Page 124 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 124
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק ג 1 02
יב ִה ְגִּביַּה ֶאת ֶה ָח ִבית ִלּ ֹטל ִמֶּמָּנה ְר ִבי ִעית – ִנ ְת ַח ֵּיב ְּבאֹ ָנ ֶסי ָה, יב ִה ְגִּביַּה ֶאת ֶה ָח ִבית – פעולה
ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָנ ַטלֲ .א ָבל ִאם ִה ְגִּביַּה ֶאת ַהִּכיס ִלּ ֹטל ִמֶּמּנּו מקדימה הכרחית למזיגה מן החבית.
ִּדי ָנרְ ,ו ַכּיֹו ֵצא ַּבִּכיס ִמ ְּד ָבִרים ֶׁש ֵאי ָנן ּגּוף ֶא ָחד – ֲהֵרי ֶזה ָס ֵפק ְר ִבי ִעית – רביעית הלוג ,כ 75-סמ"ק
(ראה נספח מידות ומשקלות)ִ .נ ְת ַח ֵּיב ְּב ֹא ָנ ֶסי ָה
ִאם ִנ ְת ַח ֵּיב ְּב ָכל ַהִּכיס אֹו ֹלא ִנ ְת ַח ֵּיב ֶאָּלא ְּב ִדי ָנר ִּב ְל ַבד. – של החבית כולה ,מפני שהרביעית
זקוקה לכל היין בחבית כדי שלא
יגָ 1היּו ֵּפרֹות ֻמ ְפ ָק ִדין ֶא ְצלֹוְ ,ו ָנ ַטל ִמ ְק ָצ ָתן – ֵאינֹו ַח ָּיב ֶאָּלא תמהר להחמיץ .ואילו בארנק הדבר
מוטל בספק ,מפני שמטבע אחת אינה
ְּב ַא ֲחָריּות ַהֵּפרֹות ֶׁשָּנ ַטלּ ,וְׁש ָאר ַהִּפ ָּקדֹון ַהֻּמָּנח ִּב ְמקֹומֹוֲ ,הֵרי תלויה בשאר המטבעות ,ומצד שני
הּוא ִּבְרׁשּות ְּב ָע ָליוְ .ו ִאם ִנ ְפ ַסד ַהּ ְׁש ָאר ֵמ ֲח ַמת ֶזה ֶׁשָּנ ַטל – האדם מקפיד לשמור על ארנק מלא
ַח ָּיב ַּבּכֹל. יותר ממטבע אחד (המאירי ב"מ מג,ב).
יגֵּ 2כי ַצד? ִהָּטה ֶאת ֶה ָח ִבית ִּב ְמקֹו ָמּה ְו ָנ ַטל ִמֶּמָּנה ְר ִבי ִעית יגִ 2הָּטה ֶאת ֶה ָח ִבית ִּב ְמקֹו ָמּהֵ ...אינֹו
אֹו ָי ֵתרִ :אם ִנְׁשְּבָרה ַא ַחר ֶׁשָּנ ַטל ְו ִהיא ִּב ְמקֹו ָמּה – ֵאינֹו ַח ָּיב ַח ָּיב ֶאָּלא ַּבֶּמה ֶׁשָּנ ַטל – כיוון שרק אם
ֶאָּלא ַּבֶּמה ֶׁשָּנ ַטלֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ִה ְגִּביַּה ֶה ָח ִבית; ְו ִאם ֶה ֱח ִמי ָצה – הגביה אותה הוא חייב באונסיהְ .מַׁשֵּלם
ֶאת ְּד ֵמי ֻּכָּלּה – "לפי שבגלל מה שלקח
ְמַׁשֵּלם ֶאת ְּד ֵמי ֻּכָּלּה ִּכְׁש ַעת ַהְּג ֵז ָלהְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
יש שמתקלקל השאר" (פה"מ ב"מ ג,יב).
הכופר בפיקדון
יד ַהּכֹו ֵפר ַּבִּפ ָּקדֹון – לעיל הִ .אם ָה ָיה
יד ַהּכֹו ֵפר ַּבִּפ ָּקדֹון ְּב ֵבית ִּדין – ִאם ָה ָיה ִּבְרׁשּותֹו ְּב ֵעת ֶׁשָּכ ַפר,
ִּבְרׁשּותֹו – על פי עדות שניים.
ַנ ֲעָׂשה ָע ָליו ַּג ְז ָלןְ ,ו ַח ָּיב ְּבאֹ ָנ ָסיו.
טו ָה ָיה ְּכ ִלי ְּב ַיד ְּבנֹו וכו' – אף
הלוקח שלא ברשות
כששלח בעל הבית עם בנו כלי כדי
טו ַהּׁשֹו ֵאל ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת ַהְּב ָע ִלים – ֲהֵרי ֶזה ַּג ְז ָלןָ .ה ָיה שימלא לו בעל החנות שמן ,מפני
שלא שלח את בנו אלא כדי להזכיר לו
ְּכ ִלי ְּב ַיד ְּבנֹו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית אֹו ְּב ַיד ַע ְבּדֹוּ ,ו ְל ָקחֹו ֶא ָחד ֵמ ֶהן שישלח לו עם מי שראוי לשלוח (פה"מ
ְו ִנְׁש ַּתֵּמׁש ּבֹו – ֲהֵרי ֶזה ׁשֹו ֵאל ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעתְ ,ו ַנ ֲעָׂשה ִּבְרׁשּותֹו, ב"ב ה,ט)ֶ .ה ֱח ִזירֹו ַל ָּק ָטן ֶׁש ָה ָיה ְּב ָידֹו –
ְו ִנ ְת ַח ֵּיב ְּבאֹ ָנ ָסיו ַעד ֶׁש ַּי ֲח ִזיֶרּנּו ַלְּב ָע ִליםְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ֶה ֱח ִזירֹו מפני שהקטן עלול לאבדו .אבל מותר לו
ַל ָּק ָטן ֶׁש ָה ָיה ְּב ָידֹו אֹו ָל ֶע ֶבדְ ,ו ָא ַבד ֵמ ֶהן אֹו ִנְׁשַּבר – ַח ָּיב להחזיר את הפיקדון לבעל הבית על ידי
אשתו או בניו ובנותיו הגדולים (שאלה
ְלַׁשֵּלםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. ופיקדון ד,ח)ָ .ל ֶע ֶבד – החזרת החפץ לעבד
אינה מועילה ,מפני שהעבד אינו נאמן,
טז ַהחֹו ֵטף ַמְׁשּכֹון ִמ ַּיד ַהּלֹוֶוה ֶׁשֹּלא ִּבְרׁשּות ֵּבית ִּדין – מפני שכבר מסר את החפץ לא ברשות
ֲהֵרי ֶזה ַּג ְז ָלןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ַח ָּיב לֹוְ .ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר ִאם הבעלים.
ִנ ְכ ַנס ְלתֹוְך ֵּבית ֲח ֵברֹו ּו ִמְׁשְּכנֹוֶׁ ,שהּוא ַּג ְז ָלןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַּ" :בחּוץ
טז ִנ ְכ ַנס ְלתֹוְך ֵּבית ֲח ֵברֹו ּו ִמְׁשְּכנֹו
ַּת ֲעמֹד" (דברים כד,יא).
– שהלווה לחברו כסף ,והוא מבקש
לקבל ממנו עירבון (משכון) להבטיח
את פירעון ההלוואה" ,לא יכנס לביתו
וימשכננו ,אלא עומד בחוץ ,והלווה
נכנס לביתו ומוציא לו המשכון.
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרַּ" :בחּוץ ַּת ֲע ֹמד ְו ָה ִאיׁש [הלווה]
ֲאֶׁשר ַא ָּתה נֹ ׁש ֶ�ה בֹו [דורש שיפרע את
חובו] יֹו ִציא ֵא ֶליָך ֶאת ַה ֲעבֹוט [המשכון]
ַהחּו ָצה" (דברים כד,יא)" (מלווה ולווה ג,ד.)1
