Page 157 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 157
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יד 135
ב ּו ְל ִפי ָכְך – שנתיאשו בעליו. ְּב ָע ָליו; ְּכגֹון ַמ ְס ֵמר ֶא ָחד אֹו ַמ ַחט ַא ַחת אֹו ַמ ְטֵּב ַע ֶא ָחד,
ֶׁש ֲהֵרי ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין ִל ֵּתן ִסי ָמן ְל ַה ֲח ִזירֹו ָל ֶהןּ ,ו ְל ִפי ָכְך ֲהֵרי הּוא
ד ֶׁשֹּלא ָׁש ְמעּו – המוצאים את
ָל ֶזה ֶׁשְּמ ָצאֹו.
ַהְּב ָע ִלים.
ג ְו ָכל ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ִסי ָמןְּ ,כגֹון ִׂש ְמ ָלה ּו ְב ֵה ָמה – ֲהֵרי ֶזה
ה ֵיאּוׁש ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת – שלא נודע להם,
ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁשֹּלא ִנ ְת ָי ֲאׁשּו ִמֶּמּנּו ְּב ָע ָליוֶׁ ,ש ֲהֵרי ַּד ְע ָּתן ְּתלּו ָיה ִל ֵּתן
כשאפשר להניח שאילו ידעו הבעלים ִסי ָמ ִנין ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ְו ַי ֲחזֹר ָל ֶהןְ .ל ִפי ָכְך ַהּמֹו ֵצא אֹותֹו ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז,
שנפל מהם ,היו מתייאשיםַ .עד ֶׁש ֵּי ְדעּו ֶאָּלא ִאם ֵּכן ָי ַדע ֶׁשִּנ ְת ָי ֲאׁשּו ַהְּב ָע ִליםְּ ,כגֹון ֶׁשּ ָׁש ַמע אֹו ָתם
ַהְּב ָע ִלים ֶׁשָּנ ַפל – ואז יזכה בו המוצא, אֹו ְמִרים 'ַוי ְל ֶח ְסרֹון ַהִּכיס' ְו ַכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו ֶׁשַּמְר ִאין
אף על פי שלקח אותו לפני שנתייאשו
ממנו בעליו ("זו מתנה היא" ,ראה בהלכה ֶׁשִּנ ְת ָי ֲאׁשּוֲ ,הֵרי אֹו ָתּה ָה ֲא ֵב ָדה ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאּה.
הבאה)ִ .מ ְג ָּדל – ארון עץ לאחסון בגדים
או דברי מזון (פה"מ :שבת טז,ה; עירובין ד ְו ֵכן ִאם ָמ ָצא ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ִסי ָמן ַּב ָּים ּו ַבָּנ ָהר ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן
ג,ג; כלים יב,ג; שם טו,א) .במטבע – בדרך
כלל מניחים שבעליה חש מיד שאבדה אֹו ְּב ָמקֹום ֶׁשֻרּבֹו ּגֹו ִיים – ֲהֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁשִּנ ְת ָי ֲאׁשּו ִמֶּמּנּו
ממנו ,ומתייאש ממנה ,מפני "שאדם ְּב ָע ָליו ִמׁ ָּש ָעה ֶׁשָּנ ַפלּ ,ו ְל ִפי ָכְך ֲהֵרי הּוא ֶׁשְּלמֹו ְצאֹוַ ,אף ַעל ִּפי
עשוי למשמש בכיסו בכל שעה" (לעיל
א,ח) ,אלא אם כן שמעו אותו אומר 'שמא ֶׁשֹּלא ָׁש ְמעּו ַהְּב ָע ִלים ֶׁשִּנ ְת ָי ֲאׁשּו ִמֶּמּנּו.
היא במגדל' וכדומה. ייאוש שלא מדעת
ו זֹו ַמ ָּת ָנה ִהיא – שאם נתייאשו ה ֵיאּוׁש ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעתֲ ,א ִפּלּו ְּב ָד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמן – ֵאינֹו
הבעלים ,הדינר שייך למי שמוצא אותו. ֵיאּוׁשֵּ .כי ַצד? ָנ ַפל ִמֶּמּנּו ִּדי ָנרְ ,וֹלא ָי ַדע ּבֹו ֶׁשָּנ ַפל – ַאף ַעל
ִּפי ֶׁשְּכֶׁש ֵּי ַדע ּבֹו ֶׁשָּנ ַפל ִי ְת ָי ֵאׁשֲ ,הֵרי ֶזה ֵאינֹו ֵיאּוׁש ַע ָּתהַ ,עד
ז עֹו ֵבר ִמּׁשּום ָהֵׁשב ְּתִׁשי ֵבם – ואינו ֶׁש ֵּי ְדעּו ַהְּב ָע ִלים ֶׁשָּנ ַפלֲ .א ָבל ִאם ֲע ַד ִין ַהְּב ָע ִלים אֹו ְמִרים:
ֶׁשָּמא ְנ ַת ִּתיו ִל ְפלֹו ִני ,אֹו ֶׁשָּמא ְּב ִמ ְג ָּדל הּוא ֻמָּנח ,אֹו ֶׁשָּמא
עובר על גזל ,שהרי בשעה שנטל את
הדינר לא נתכוון לגזול אותו ,ואינו ָט ִעי ִתי ַּב ֶחְׁשּבֹוןְ ,ו ַכּיֹו ֵצא ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו – ֵאין ֶזה ֵיאּוׁש.
עובר על "לא תוכל להתעלם" ,שהרי
ברגע שראה את המציאה רצה להשיב הרואה אבדה ועובר עברה
אותה ,ורק לאחר מכן התחרט .אבל
מצַות השבת אבדה קיימת למן הרגע ו ָהרֹו ֶאה ֲח ֵברֹו ֶׁשָּנ ַפל ִמֶּמּנּו ִּדי ָנר ַעל ָה ָאֶרץ ְוֹלא ָי ַדע ּבֹו,
שנטל אותה ועד שהוא מחזיר אותה,
והרי לא השלים את המצוה .ואינה ְו ָנ ַטל ַה ִּדי ָנר קֹ ֶדם ֵיאּוׁש – עֹו ֵבר ַעל ֲעֵׂשה ְו ַעל ׁ ְש ֵני ָלאִויןְּ ,כמֹו
כמתנה הנזכרת בהלכה הקודמת ,מפני ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל יא,ב)ַ .ו ֲא ִפּלּו ֶה ֱח ִזיר לֹו ַה ִּדי ָנר ְל ַא ַחר ֶׁשִּנ ְת ָי ֵאׁש –
ששם הרים אותה כדי לגזול אותה,
וכאן הרים אותה כדי להחזיר אותה, זֹו ַמ ָּת ָנה ִהיאּ ,ו ְכ ָבר ָע ַבר ַעל ָה ִאּסּוִרין.
ולכן לא יוכל לזכות בה אחרי ייאוש,
והוא חייב להשיב אותהֵ .אינֹו עֹו ֵבר ז ָנ ַטל ַה ִּדי ָנר ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁש ַעל ְמ ָנת ְל ַה ֲח ִזירֹוּ ,ו ְל ַא ַחר ֵיאּוׁש
ֶאָּלא ִמּׁשּום ֹלא תּו ַכל ְל ִה ְת ַעֵּלם – ועל
"השב תשיבם" וגזל אינו עובר ,שהרי ִנ ְתַּכ ֵּון ִל ְגזֹל אֹותֹו – עֹו ֵבר ִמּׁשּום " ָהֵׁשב ְּתִׁשי ֵבם" (דברים כב,א).
נטל אותה אחר שנתייאשו ממנה בעליה. ִה ְמ ִּתין לֹו ְוֹלא הֹו ִדי ַע ַלְּב ָע ִליםְ ,וֹלא ָנ ַטל ַה ִּדי ָנר ַעד ֶׁש ָּי ְדעּו
ַהְּב ָע ִלים ֶׁשָּנ ַפלֶׁ ,ש ֲהֵרי ִנ ְת ָי ֲאׁשּוְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל ב)ְ ,ו ַא ַחר
ח ֶס ַלע – משמעו בדרך כלל (כבהלכה י) ָּכְך ָנ ַטל ַה ִּדי ָנר ֵמ ַעל ָה ָאֶרץ – ֵאינֹו עֹו ֵבר ֶאָּלא ִמּׁשּום "ֹלא
מטבע כסף ששוויו ארבעה דינרים. תּו ַכל ְל ִה ְת ַעֵּלם" (דברים כב,ג)ְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ונראה שכאן הסלע משמש כיחידת
משקל במאזניים וכדומה ,ולא כערכו מטבע שנפלה
הכספי ,שהרי כתוב "סלע או מטבע".
ח ָר ָאה ֶס ַלע אֹו ַמ ְטֵּב ַע ֶׁשָּנ ַפל ֲא ִפּלּו ִמּ ְׁשלָׁשה ְּב ֵני ָא ָדםְ ,ו ַאף
ֶׁש ֵאין ּבֹו – במטבע.
ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ּבֹו ָׁשֶוה ְּפרּו ָטה ְל ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד – ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר,
