Page 123 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 123
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק ג 101
ז ַהּתֹו ֵקף ַע ְבּדֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ְו ָעָׂשה ּבֹו ְמ ָלא ָכהְ ,וֹלא ִּבְּטלֹו ז ּתֹו ֵקף – תופס בחזקה מבלי דעת
הבעלים ,שהוא בגדר גזלןְ .ו ָעָׂשה ּבֹו
ְמ ָלא ָכה – נתן לעבד לעשות מלאכה. ִמְּמ ָלא ָכה ַא ֶחֶרת – ָּפטּורֶׁ ,שּנֹו ַח לֹו ָל ָא ָדם ֶׁשֹּלא ִיָּב ֵטל ַע ְבּדֹו.
ִמְּמ ָלא ָכה ַא ֶחֶרת – ממלאכת אדוניו (ר"ח ְו ִאם ִּבְּטלֹו ִמְּמ ָלא ָכה ַא ֶחֶרת – ְמַׁשֵּלם לֹו ְּכפֹו ֵעל.
ב"ק צז,א)ָּ .פטּור – אבל אסורֶׁ .שּנֹו ַח לֹו ח ַהּתֹו ֵקף ְס ִפי ָנתֹו ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו ְו ָעָׂשה ָּבּה ְמ ָלא ָכהִ :אם ֵאי ָנּה
ָל ָא ָדם וכו' – שלא יתרגל עבדו לבטלה
(ר"ח שם)ְ .מַׁשֵּלם לֹו ְּכפֹו ֵעל – משלם ֲעׂשּו ָיה ְלָׂש ָכר – ָׁש ִמין ַּכָּמה ָּפ ֲח ָתהּ ,ו ְמַׁשֵּלם; ְו ִאם ֲעׂשּו ָיה
ִהיא ְלָׂש ָכרִ :אם ָי ַרד ָלּה ְּבתֹוַרת ְׂש ִכירּות – הֹו ִאיל ְו ָי ַרד ֶׁשֹּלא
לבעלים שכר מלאכת העבד (ל').
ִּב ְרׁשּותִ ,אם ָר ָצה ַהַּב ַעל ִלּ ֹטל ְׂש ָכ ָרּה ,נֹו ֵטלָ ,ר ָצה ִלּ ֹטל ְּפ ָח ָתּה ,ח ֲעׂשּו ָיה ְלָׂש ָכר – מיועדת להשכרה.
ָׁש ִמין ַּכָּמה ָּפ ֲח ָתה – מעריכים את ירידת
ערך הספינה לאחר השימוש בה .מפני נֹו ֵטל; ְו ִאם ָי ַרד ָלּה ְּבתֹוַרת ָּג ֵזל – נֹו ֵתן ַהְּפ ָחתְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא
שאינה עשויה להשכרה ,לכן משלם את ָּב ֶזה.
מצבה כשעת הגזלהְּ .בתֹוַרת ְׂש ִכירּות ט ַה ָּדר ַּב ֲח ַצר ֲח ֵברֹו ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹוִ :אם אֹו ָתּה ָח ֵצר ֵאי ָנּה
– להשתמש בה לעשות מלאכתו
בתשלוםִ .לּטֹל ְׂש ָכָרּה – לגבות דמי ֲעׂשּו ָיה ְלָׂש ָכר – ֵאינֹו ָצִריְך ְל ַה ֲעלֹות לֹו ָׂש ָכרַ ,אף ַעל ִּפי
שכירות ,כפי שהיה נוטל מאדם אחר. ֶׁש ֶּדֶרְך ֶזה ַה ָּדר ִלְׂשּכֹר ָמקֹום ְל ַע ְצמֹוֶׁ ,ש ֶּזה ֶנ ֱה ֶנה ְו ֶזה ֹלא ָח ֵסר;
ָר ָצה ִלּטֹל ְּפ ָח ָתּה – אם הפחת גדול מדמי ְו ִאם ֶה ָח ֵצר ֲעׂשּו ָיה ְלָׂש ָכר – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ֶּדֶרְך ֶזה ִלְׂשּכֹר,
השכירות. ָצִריְך ְל ַה ֲעלֹות לֹו ָׂש ָכרֶׁ ,ש ֲהֵרי ִח ְּסרֹו ָממֹון.
ט ֶׁש ֶּזה ֶנ ֱה ֶנה ְו ֶזה ֹלא ָח ֵסר – מידה י ִמי ֶׁש ָה ָיה לֹו ֶצ ֶמר ְו ַסָּמ ִנין ְׁשרּו ִייןּ ,ו ָבא ֶא ָחד ְו ָצ ַבע ַהֶּצ ֶמר
זו מכונה 'מידת סדום' ,ובמקרים מעין
אלה ,אף כופים את האדם להתנהג ַּב ַּסָּמ ִנין ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת ֲח ֵברֹו – ְמַׁשֵּלם לֹו ְּד ֵמי ַמה ּ ֶׁש ִה ְפ ִסיד
כראוי (שכנים ז,ח)ֶׁ .ש ֵאין ֶּד ֶרְך ֶזה ִלְׂשּ ֹכר ַּבֶּצ ֶמרְ ,ו ֵאינֹו ְמ ַחּ ֵׁשב לֹו ֶׁש ַבח ַסָּמ ִנין ֶׁש ַעל ַּגֵּבי ַהֶּצ ֶמר; ְו ִאם
– כגון שיש לו דירות להשאלה או שיש ָּת ַפׂש ַהִּנ ָּזק ְּד ֵמי ַמה ּ ֶׁש ִח ְּסרֹו ִמן ַה ַּסָּמ ִנין – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו.
לו בית אחר (רש"י ב"ק כ,א)ִ .ח ְּסרֹו ָממֹון –
שאלמלא היה בחצרו ,היה משכיר אותה השולח יד בפיקדון
לאדם אחר.
יאַ 1הּׁשֹו ֵל ַח ָיד ַּבִּפ ָּקדֹוןֵּ ,בין ֶׁשּ ָׁש ַלח ָיד ְּב ַע ְצמֹו אֹו ַעל ְי ֵדי
י ַסָּמ ִניןְׁשרּו ִיין–חומרי צבע (צבענים),
ְּבנֹו ְו ַע ְבּדֹו ּוְׁשלּוחֹו – ֲהֵרי ֶזה ַּג ְז ָלןְ ,ו ִנ ְת ַח ֵּיב ְּב ֹא ָנ ָסיוְ ,ו ַנ ֲעָׂשת
שרויים במים ומוכנים לצבוע בהם צמר.
ְמַׁשֵּלם לֹו וכו' – הלכה זו עוסקת רק ַהְּג ֵז ָלה ִּבְרׁשּותֹוְּ ,כ ִדין ָּכל ַהַּג ְז ָל ִנין.
כשהצביעה מפחיתה את ערך הצמר. יאָ 2חַׁשב ִלְׁשֹל ַח ָיד ַּבִּפ ָּקדֹון – ֵאינֹו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּותֹוַ ,עד
ְו ֵאינֹו ְמ ַחּ ֵׁשב לֹו ֶׁש ַבח ַסָּמ ִנין – ביחס
לגזלת הסמנין יש ספק האם בהחזרת ֶׁש ִּיְׁש ַלח ָידּ .ו ִמּ ֶׁשּ ָׁש ַלח ָיד – ִנ ְת ַח ֵּיב ּבֹוַ .אף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִח ֵּסר
הצמר הצבוע יש השבת הסמנין שגזל, ִמֶּמּנּו ְּכלּוםֶ ,אָּלא ָנ ַטל ַהִּפ ָּקדֹון ִמָּמקֹום ְל ָמקֹום ִּבְרׁשּותֹו
ולכן לא ישלם המזיק על הסמנין (י'. ְּכ ֵדי ִלְׁשֹל ַח ּבֹו ָיד – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיבֶׁ ,שּ ְׁש ִליחּות ָיד ֵאי ָנּה ְצִרי ָכה
ע"פ בבלי ב"ק קא,א) .הביטוי 'שבח סמנין'
ֶח ְסרֹון.
הוא כינוי לצבע החדש שבבגד ולא לכך
שערך הצמר עלהְ .ו ִאם ָּת ַפׂש ַהִּנ ָּזק וכו' –
שגבה הניזק את חוב הנזק בעצמו בלא לקבל רשות מבית דיןֵ .אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו – כדין כל ספק ,על פי הכלל' :המוציא
מחברו – עליו הראיה' (וראה לעיל ב,ה).
יאַ 1הּׁשֹו ֵל ַח ָיד ַּבִּפ ָּקדֹון – לוקח את הפיקדון ומשתמש בו לעצמו (להלן נראה שדי בביצוע פעולה מקדימה) ,על פי
הפסוקִ " :אם ֹלא ִיָּמ ֵצא ַהַּגָּנב ְו ִנ ְקַרב ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶאל ָה ֱאֹל ִהים [השומר נשפט בבית דין ונשבע]ִ ,אם ֹלא ָׁש ַלח ָידֹו ִּב ְמ ֶלא ֶכת
ֵר ֵעהּו" (שמות כב,ז)ַ .על ְי ֵדי ְּבנֹו ְו ַע ְבּדֹו ּוְׁשלּוחֹו – בשליחות יד יש שליח לדבר עברה (בבלי קידושין מב,ב; ראה גם בטביחה ,גנבה
ב,י)ְּ .באֹ ָנ ָסיו – כשאבד בלי אשמתו וכיוצא בזה.
יאָ 2חַׁשב – ואף אם ביטא את הדבר בדיבור.
