Page 156 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 156
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יג-יד 1 34
יז ַמה ַּי ֲעֶׂשה ַּב ָּד ִמים? ִיָּנ ְתנּו ַלּמֹו ֵצאְ ,ו ֵיׁש לֹו ְרׁשּות ְל ִהְׁש ַּתֵּמׁש יז ֶׁשְּטָר ָפם ַּג ִיס – שנשדדו בכוח על ידי
ָּב ֶהםְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ֶנ ֶא ְנסּוְּ ,כגֹון ֶׁשְּטָר ָפם ַּג ִיס אֹו ָט ְבעּו ַּב ָּים – הצבא או חבורת שודדיםֲ .הֵרי ֵהם ֶא ְצלֹו
ַח ָּיב ְלַׁשֵּלםְ ,ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִנְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהם; ֶׁשֵּכיָון ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִּכְׁש ֵא ָלה – והשואל חייב בכל ,אף באונס
ְרׁשּות ְל ִהְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהם – ֲהֵרי ֵהם ֶא ְצלֹו ִּכְׁש ֵא ָלה. (שכירות א,ב ;2שאלה ופיקדון א,א).
יח ַּבֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ִּב ְד ֵמי ָה ֲא ֵב ָדה ,הֹו ִאיל ְו ִנַּטֵּפל יח ִּב ְד ֵמי ָה ֲא ֵב ָדה – ששמר על כסף
ָּבּהֲ .א ָבל ְמעֹות ֲא ֵב ָדה – ֹלא ִיְׁש ַּתֵּמׁש ָּב ֶהן; ְל ִפי ָכְךִ ,אם ָא ְבדּו שהתקבל ממכירת האבדהְ .מעֹות ֲא ֵב ָדה
ְּבאֹ ֶנס – ָּפטּורֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא ׁשֹו ֵמר ָׂש ָכרְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל י). – כסף שנמצא.
החזר הוצאות יט נֹו ֵטל ִמן ַהְּב ָע ִלים – את ההוצאות.
יט ָּכל אֹו ָתם ַה ָּי ִמים ֶׁשִּמַּטֵּפל ָּב ֲא ֵב ָדה קֹ ֶדם ֶׁש ִּי ְמְּכֶרָּנה ְּב ֵבית ְו ֵי ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה
זו נאמרה מדעתו ואין לה מקור מפורש
ִּדין – ִאם ֶה ֱא ִכי ָלם ִמּ ֶׁשּלֹו ,נֹו ֵטל ִמן ַהְּב ָע ִליםְ .ו ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁשהּוא
נֹו ֵטל ְּבֹלא ְׁשבּו ָעהִ ,מְּפ ֵני ִּתּקּון ָהעֹו ָלם. (איגרת לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ'
כ ַהּמֹו ֵצא ְמ ִצי ָאה – ֹלא ִיּ ָׁש ַבעִ ,מְּפ ֵני ִּתּקּון ָהעֹו ָלםֶׁ .ש ִאם תמג)ְּ .בֹלא ְׁשבּו ָעה – על סך ההוצאות.
ִמְּפ ֵני ִּתּקּון ָהעֹו ָלם – כדי לקיים סביבה
ַא ָּתה אֹו ֵמר ִיּ ָׁש ַבע – ַמִּני ַח ַהְּמ ִצי ָאה ְוהֹו ֵלְךְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיּ ָׁש ַבע. חברתית שבה הבריות דואגים לאבדה
ֲא ִפּלּו ָמ ָצא ִּכיסְ ,ו ָט ַען ַּב ַעל ַהְּמ ִצי ָאה ֶׁשּ ְׁש ֵני ִּכי ִסים ְקׁשּוִרים שמצאו מבלי להתחייב להישבע ,מפני
ָהיּוְ ,ו ִאי ֶא ְפָׁשר ֶׁש ִּיָּמ ֵצא ָה ֶא ָחד ֶאָּלא ִאם ִנ ְמ ָצא ָה ַא ֵחר ַה ָּקׁשּור שהשבועה היא דבר חמור ,אף אם היא
ִעּמֹו – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִיּ ָׁש ַבע. שבועת אמת.
כ ִּכיס – ארנק.
ּ ֶפ ֶרק ַא ְר ָּב ָעה ָע ָׂשר אַ 1הּ ִׂש ְמ ָלה וכו' – ההקשר המלא:
האבדות שחובה להשיבן וסימנים יד "ֹלא ִתְר ֶאה ֶאת ׁשֹור ָא ִחיָך אֹו ֶאת ֵׂשיֹו...
ְו ֵכן ַּת ֲעֶׂשה ַל ֲחמֹרֹו ְו ֵכן ַּת ֲעֶׂשה ְלִׂש ְמ ָלתֹו
הסימנים ְו ֵכן ַּת ֲעֶׂשה ְל ָכל ֲא ֵב ַדת ָא ִחיָך ֲאֶׁשר ּ ֹתא ַבד
ִמֶּמּנּו ּו ְמ ָצא ָתּהֹ ,לא תּו ַכל ְל ִה ְת ַעֵּלם".
אַ 1הּ ִׂש ְמ ָלה ִּב ְכ ַלל "ָּכל ֲא ֵב ַדת ָא ִחיָך" (דברים כב,ג) ָה ְי ָתהְ ,ו ֵכן ַמְר ַּד ַעת – בד עשוי ֶל ֶבד עבה הניתן על
גב החמור תחת האוכף (פה"מ כלאיים ט,ד).
ַהּׁשֹור ְו ַהׂ ֶּשה ְו ַה ֲחמֹורְ .ו ָלָּמה ָּפַרט ַהָּכתּוב ֲחמֹור? ְל ַה ֲח ִזירֹו ְל ַה ֲח ִזיר ֲא ִפּלּו – ולא רק שחייב להחזיר
ְּב ִסי ָמ ֵני ַמְר ַּד ַעת; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ַה ִּסי ָמן ְּב ָד ָבר ַהָּט ֵפל לֹו – ַי ֲח ִזיר. את השה ,אלא חייב גם לטפל בו (לעיל
ְו ָלָּמה ָּפַרט ׁשֹור ְוֶׂשה? ְל ַה ֲח ִזיר ֲא ִפּלּו ִּגּזֹות ַהּ ֶׂשה אֹו ֵּגז ְז ַנב יג,טו) ,כולל לגזוז את צמרו ולהחזיר את
ַהּׁשֹורַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ָּד ָבר מּו ָעט. הגז לבעליםִּ .גּזֹות – צמר גזוז.
אְ 2ו ָלָּמה ָּפַרט ַהׂ ִּש ְמ ָלה? ִל ְל ֹמד ִמֶּמָּנהַ :מה ַהּ ִׂש ְמ ָלה ְמ ֻי ֶח ֶדת אֶׁ 2ש ֵּיׁש ָלּה ּתֹו ְב ִעין – שידרשו בעליה
ֶׁש ֵּיׁש ָלּה ִסי ָמ ִנין ְו ֶח ְז ָק ָתּה ֶׁש ֵּיׁש ָלּה ּתֹו ְב ִעין ְו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזירַ ,אף את השבתה תוך ציון סימניהָּ .ד ָבר ֶׁש ֵאין
ָּכל ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִסי ָמ ִניןֲ ,הֵרי הּוא ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁש ֵּיׁש לֹו ּתֹו ְב ִעין לֹו ּתֹו ְב ִעין – כיוון שנתייאשו ,הופקע
ְו ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזירֲ .א ָבל ָּד ָבר ֶׁש ֵאין לֹו ּתֹו ְב ִעיןֶ ,אָּלא ִנ ְת ָי ֲאׁשּו הדבר מבעלותם ,וכאילו הפקירו אותו,
ִמֶּמּנּו ַהְּב ָע ִלים – ֲהֵרי הּוא ֶׁשְּלמֹו ְצאֹוַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ומעתה הוא שייך למי שמוצא אותו.
ִנ ְת ָי ֲאׁשּו ִמֶּמּנּו ַהְּב ָע ִלים – כגון ששמעו
ִסי ָמן. אותו מביע ייאוש ,או שנמצא במקום
שיש חזקה שנתייאשו בעליו ממנו
ב ֶזה ַהְּכ ָלל ָּב ֲא ֵב ָדהָּ :כל ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמן – ֵּכיָון ֶׁש ָא ַבד,
(להלן ג-ד).
ְו ָי ְדעּו ּבֹו ַהְּב ָע ִלים ֶׁש ָא ַבדֲ ,הֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁשִּנ ְת ָי ֲאׁשּו ִמֶּמּנּו
