Page 126 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 126
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק ד 1 04
אחרים שראו את הגזלה שגזל – הגזלן נשבע.
ו ְּכֵׁשם ֶׁשַּב ַעל ַהַּב ִית ִנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל ִמן ַהַּג ְז ָלןָּ ,כְך ׁשֹו ֵמר ו ִאְׁשּתֹו ֶׁשַּלּׁשֹו ֵמר – העוזרת לבעלה
ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית; ֲא ִפּלּו ִאְׁשּתֹו ֶׁשַּלּׁשֹו ֵמר ִנְׁשַּב ַעת ֶׁש ֶּזה ָנ ַטל ָּכְך לשמור על חפצי הבית ,לפי הכלל" :כל
ְו ָכְךּ ,ו ְמַׁשֵּלם ַהַּג ְז ָלן. המפקיד אצל בעל הבית ,בין כלים בין
מעות ,על דעת אשתו ובניו ובנותיו ובני
ז ָה ָיה ָׁשם ְׂש ִכירֹו אֹו ְל ִקיטֹו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית – ֵאי ָנן ִנְׁשָּב ִעין ביתו הגדולים הוא מפקיד [מפני שהם
נוטלים חלק בשמירתו]" (שאלה ופיקדון
ְונֹו ְט ִליןְ .ו ֵאין ַהִּנ ְג ָזל ָיכֹול ִלּ ָׁש ַבעֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ָה ָיה ְּב ֵביתֹו
ד,ח).
ז ְל ִקיטֹו – פועל המלקט יבול .השכיר ְּבָׁש ָעה ֶׁשִּנ ְג ַזלְ ,ו ֵאין ָה ֵע ִדים יֹו ְד ִעין ַמה ָּנ ַטל ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיו ְּכ ֵדי
ְל ַח ֵּיב ַהַּג ְז ָלן ְל ַה ֲח ִזירְ .ו ֵאין ַמְׁשִּבי ִעין ֶאת ַהַּג ְז ָלןִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא נשכר לעבודה כל ימות השנה ,והלקיט
ָחׁשּוד ַעל ַהּ ְׁשבּו ָעה. הוא מי שנשכר לימות הקציר והאסיף
(רש"י עירובין סד,א)ֵ .אי ָנן ִנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִלין
ח ְו ֵכי ַצד עֹוִׂשין ְּב ִדין ֶזה? ַמ ֲחִרים ַּב ַעל ַהַּב ִית ֵחֶרם ְס ָתם ַעל – מכיוון שלא נתבקשו לשמור על
הכלים בביתְ .ו ֵאין ָה ֵע ִדים יֹו ְד ִעין ַמה
ִמי ֶׁשָּנ ַטל ִמֵּביתֹו ְּכלּום ְו ֵאינֹו מֹו ֶדה ְּב ֵבית ִּדיןַ .ו ֲא ִפּלּו הֹו ָדה ָּנ ַטל ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיו – והוא הדין אם היה
ַהַּג ְז ָלן ֶׁשָּג ַזל ִמ ְק ָצת – ַמ ֲח ִזיר ַהִּמ ְק ָצת ֶׁשהֹו ָדה ָּבּה ִּב ְל ַבד, שם הנגזל ,אלא שהוא טוען שהוא
ֶׁש ֲהֵרי ֵאין ַּב ַעל ַהַּב ִית טֹו ֲענֹו ַט ֲע ַנת ַו ַּדאי. הבעלים של כלים שאינו אמוד בהם
(שו"ע חו"מ צ,א)ָ .חׁשּוד ַעל ַהּ ְׁשבּו ָעה –
גזל ולא ידע את מי גזל חשוד כמי שעשוי לשקר בשבועתו .ואין
אדם נעשה חשוד אלא אם ראו אותו שני
ט ַהּגֹו ֵזל ֶא ָחד ֵמ ֲח ִמּ ָׁשה ְו ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ִמי הּוא ַהִּנ ְג ָזלְ ,ו ָכל ֶא ָחד
עדים שהוא עובר עברה (טוען ונטען ב,ג).
ְו ֶא ָחד ֵמ ֶהן ּתֹו ְבעֹו ְואֹו ֵמר ' ִלי ָּג ַז ְל ָּת' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָׁשם
ֵע ִדים ֶׁשָּג ַזלֲ ,הֵרי ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ִנְׁשָּבע ֶׁש ֶּזה ְּג ָזלֹוּ ,ו ְמַׁשֵּלם ח ַמ ֲחִרים ַּב ַעל ַהַּב ִית – החרם הוא
ְּג ֵז ָלה ְל ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד; ַאף ָּד ָבר ֶזה ְק ָנס הּוא ֶׁש ָּק ְנסּו אֹותֹו
קללה .בדיני ממונות ,החרם נעשה
באמירה כללית בלא לנקוב בשמו של
אדם מסוים ("סתם") ,והוא תקנת גאונים ֲח ָכ ִמיםִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָע ַבר ֲע ֵב ָרה ְו ָג ַזלֲ .א ָבל ִּדין ּתֹו ָרה – ֵאינֹו ַח ָּיב
הבאה למנוע מבעלי דין לטעון טענות
ְלַׁשֵּלם ִמ ָּס ֵפק. שקר ולהיפטר מחיובים ממוניים (שלוחין
י ָא ַמר ִלְׁש ַנ ִים 'ָּג ַז ְל ִּתי ֶא ָחד ִמֶּכם' אֹו ' ָא ִביו ֶׁשְּל ֶא ָחד ִמֶּכם', ג,יא .ולעניין האמירה ,שהיא בכל דיני ממונות ,ראה
'ְו ֵאי ִני יֹו ֵד ַע ֵאי ֶזה הּוא'ִ :אם ָּבא ָל ֵצאת ְי ֵדי ָׁש ַמ ִים – ַח ָּיב מ"מ שכירות ב,ח)ְּ .כלּום – משהוֶׁ .ש ֲה ֵרי
ְלַׁשֵּלם ְּג ֵז ָלה ְל ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד; ֲא ָבל ַּב ִּדין – ֵאינֹו נֹו ֵתן ֶאָּלא ֵאין ...טֹו ֲענֹו ַט ֲע ַנת ַו ַּדאי – שאילו היה
טוען טענת ודאי – היה חייב להישבע
מדין תורה ,כדין מי שמודה במקצת ְּג ֵז ָלה ַא ַחת ְו ֵהן חֹו ְל ִקין אֹו ָתּה ֵּבי ֵני ֶהןֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֵאין ֶא ָחד ֵמ ֶהן
הטענה (טוען ונטען א,א) ,אבל לא היו
יֹו ֵד ַע ֶׁשִּנ ְג ַזלֶ ,אָּלא ֶזה ָּבא ְוהֹו ִדי ָעןְ .וֹלא ָק ְנסּו ֲח ָכ ִמים ְּב ָד ָבר משביעים אותו שהרי הוא חשוד בגזל.
ֶזהִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין לֹו ּתֹו ֵב ַע.
ט ַהּגֹו ֵזל ֶא ָחד ֵמ ֲח ִמּ ָׁשה – והוא מודה
שגזל אחד מהםָּ .כל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ִנְׁשָּבע טענת גזל בלא עדים
יאַ 1הּטֹו ֵען ֶאת ֲח ֵברֹו ְו ָא ַמר לֹו 'ְּג ַז ְל ַּת ִני ֵמ ָאה'ִ :אם ָא ַמר 'ֹלא – כדין מי שנשבע ונוטל (שאלה ופיקדון
ה,דֵ .)1אינֹו ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם ִמ ָּס ֵפק – מפני
ָּג ַז ְל ִּתי' – ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ְּכ ִדין ָּכל ִנ ְתָּבע; ְו ִאם הֹו ָדה
שאין עדים ,ולא ידוע מי נגזל.
י ָּבא ָל ֵצאת ְי ֵדי ָׁש ַמ ִים – שתהא ֶׁשְּג ָזלֹו ֲח ִמּ ִׁשים – ְמַׁשֵּלם ֲח ִמּ ִׁשיםְ ,ו ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרה ַעל
תשובתו שלמה ,וישיב בוודאי לאדם
שנגזל ממונוַּ .ב ִּדין – על פי החוק.
יאְּ 1כ ִדין ָּכל ִנ ְתָּבע – "הטוען מטלטלין על חברו ,וכפר בכל ואמר 'לא היו דברים מעולם' ...פטור
