Page 162 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 162

‫זקיםנ רפס‪      ‬הואבד גזלה לכותה‪      ‬פרק טו	‬                                                                 ‫‪	140‬‬

‫יג   ַהּמֹו ֵצא ִצּבּוֵרי ֵּפרֹות‪ ,‬אֹו ֵּפרֹות ִּב ְכ ִלי‪ ,‬אֹו ְּכ ִלי ְּכמֹות ֶׁשהּוא‬                   ‫יג   ִצּבּוֵרי ֵּפרֹות – ערמת פירות‪ ,‬בניגוד‬

‫– ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז‪ָ .‬מ ָצא ְּכ ִלי ּו ְל ָפ ָניו ֵּפרֹות – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו‪ַ ,‬הֵּפרֹות‬           ‫לפירות המפוזרים הנזכרים בהלכה‬
‫ְו ַהְּכ ִלי*‪ֶׁ ,‬ש ֲא ִני אֹו ֵמר‪ַ :‬הֵּפרֹות ֶׁשְּל ֶא ָחד ְו ַהְּכ ִלי ֶׁשְּל ַא ֵחר‪ַ ,‬ו ֲהֵרי‬          ‫הקודמת‪ ,‬שמניינם או מקומם הוא סימנם‬
‫ֵאין ּבֹו ִסי ָמן‪ְ .‬ו ִאם ַמְר ִאין ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ֵהם ֶׁשְּל ָא ָדם ֶא ָחד – ַח ָּיב‬                 ‫(בבלי ב"מ כה‪,‬א)‪ְּ .‬כ ִלי ְּכמֹות ֶׁשהּוא – "כגון‬
                                                                                                         ‫שמצאו לבדו ואין בו כלום‪ ,‬שהרי אפשר‬
                                              ‫ְל ַה ְכִריז‪.‬‬
                                                                                                         ‫לבעליו ליתן בו סימן" (פה"מ ב"מ ב‪,‬ב)‪–.‬‬
‫יד  ֵּכי ַצד? ָהיּו ֲאחֹוֵרי ַהְּכ ִלי ִל ְפ ֵני ַהֵּפרֹות – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו‪ָ .‬היּו‬
                                                                                                         ‫ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו ַהֵּפרֹות ְו ַהְּכ ִלי* בכ"י‬
‫ְּפ ֵני ַהְּכ ִלי ִל ְפ ֵני ַהֵּפרֹות – חֹוְׁשִׁשין ֶׁשָּמא ִמן ַהְּכ ִלי ִנְׁשְּפכּו‪ְ .‬ו ִאם‬            ‫ק'‪ֲ :‬הֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו ַהֵּפרֹות‪ְ ,‬ו ַהְּכ ִלי נֹו ֵטל‬
‫ָהיּו ַלְּכ ִלי ֳא ָג ִנים– ַאף ַעלִּפיֶׁשָּפ ָניוְּכ ַלֵּפי ַהֵּפרֹות‪ֲ ,‬הֵרי ֵאּלּוֶׁשּלֹו;‬             ‫ּו ַמ ְכ ִריז (וכן מגיה המ"מ‪ .‬ושמא נוספו "הפירות‬
‫ֶׁש ִאּלּו ִנְׁשְּפכּו ִמן ַהְּכ ִלי – ָה ָיה ִנְׁש ָאר ֵמ ֶהם ְּבתֹוכֹו ִמְּפ ֵני ָה ֳא ָג ִנים‪.‬‬
                                                                                                         ‫והכלי" בשוגג‪ .‬השווה טז‪,‬ג‪ .‬ובכ"י "והרי אין בהן‬
      ‫ָהיּו ִמ ְק ָצת ַהֵּפרֹות ַּבְּכ ִלי ּו ִמ ְק ָצ ָתן ָּב ָאֶרץ – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז‪.‬‬
                                                                                                         ‫סימן"‪ ,‬והכוונה לפירות)‪ ,‬והדברים ברורים‪,‬‬
‫טו   ַהּמֹו ֵצא ְק ִציצֹות ַּב ֶּדֶרְך‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ְּב ַצד ְׂש ֵדה ְק ִציצֹות – ֲהֵרי‬                  ‫כבראש ההלכה‪ ,‬ש"כלי כמות שהוא‬
                                                                                                         ‫– חייב להכריז"‪ַ .‬ו ֲהֵרי ֵאין ּבֹו ִסי ָמן –‬
‫ֵאּלּו ֶׁשּלֹו‪ְ .‬ו ֵכן ְּת ֵא ָנה ֶׁש ִהיא נֹו ָטה ַל ֶּדֶרְך ְו ִנ ְמ ְצאּו ַּת ְח ֶּתי ָה ְּת ֵא ִנים‬  ‫נראה שמשמעותו שאין בכלי סימן‪ ,‬כגון‬
‫– ֻמ ָּתרֹות ִמּׁשּום ָּג ֵזל‪ֶׁ ,‬ש ַה ְּת ֵא ָנה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּה‪ִ ,‬עם ְנ ִפי ָל ָתּה‬                 ‫פרי‪ ,‬המעיד שנשפכו הפירות מן הכלי‪.‬‬
‫ִנ ְמ ֶא ֶסת‪ּ ,‬ו ְפטּורֹות ִמּׁשּום ַמ ֲעֵׂשר‪ֲ .‬א ָבל ֵזי ִתים ַו ֲחרּו ִבין ְו ַכּיֹו ֵצא‬
                                                                                                         ‫יד   ֲאחֹוֵרי ַהְּכ ִלי – הצד הסתום של‬

                                                                                                         ‫הכלי‪ְּ .‬פ ֵני ַהְּכ ִלי – הצד שפתח הכלי‬
                                                                                                         ‫נמצא בו‪ֳ .‬א ָג ִנים – צווארי הכלים (פה"מ‬

                                                                                                                       ‫כלים יא‪,‬ג)‪ .‬כבאיור הבא‪:‬‬

                                        ‫ָּב ֶהן – ֲאסּוִרין‪.‬‬                                             ‫אוגן‬
                                                                                                         ‫הכלי‬
‫טז   ְּת ָמִרים ֶׁשַּמׁ ִּשיר אֹו ָתן ָהרּו ַח – ֻמ ָּתרֹות‪ֶׁ ,‬ש ַהְּב ָע ִלים ָמ ֲחלּו‬

‫אֹו ָתן ְל ָכל ָא ָדם‪ְ ,‬וזֹו ִהיא ֶח ְז ָק ָתן‪ְ .‬ו ִאם ָהיּו ֶׁשִּליתֹו ִמים‪ֶׁ ,‬ש ֵאי ָנם‬

‫ְּב ֵני ְמ ִחי ָלה – ֲאסּוִרין‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ִה ְקִּפיד ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ְו ִהִּקיף ְמקֹום‬              ‫טו   ְק ִציצֹות – פירות תלושים מאיזה‬

‫ָה ִאי ָלנֹות‪ ,‬אֹו ִּת ֵּקן ַהָּמקֹום ֶׁש ִּיְּפלּו ּבֹו ַהּנֹו ְבלֹות ַעד ֶׁש ְּי ַל ֵּקט אֹו ָתן‬       ‫אילן שיהיה (פה"מ מעשרות ג‪,‬ד)‪ ,‬מפני‬
           ‫– ֲהֵרי ֵאּלּו ֲאסּורֹות‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִּגָּלה ַּד ְעּתֹו ֶׁשֹּלא ָמ ַחל‪.‬‬                        ‫שבהתגלגלם לדרך‪ ,‬כגון על ידי בעל‬

                                                                    ‫חתול רע‬                              ‫חיים וכדומה‪ ,‬נמאסו על ידי בעל‬
                                                                                                         ‫הבית מלקחתם‪ִ .‬עם ְנ ִפי ָל ָתּה ִנ ְמ ֶא ֶסת –‬
‫יז   ָחתּול ַרע ֶׁשהֹוֵרג ֶאת ַהְּק ַטִּנים – ָאסּור ְל ַק ְּימֹו‪ְ ,‬ו ֵאין ּבֹו‬                          ‫שמשתנית ומתלכלכת בעפר‪ ,‬ואין ידוע‬
                                                                                                         ‫אם נפלה מעץ זה או מידי עוברי אורח‪,‬‬
‫ִמּׁשּום ָּג ֵזל‪ְ ,‬ו ֵאין ּבֹו ִמּׁשּום ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשעֹורֹו‬

‫ואינה של בעל עץ התאנה (מעשר ג‪,‬כד; מֹו ִעיל‪ֶ .‬אָּלא ָּכל ַהּמֹו ְצאֹו זֹו ֶכה ּבֹו‪ְ ,‬והֹו ְרגֹו ְו ָהעֹור ֶׁשּלֹו‪.‬‬

                                                             ‫פה"מ שם)‪ְּ .‬פטּורֹות ִמּׁשּום ַמ ֲעֵׂשר – כדין‬

‫פירות הפקר‪ .‬אך חייב לעשר אותן מספק‪ ,‬מפני שלא ברור אם נפלו מאותו העץ או שנפלו מידי מי שכבר עישר אותן‬

‫(שם)‪ֵ .‬זי ִתים ַו ֲחרּו ִבין‪ֲ ...‬אסּוִרין – "זיתים תחת הזית וחרובין תחת החרוב – חייבין במעשר‪ ,‬שחזקתן שנפלו מאילן זה‬

‫[והדבר ניכר‪ ,‬והם שייכים לבעל האילן]" (מעשר שם)‪.‬‬

‫טז   ָמ ֲחלּו אֹו ָתן ְל ָכל ָא ָדם – ששקצים ורמשים אוכלים אותם בגלל מתיקותן (בבלי ב"מ כב‪,‬ב; מ"מ)‪ֶׁ .‬ש ֵאי ָנם ְּב ֵני ְמ ִחי ָלה‬

‫– קטנים מגיל שש או אפילו גדולים מכן‪ ,‬אבל אינם יודעים בטיב משא ומתן‪ ,‬שאינם יכולים להקנות ולתת מתנות‪,‬‬

‫"והמחילה – מתנה היא" (מכירה י‪,‬ג; כט‪,‬ו)‪ַ .‬הּנֹו ְבלֹות – פירות הנובלים מן העץ כשהם פגים לפני שמבשילים (פה"מ ברכות ו‪,‬ג)‪.‬‬

‫יז   ָחתּול ַרע – חתולי בר מסוכנים (י')‪ֶׁ .‬שהֹוֵרג ֶאת ַהְּק ַטִּנים – תינוקות‪ .‬וכן היה מעשה (בבלי ב"ק פ‪,‬ב)‪ָ .‬אסּור ְל ַק ְּימֹו –‬

‫אסור לגדל אותו או להניח לו לחיות‪ ,‬אף אם הוא שייך לאחר‪ֶׁ .‬שעֹורֹו מֹו ִעיל – שניתן להשתמש בעורו‪.‬‬
   157   158   159   160   161   162   163   164   165   166   167