Page 146 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 146
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק י-יא 1 24
להשביעו על התנ"ך (שו"ת סג) ,כדין כל ׁשּו ַמת ַההֹו ָצ ָאהַ ,ו ֲה ֵרי ִהיא ְּגלּו ָיה ְל ֵעי ֵני ֶהםִ ,ויַׁש ֲערּו ָה ֵע ִצים
מורשה להוציא דבר או לקנות או
ְו ָה ֲא ָב ִנים ְו ַה ִּסיד ּוְׂש ַכר ָה ֻאָּמ ִנין ַּבָּפחּות ֶׁשַּבּ ְׁש ָעִרים' – ׁשֹו ְמ ִעין למכורֻ .אָּמ ִנין – בעלי מקצועַּ .בָּפחּות
לֹוְ ,ונֹו ֵטל ְּבֹלא ְׁשבּו ָעהְ .ו ֵכן ֶזה ֶׁשּנֹו ֵטל ַהּ ֶׁש ַבח ִּב ְל ַבדְ ,ו ָה ְי ָתה ֶׁשַּבּ ְׁש ָעִרים – במחיר הזול ביותרְ .ו ֵכן
ָידֹו ַעל ָה ֶע ְליֹו ָנה – ֵאינֹו ָצִריְך ְׁשבּו ָעה. ֶזה ֶׁשּנֹו ֵטל ַהּ ֶׁש ַבח ִּב ְל ַבד ְו ָה ְי ָתה ָידֹו ַעל
יאָּ 1כל ֶׁשּ ָׁש ִמין לֹו ְונֹו ֵטלֶׁ ,שָּט ַען ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ְו ָא ַמר ' ָנ ַת ִּתי', ָה ֶע ְליֹו ָנה – ונוטל פחות מן הראוי לו,
כגון כשירד ברשות (לעיל ז) וההוצאות
גדולות מן השבח ,ומגיע לו החזר ְו ַהּיֹו ֵרד ַלּ ָׂש ֶדה אֹו ֵמר 'ֹלא ָנ ַט ְל ִּתי' – ַהּיֹו ֵרד ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִנְׁשָּבע ֶׁשֹּלא
הוצאות ,וידו על העליונה ,אך הוא ָנ ַתן לֹו ְּכלּוםְ ,ונֹו ֵטלֶׁ ,ש ֲה ֵרי אֹו ְמ ִרין ְל ַב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ' ֲע ַד ִין ֹלא
מוותר על מה שמגיע לו ומבקש רק
ָׁשמּו ְלָךְ ,וֹלא ָי ַד ְע ָּת ַּכָּמה ַא ָּתה ַח ָּיב ִל ֵּתןֵ ,הי ַאְך ָנ ַת ָּת?'. את השבחֵ .אינֹו ָצִריְך ְׁשבּו ָעה – מפני
יאֲ 2א ָבל ִאם ָׁשמּו לֹוְ ,ו ָא ְמרּו ְל ַב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ' ֵּתן לֹו'ְ ,ו ָא ַמר שהשבח ניכר לעין ,והוא מקבל אותו
בכל מקרה (רדב"ז ח"ה סימן קכז).
' ָנ ַת ִּתי' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ִנְׁשַּבע ַהּיֹוֵרדֲ ,הֵרי ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה
ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִיּ ָׁש ַבע ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ֶׁשָּנ ַתןְ ,ו ִיָּפ ֵטר; ֶׁש ַה ַּקְר ַקע ְּב ֶח ְז ַקת יאֵּ 2תן לֹו – שבאמירה זו מסתיימים
ְּב ָע ֶלי ָה. הדיון והחקירה ,והדין נחשב כחתוך
(ראה גנבה ב,טו)ְׁ .שבּו ַעת ֶה ֵּסת – לביאורה,
בעל שהוריד אריסים לנכסי אשתו ראה לעיל ד,דֶׁ .ש ַה ַּקְר ַקע ְּב ֶח ְז ַקת ְּב ָע ֶלי ָה
– וכן הנטיעות והבניין שנטע או בנה
יב ַּב ַעל ֶׁשהֹוִריד ֲאִרי ִסין ְּב ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹו ְו ַא ַחר ָּכְך ֵּגְרָׁשּה: היורד משלו – הכל בחזקת בעל הקרקע,
והמוציא מחברו (כאן היורד) עליו
ִאם ָה ָיה ַהַּב ַעל ַע ְצמֹו ָאִריס – ִנ ְס ַּתֵּלק ַּב ַעלִ ,נ ְס ַּתְּלקּו ֲאִרי ִסין,
הראיה" ,ואין מוציאים דבר מיד בעל ֶׁשֹּלא ָי ְרדּו ָלּה ֶאָּלא ַעל ַּד ַעת ַהַּב ַעלְ ,וָׁש ִמין ָל ֶהם ְו ָי ָדם ַעל
הקרקע אלא בראיה ברורה" (שכירות ז,ב;
ַה ַּת ְחּתֹו ָנה; ְו ִאם ֵאין ַהַּב ַעל ָאִריס – ַעל ַּד ַעת ַה ַּקְר ַקע ָיְרדּו, טוען ונטען יא,א; י').
ְוָׁש ִמין ָל ֶהם ְּכ ָאִריס.
יב ֲאִרי ִסין – האריס הוא המקבל שדה
לעבד אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול ,שליש או רבע וכדומה ,לאחר ניכוי ההוצאות ,שהוא נחשב כשותף עם בעל
השדה (שלוחין ושותפין ח,ה; שכירות ט,וִ .)3אם ָה ָיה ַהַּב ַעל ַע ְצמֹו ָא ִריס – שאף בלעדיהם היה הבעל מעבד השדה כאריס,
והרי הם ממלאים את מקומו (רש"י והמאירי בכתובות פ,א)ְ .ו ָי ָדם ַעל ַה ַּת ְחּתֹו ָנה – כדין יורד לשדה חברו שלא ברשות (לעיל
ד) .ואם אכלו מן הפירות ,אין להם כלום (לח"מ) .הם מקבלים כשם שהיה מקבל הבעל אילו ירד לעבד את השדה מבלי
לאכול פירותיה (ראה אישות כג,ט; ק'; ב"ח בהגהותיו על הרי"ף כתובות לט,א בדפיו)ַ .על ַּד ַעת ַה ַּק ְר ַקע ָי ְרדּו – שהרי הבעלים לא
היה עובד שם ,והקרקע זקוקה לפועלים לעבד את השדה ,ואין חשיבות לשאלה מי עשה אתם את ההסכם ,ולכן אינם
ּ ֶפ ֶרק ַא ַחד ָע ָׂשר מפסידים את חלקם בגללו.
השבת אבדה יא
המצוה א ֶׁשֶּנ ֱא ַמר – פסוקי המקרא מובאים
א ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדה ְל ִיְׂשָר ֵאל – ִמ ְצַות ֲעֵׂשהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָ " :הֵׁשב בפתיחה להלכות אלו.
ְּתִׁשי ֵבם ְל ָא ִחיָך" (דברים כב,א)ְ .ו ָהרֹו ֶאה ֲא ֵב ַדת ִיְׂש ָר ֵאלְ ,ו ִנ ְת ַעֵּלם
ִמֶּמָּנה ְו ִהִּני ָחּה – עֹו ֵבר ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ִתְר ֶאה
ֶאת ׁשֹור ָא ִחיָך" (שם)ּ ,ו ִבֵּטל ִמ ְצַות ֲעֵׂשהְ .ו ִאם ֱהִׁשי ָבּה – ִק ֵּים
ִמ ְצַות ֲעֵׂשה.
בָ 1ל ַקח ֶאת ָה ֲא ֵב ָדהְ ,וֹלא ֱהִׁשי ָבּה – ִּבֵּטל ִמ ְצַות ֲעֵׂשהְ ,ו ָע ַבר בְ 1וֹלא ֱהִׁשי ָבּה – עוון זה קשה לחזור
ַעל ְׁש ֵני ָלא ִויןַ :על "ֹלא תּו ַכל ְל ִה ְת ַעֵּלם" (שם כב,ג) ְו ַעל "[ ְו]ֹלא ממנו בתשובה ,מפני שאינו יודע למי
ִת ְגזֹל" (ויקרא יט,יג).
להחזיר (תשובה ד,ג).
