Page 128 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 128
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק ד 1 06
יגְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָּכ ַפר ְו ָא ַמר 'ֹלא ִנ ְכ ַנ ְס ִּתי ְל ֵביתֹו ְוֹלא ָנ ַט ְל ִּתי העד ויכפור בעדותו ,וישבע על כפירתו"
(טוען ונטען ד,ח.)1
ְּכלּום' – הֹו ִאיל ְו ֵאין ָׁשם ֶאָּלא ֵעד ֶא ָחד ְוהּוא ַמ ְכ ִחיׁשֹוֲ ,הֵרי
ֶזה ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרה ֶׁשֹּלא ָל ַקח ִמֵּביתֹו ְּכלּוםְ ,ו ִנ ְפ ָטר. יגְׁ 2שבּו ַעת ַהּתֹוָרה – כמתחייב מן
הדין כשעד אחד מוכחש (טוען ונטען א,ב).
ידַ 1מ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ָח ַטף ָלׁשֹון ֶׁשְּל ֶכ ֶסף ִמ ַּיד ֲח ֵברֹו ִּב ְפ ֵני ֵעד ידָ 1לׁשֹון ֶׁשְּל ֶכ ֶסף – חתיכת כסף לא
ֶא ָחדּ ,ו ָבא ַהחֹו ֵטף ְו ָא ַמר ' ָח ַט ְפ ִּתיְ ,וֶׁשִּלי ָח ַט ְפ ִּתי'ְ ,ו ִח ְּיבּו אֹותֹו מעובדת.
ֲח ָכ ִמים ְל ַה ֲח ִזירִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ְּב ֵעד ֶזהְ ,ו ֵאינֹו
ידָ 2ה ָיה ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת – כשאין
עד ,יכול לטעון שלא חטף כלל ,וזהו דין
'מיגו' ,כלומר טענה משפטית להאמנת ָיכֹול ְל ִהּ ָׁש ַבעֶׁ ,ש ֲה ֵרי הֹו ָדה ְּכמֹו ֶׁש ָא ַמר ָה ֵעד.
הדובר ,מתוך (=מיגו בארמית) שאילו
היה שקרן ,היה יכול לטעון טענה שהוא ידְ 2ו ִאּלּו ֹלא ָה ָיה ָׁשם ֵעד ְּכ ָלל – ָה ָיה ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת
נאמן בה ,ומכיוון שלא טען אותה,
ֶׁשּ ֶׁשּלֹו ָח ַטףְ .ו ִאּלּו ִה ְכ ִחיׁש ָה ֵעד ְו ָא ַמר ' ֵמעֹו ָלם ֹלא ָח ַט ְפ ִּתי' – מאמינים לו שטענתו הנוכחית אמת,
ָה ָיה ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרה ֶׁשֹּלא ָח ַטףְ .ו ַכ ִּדין ַה ֶּזה ָּד ִנין ְּב ָכל
אף כשלעצמה אינו נאמן בה.
טז ִנ ְת ַח ֵּיב ְּב ִמ ְק ָצת – שהרי הודה ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה ְּב ָכל ָמקֹום.
במקצת הטענהְ .ו ַד ְע ִּתי נֹו ָטה ָּב ֶזה –
טענה בעד כשהכמות אינה ידועה הצהרת הרמב"ם שהלכה זו נאמרה
מדעתו ואין לה מקור מפורש (איגרת לר'
טו ָח ַטף ִמֶּמּנּו ְזהּו ִבים ִּב ְפ ֵני ֵעד ֶא ָחדְ ,והּוא אֹו ֵמר 'ֶׁשִּלי
פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג)ֶׁ .ש ֲה ֵרי
ָח ַט ְפ ִּתיְ ,ו ֶעְׂשִרים ָהיּו' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָה ֵעד יֹו ֵד ַע ַּכָּמה ֹלא הֹו ָדה ִּב ְכלּום – ואילו החיוב לשלם
ָח ַטףֲ ,הֵרי ֶזה ְמַׁשֵּלם ָה ֶעְׂשִריםֶׁ ,ש ֲהֵרי ָי ַדע ְּבַו ַּדאי ֶׁש ְּזהּו ִבים נגרם בעקבות העדות ופסיקת בית הדין
ָח ַטףְ ,ו ִאּלּו ָהיּו ְׁש ַנ ִיםָ ,ה ָיה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם; ְו ִנ ְמ ָצא ְּב ֵעד ֶא ָחד (עיין קצוה"ח עה,א).
ְמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה ְו ֵאינֹו ָיכֹול ְל ִהּ ָׁש ַבעְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל יג). יז ִמְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְמ ֻח ָּיב ְׁשבּו ָעה – מפני
שיש עד המעיד שגזלְ .ו ֵאינֹו ָיכֹול
ְל ִהּ ָׁש ַבע – שהרי הוא מודה שחטף .טז ָא ַמר ַהחֹו ֵטף ' ֶעְׂשִרים ָח ַט ְפ ִּתיְ ,ו ֶעְׂשִרים ֶׁשִּלי ֵהם'ְ ,ו ַהִּנ ְג ָזל
ֶׁשבעל הבית ֵאינֹו ָיכֹול ִל ְטעֹן ַעל ַהַּג ְז ָלן
אֹו ֵמר ' ֵמ ָאה ָח ַטף' – הֹו ִאיל ְו ֵאין ָה ֵעד יֹו ֵד ַע ִמ ְנ ָי ָנםֲ ,הֵרי ֶזה ַט ֲע ַנת ַו ַּדאי – שהרי הגנב נכנס שלא
בפני בעל הבית ,וייתכן שאדם אחר ְמַׁשֵּלם ָה ֶעְׂש ִרים ֶׁשהֹו ָדה ָּב ֶהן ֶׁש ֲח ָט ָפןְ ,ו ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ַהּתֹו ָרה
גנב את השאר (י').
ַעל ַהּ ְׁש ָארֶׁ ,ש ֲהֵרי ִנ ְת ַח ֵּיב ְּב ִמ ְק ָצתְ .ו ַד ְע ִּתי נֹו ָטה ָּב ֶזה ֶׁש ִּיּ ָׁש ַבע
סיכום המונחים בפרק :בכל טענת
ֶה ֵּסתֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא הֹו ָדה ִּב ְכלּוםֶ ,אָּלא ָא ַמר 'ֶׁשִּלי ָח ַט ְפ ִּתי'. גזלה ,יש לבחון את העדות (אין עדות;
שני עדים שראו את כל המעשה; שני טענת ספק בעד אחד
עדים שנותנים לו מעמד של 'מוחזק
יז ִנ ְכ ַנס ְל ֵביתֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ְּב ָפ ָניו ְו ָנ ַטל ִמּ ָׁשם ֵּכ ִלים ִּב ְפ ֵני גזלן' ,או עד אחד) ואת הטענה (טענת
ודאי או ספק) .כללי הדין הם :מיגוֵ ,עד ֶא ָחדְ ,ו ֵאין ָה ֵעד יֹו ֵד ַע ַּכָּמה ָנ ַטלֲ ,ה ֵרי ַּב ַעל ַהַּב ִית אֹו ֵמר
הפה שאסר הוא הפה שהתיר ,עד אחד
' ֶעְׂשִרים ֵּכ ִלים ָהיּו ְּב ֵבי ִתי'ְ ,ו ַהּגֹו ֵזל אֹו ֵמר 'ֹלא ָנ ַט ְל ִּתי ֶאָּלא מחייבו שבועה ,שבועה כנגד עד היא
ֲעָׂשָרהְ ,ו ֵהן ֶׁשִּלי' – ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר ָה ֲעָׂשָרהִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ְמ ֻח ָּיב רק כדי להכחישו ,החשוד על השבועה
שהצד שכנגד נשבע ,ומי שאינו יכול ְׁשבּו ָעה ְו ֵאינֹו ָיכֹול ְל ִהּ ָׁש ַבעְ ,ו ֵאינֹו ִנְׁשָּבע ַעל ַהּ ְׁש ָאר ֲא ִפּלּו
להישבע משלם .והאפשרויות לפסיקת
ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסתִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאינֹו ָיכֹול ִל ְט ֹען ַעל ַהַּג ְז ָלן ַט ֲע ַנת ַו ַּדאי. הדין :פטור ,נשבע ופטור (שבועה מן
התורה או שבועת היסת מתקנת חכמי
התלמוד) ,נשבע ונוטל (שבועה מתקנת חכמים) או חייב.
