Page 135 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 135
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק ו 113
מעט עסק ועסוק בתורה'" (פה"מ סנהדרין דבר שלא הגיע לידי הזוכה
ג,ג) .ונראה שאם הדבר לא נעשה מתוך יב ְמצּודֹות ַח ָּיה ְועֹופֹות ְו ָד ִגיםֶׁ ,שָּנ ְפלּו ִמי ֵני ַח ָּיה ְלתֹוְך
כוונה לבלות את הזמן אלא לצורך קניית
ַהְּמצּו ָדה ּו ָבא ַא ֵחר ּו ְנ ָט ָלן – ֲהֵרי ֶזה ָּג ֵזל ִמ ִּד ְבֵרי ֶהםִ ,מְּפ ֵני
חכמה ,שהדבר מותר (ראה י').
ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ִהִּגיעּו ְל ַיד ַהּזֹו ֶכה ָּב ֶהן .יגָ 1נ ָהר ַהּמֹוֵׁשְך ּו ַמ ְע ָינֹות יב ְמצּודֹות – מלכודות פרוסות על
הקרקעֲ .הֵרי ֶזה ָּג ֵזל ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – אינו
גזלן מן התורה ,מפני שנטל ממלכודת ַהּנֹו ְב ִעים – ֲהֵרי ֵהם ֶׁשְּל ָכל ָא ָדם.
שאין לה כלי קיבול המגדיר את תכולתה
כשייכת לבעל הכלי .אך אם נטל יגָ 2ע ִני ַהְּמ ַנ ֵּקף ְּברֹאׁש ַה ַּז ִית ֵזי ִתים ֶׁשְּלִׁש ְכ ָחהּ ,ו ָבא ָע ִני ַא ֵחר
ממלכודת שהיא כלי – הרי הוא גזלן
ּו ְנ ָט ָלן ֵמ ַעל ָה ָאֶרץ – ֲהֵרי ֶזה ָּג ֵזל ִמ ִּד ְבֵרי ֶהםִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא
גמור (זכייה ומתנה א,ג) .יגָ 1נ ָהר ַהּמֹוֵׁשְך ִהִּגיעּו ְל ַיד ַהּזֹו ֶכה ָּב ֶהןְ .ו ִאם ָה ָיה ֶה ָע ִני ְמ ַקֵּבץ ְּב ָידֹו ְּברֹאׁש
– נהר זורם. ַה ַּז ִית ּו ַמְׁש ִליְך ָל ָאֶרץ – ֲהֵרי ֶזה ָּג ֵזל ָּגמּורֶׁ ,ש ֲהֵרי ִהִּגיעּו ְל ַיד
ַהּזֹו ֶכה ָּב ֶהם.
יגְ 2מ ַנ ֵּקף – חובט את ענפי עץ הזית
כדי לנתק מהם את הזיתים ולהפילם
לקרקעֵ .זי ִתים ֶׁשְּלִׁש ְכ ָחה – ששכחו מגדלי דבורים
אותם הבעלים ולא ליקטו אותם, ידַ 1ה ְּדבֹוִרים – ֵאי ָנן ִּבְרׁשּותֹו ֶׁשָּל ָא ָדם ְּכמֹו ַּתְר ְנ ֹג ִלים
והריהם שייכים לעניים ,וזוהי מצַות
שכחה (מתנות עניים א,ו)ָּ .ג ֵזל ָּגמּור – מן ְו ַאָּו ִזיםְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֵכן ֵיׁש ָּב ֶהן ִק ְנ ָין ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם; ְו ַהּגֹו ֵזל ְנ ִחיל
ְּדבֹוִרים אֹו ֶׁשְּמ ָנעֹו ִמְּב ָע ָליו – ִאם ָּבא ִלְרׁשּותֹוֲ ,הֵרי ֶזה ָּג ֵזל התורה.
ידֵ 1אי ָנן ִּבְרׁשּותֹו ֶׁשָּל ָא ָדם – מפני שהן
ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם.
עפות ואינן משתמרות בחצרו ,וניזונות
ידְ 2ל ִפי ָכְךִ ,מי ֶׁש ָּי ָצא ְנ ִחיל ֶׁשִּל ְדבֹוִרים ֵמְרׁשּותֹו ְוָׁש ַכן
מפרחי הסביבהִ .ק ְנ ָין ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – מפני
דרכי שלום (רש"י ב"ק קיד,ב)ְ .נ ִחיל ְּדבֹו ִרים ִּבְרׁשּות ֲח ֵברֹו – ֵיׁש ְל ַב ַעל ַהְּנ ִחיל ְל ַהֵּלְך ְּבתֹוְך ְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו ַעד
– דבורים הנאספות סביב המלכה בעת ֶׁש ִּיּ ֹטל ֶאת ְנ ִחילֹוְ ,ו ִאם ִה ִּזיק ְמַׁשֵּלם ַמה ּ ֶׁש ִה ִּזיקֲ .א ָבל ֹלא ָיקֹץ
מעופן ,שאינם נפרדות זו מזו (ומעופן
ֶאת ַהּׂשֹו ָכה ַעל ְמ ָנת ִל ֵּתן ָּד ִמים.
נראה כעין זרימת נחל) עד שהמלכה
מתיישבת על ענף וסביבה הדבורים טו ֶנ ֱא ֶמ ֶנת ִאּ ָׁשה אֹו ָק ָטן לֹו ַמר ' ִמָּכאן ָי ָצא ְנ ִחיל ֶזה'ְ ,והּוא
כגוש אחד (ראה פה"מ ב"ק י,ב; ר' תנחום).
ְמ ָנעֹו ִמְּב ָע ָליו – מלהחזירו לחצרו. ֶׁש ִּי ְהיּו ְמִׂשי ִחין ְל ִפי ֻּתָּמןְ ,ו ִי ְהיּו ַהְּב ָע ִלים ְמַר ְּד ִפין ַא ַחר ַהְּנ ִחיל
ְוׁשֹו ֲא ִלין ֵהי ָכן ָח ָנה; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ִאּ ָׁשה אֹו ָק ָטן ְּב ֵני ֵעדּות
ידֹ 2לא ָיקֹץ ֶאת ַהּׂשֹו ָכה וכו' –
– הֹו ִאיל ְו ִק ְנ ַין ְּדבֹוִרים ִמ ִּד ְבֵרי ֶהםֶ ,ה ֱא ִמינּו אֹו ָתן ּבֹו.
כשהדבורים שוכנות על ענף ,קל יותר
לחתוך את הענף ולקחת את כל הנחיל.
ואסור לעשות כן ,אף אם בעל הנחיל דין הגוזל מדרבנן
מוכן לשלם את מחיר הענף ("על מנת
ליתן דמים") ,מפני 'שאסור לאדם להזיק טז ָּכל ִמי ֶׁש ֵּיׁש ְּב ָידֹו ָּג ֵזל ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ֶהם – ֵאינֹו יֹו ֵצא ִמ ָּידֹו
ְּב ַד ָּי ִניןְ .ו ֵכן ִאם ָּכ ַפר ּבֹו ְו ִנְׁשַּבע – ֵאינֹו מֹו ִסיף חֹ ֶמׁש ְּכמֹו ולשלם מה שהזיק' (נזקי ממון ה,א).
טו ְמִׂשי ִחין ְל ִפי ֻּתָּמן – שמתברר
ֶׁשּמֹו ִסיף ַעל ַהָּג ֵזל ַהָּגמּור.
מדבריהם בשיחה תמימה שהם יודעים
דבר מה ,אך אין כוונתם להעיד על הדברְ .ו ִי ְהיּו ַהְּב ָע ִלים ְמַר ְּד ִפין – ובכך יש רגליים לדבר שהדבורים שלו .הֹו ִאיל
ְו ִק ְנ ַין ְּדבֹוִרים ִמ ִּד ְבֵרי ֶהם – כיוון שתיקנו חכמים שיש קניין ,כללו בתקנתם גם את עדות האישה.
טז ֵאינֹו יֹו ֵצא ִמ ָּידֹו ְּב ַד ָּי ִנין – אין בית דין פוסקים שיחזיר הנתבע את הדבר או שישלם תמורתו ,מפני שמן התורה ,דבר
זה אינו שייך לתובעָּ .כ ַפר ּבֹו ְו ִנְׁשַּבע – גזל ,הכחיש את האמת ונשבע לשקרְּ .כמֹו ֶׁשּמֹו ִסיף ַעל ַהָּג ֵזל ַהָּגמּור – התורה
חייבה גזלן שנשבע לשקר ושב בתשובה להשיב את הגזלה בתוספת .25%ראה להלן ז,א-ב.
