליו ְּבֹלא ְׁשבּו ָעה; ֶׁש ִאּלּו ָהיּו ָׁשם
ְׁש ֵני ֵע ִדים – ָה ָיה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלםְ ,ו ַע ְכָׁשו ֶׁש ֵאין ָׁשם ֶאָּלא ֵעד
כדרך הגנביםָ .עׂשּוי ִל ְמּכֹר ֶאת ֵּכ ָליו –
והיה אפשר לטעון שקנה אותם ממנו.
ֶא ָחדַ ,ח ָּיב ְׁשבּו ָעהְ ,ו ֵאינֹו ָיכֹול ִלּ ָׁש ַבעֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאינֹו ַמ ְכ ִחיׁש יבֶׁ 2ש ֲהֵרי ָה ֵע ִדים ָראּו ַמה ָּג ַזל –
לעומת הדין הנזכר למעלה בשכירו
ולקיטו (בהלכה ז) ,שלא ראו מה נגזל. ֶאת ָה ֵעדְ .ו ָכל ַהְּמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ְו ֵאינֹו ָיכֹול ְל ִהּ ָׁש ַבע – ְמַׁשֵּלם.
ַה ִּדין ֵּבי ֵני ֶהן – בשאלה למי שייכים
הכלים.
יגֵ 1עד ֶא ָחד ִּב ְל ַבד – שראה אותו נכנס שלא בפני בעל הבית ונוטל כלי מסויםָ .לקּו ַח – קנויְ .ו ֵאינֹו ָיכֹול ִלּ ָׁש ַבע ֶׁש ֲהֵרי
ֵאינֹו ַמ ְכ ִחיׁש ֶאת ָה ֵעד – "שהרי הוא מודה במה שהעיד בו העד ,ואין הנשבע בהעדת עד אחד נשבע עד שיכחיש את
