Page 162 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 162
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק טו 140
יג ַהּמֹו ֵצא ִצּבּוֵרי ֵּפרֹות ,אֹו ֵּפרֹות ִּב ְכ ִלי ,אֹו ְּכ ִלי ְּכמֹות ֶׁשהּוא יג ִצּבּוֵרי ֵּפרֹות – ערמת פירות ,בניגוד
– ַח ָּיב ְל ַה ְכִריזָ .מ ָצא ְּכ ִלי ּו ְל ָפ ָניו ֵּפרֹות – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹוַ ,הֵּפרֹות לפירות המפוזרים הנזכרים בהלכה
ְו ַהְּכ ִלי*ֶׁ ,ש ֲא ִני אֹו ֵמרַ :הֵּפרֹות ֶׁשְּל ֶא ָחד ְו ַהְּכ ִלי ֶׁשְּל ַא ֵחרַ ,ו ֲהֵרי הקודמת ,שמניינם או מקומם הוא סימנם
ֵאין ּבֹו ִסי ָמןְ .ו ִאם ַמְר ִאין ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ֵהם ֶׁשְּל ָא ָדם ֶא ָחד – ַח ָּיב (בבלי ב"מ כה,א)ְּ .כ ִלי ְּכמֹות ֶׁשהּוא – "כגון
שמצאו לבדו ואין בו כלום ,שהרי אפשר
ְל ַה ְכִריז.
לבעליו ליתן בו סימן" (פה"מ ב"מ ב,ב)–.
יד ֵּכי ַצד? ָהיּו ֲאחֹוֵרי ַהְּכ ִלי ִל ְפ ֵני ַהֵּפרֹות – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹוָ .היּו
ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו ַהֵּפרֹות ְו ַהְּכ ִלי* בכ"י
ְּפ ֵני ַהְּכ ִלי ִל ְפ ֵני ַהֵּפרֹות – חֹוְׁשִׁשין ֶׁשָּמא ִמן ַהְּכ ִלי ִנְׁשְּפכּוְ .ו ִאם ק'ֲ :הֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו ַהֵּפרֹותְ ,ו ַהְּכ ִלי נֹו ֵטל
ָהיּו ַלְּכ ִלי ֳא ָג ִנים– ַאף ַעלִּפיֶׁשָּפ ָניוְּכ ַלֵּפי ַהֵּפרֹותֲ ,הֵרי ֵאּלּוֶׁשּלֹו; ּו ַמ ְכ ִריז (וכן מגיה המ"מ .ושמא נוספו "הפירות
ֶׁש ִאּלּו ִנְׁשְּפכּו ִמן ַהְּכ ִלי – ָה ָיה ִנְׁש ָאר ֵמ ֶהם ְּבתֹוכֹו ִמְּפ ֵני ָה ֳא ָג ִנים.
והכלי" בשוגג .השווה טז,ג .ובכ"י "והרי אין בהן
ָהיּו ִמ ְק ָצת ַהֵּפרֹות ַּבְּכ ִלי ּו ִמ ְק ָצ ָתן ָּב ָאֶרץ – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז.
סימן" ,והכוונה לפירות) ,והדברים ברורים,
טו ַהּמֹו ֵצא ְק ִציצֹות ַּב ֶּדֶרְךַ ,ו ֲא ִפּלּו ְּב ַצד ְׂש ֵדה ְק ִציצֹות – ֲהֵרי כבראש ההלכה ,ש"כלי כמות שהוא
– חייב להכריז"ַ .ו ֲהֵרי ֵאין ּבֹו ִסי ָמן –
ֵאּלּו ֶׁשּלֹוְ .ו ֵכן ְּת ֵא ָנה ֶׁש ִהיא נֹו ָטה ַל ֶּדֶרְך ְו ִנ ְמ ְצאּו ַּת ְח ֶּתי ָה ְּת ֵא ִנים נראה שמשמעותו שאין בכלי סימן ,כגון
– ֻמ ָּתרֹות ִמּׁשּום ָּג ֵזלֶׁ ,ש ַה ְּת ֵא ָנה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּהִ ,עם ְנ ִפי ָל ָתּה פרי ,המעיד שנשפכו הפירות מן הכלי.
ִנ ְמ ֶא ֶסתּ ,ו ְפטּורֹות ִמּׁשּום ַמ ֲעֵׂשרֲ .א ָבל ֵזי ִתים ַו ֲחרּו ִבין ְו ַכּיֹו ֵצא
יד ֲאחֹוֵרי ַהְּכ ִלי – הצד הסתום של
הכליְּ .פ ֵני ַהְּכ ִלי – הצד שפתח הכלי
נמצא בוֳ .א ָג ִנים – צווארי הכלים (פה"מ
כלים יא,ג) .כבאיור הבא:
ָּב ֶהן – ֲאסּוִרין. אוגן
הכלי
טז ְּת ָמִרים ֶׁשַּמׁ ִּשיר אֹו ָתן ָהרּו ַח – ֻמ ָּתרֹותֶׁ ,ש ַהְּב ָע ִלים ָמ ֲחלּו
אֹו ָתן ְל ָכל ָא ָדםְ ,וזֹו ִהיא ֶח ְז ָק ָתןְ .ו ִאם ָהיּו ֶׁשִּליתֹו ִמיםֶׁ ,ש ֵאי ָנם
ְּב ֵני ְמ ִחי ָלה – ֲאסּוִריןְ .ו ֵכן ִאם ִה ְקִּפיד ַּב ַעל ַהּ ָׂש ֶדה ְו ִהִּקיף ְמקֹום טו ְק ִציצֹות – פירות תלושים מאיזה
ָה ִאי ָלנֹות ,אֹו ִּת ֵּקן ַהָּמקֹום ֶׁש ִּיְּפלּו ּבֹו ַהּנֹו ְבלֹות ַעד ֶׁש ְּי ַל ֵּקט אֹו ָתן אילן שיהיה (פה"מ מעשרות ג,ד) ,מפני
– ֲהֵרי ֵאּלּו ֲאסּורֹותֶׁ ,ש ֲהֵרי ִּגָּלה ַּד ְעּתֹו ֶׁשֹּלא ָמ ַחל. שבהתגלגלם לדרך ,כגון על ידי בעל
חתול רע חיים וכדומה ,נמאסו על ידי בעל
הבית מלקחתםִ .עם ְנ ִפי ָל ָתּה ִנ ְמ ֶא ֶסת –
יז ָחתּול ַרע ֶׁשהֹוֵרג ֶאת ַהְּק ַטִּנים – ָאסּור ְל ַק ְּימֹוְ ,ו ֵאין ּבֹו שמשתנית ומתלכלכת בעפר ,ואין ידוע
אם נפלה מעץ זה או מידי עוברי אורח,
ִמּׁשּום ָּג ֵזלְ ,ו ֵאין ּבֹו ִמּׁשּום ָהֵׁשב ֲא ֵב ָדהַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשעֹורֹו
ואינה של בעל עץ התאנה (מעשר ג,כד; מֹו ִעילֶ .אָּלא ָּכל ַהּמֹו ְצאֹו זֹו ֶכה ּבֹוְ ,והֹו ְרגֹו ְו ָהעֹור ֶׁשּלֹו.
פה"מ שם)ְּ .פטּורֹות ִמּׁשּום ַמ ֲעֵׂשר – כדין
פירות הפקר .אך חייב לעשר אותן מספק ,מפני שלא ברור אם נפלו מאותו העץ או שנפלו מידי מי שכבר עישר אותן
(שם)ֵ .זי ִתים ַו ֲחרּו ִביןֲ ...אסּוִרין – "זיתים תחת הזית וחרובין תחת החרוב – חייבין במעשר ,שחזקתן שנפלו מאילן זה
[והדבר ניכר ,והם שייכים לבעל האילן]" (מעשר שם).
טז ָמ ֲחלּו אֹו ָתן ְל ָכל ָא ָדם – ששקצים ורמשים אוכלים אותם בגלל מתיקותן (בבלי ב"מ כב,ב; מ"מ)ֶׁ .ש ֵאי ָנם ְּב ֵני ְמ ִחי ָלה
– קטנים מגיל שש או אפילו גדולים מכן ,אבל אינם יודעים בטיב משא ומתן ,שאינם יכולים להקנות ולתת מתנות,
"והמחילה – מתנה היא" (מכירה י,ג; כט,ו)ַ .הּנֹו ְבלֹות – פירות הנובלים מן העץ כשהם פגים לפני שמבשילים (פה"מ ברכות ו,ג).
יז ָחתּול ַרע – חתולי בר מסוכנים (י')ֶׁ .שהֹוֵרג ֶאת ַהְּק ַטִּנים – תינוקות .וכן היה מעשה (בבלי ב"ק פ,ב)ָ .אסּור ְל ַק ְּימֹו –
אסור לגדל אותו או להניח לו לחיות ,אף אם הוא שייך לאחרֶׁ .שעֹורֹו מֹו ִעיל – שניתן להשתמש בעורו.
