Page 164 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 164
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק טז 142
ג ַהּמֹו ֵצא ָמעֹות ְּב ִכיס ,אֹו ִּכיס ְּכמֹות ֶׁשהּוא – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז. ג ראה הלכה מקבילה בכלי ובפירות
ָמ ָצא ִּכיס ּו ְל ָפ ָניו ָמעֹות ְמ ֻפ ָּזִרין – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹו; ְו ִאם ַמְר ִאין לעיל טו,יגִּ .כיס – ארנקְּ .כמֹות ֶׁשהּוא –
ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ַהִּכיס ְו ַהָּמעֹות ֶׁשְּל ָא ָדם ֶא ָחדּ ,ו ִמן ַהִּכיס ָנ ְפלּו – "כגון שמצאו לבדו ואין בו כלום ,שהרי
אפשר לבעליו ליתן בו סימן" (פה"מ ב"מ
ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז.
ב,ב).
ד ַהּמֹו ֵצא ָמעֹות ַּב ֲחנּותִ :אם ָהיּו ֵּבין ֵּת ָבה ַל ֶח ְנָו ִני – ֲהֵרי
ד ֵּת ָבה – כעין שולחן בין החנווני
ֵהן ֶׁשְּל ַב ַעל ַה ֲחנּות; ְו ִאם ְמ ָצ ָאן ַעל ַה ֵּת ָבהְ ,ו ֵאין ָצִריְך לֹו ַמר
ִמ ֵּת ָבה ְו ַלחּוץ – ֲהֵרי ֵהן ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאןְ .ו ָלָּמה ֹלא ִּת ְק ֶנה ַה ֲחנּות ללקוחותֶ .ח ְנ ָו ִני – בעל חנות (פה"מ
ְל ַב ַעל ַה ֲחנּות? ְל ִפי ֶׁש ֵאי ָנּה ָח ֵצר ַהִּמְׁש ַּתֶּמֶרת; ְו ַאף ַעל ִּפי מעילה ו,ה)ֲ .ה ֵרי ֵהן ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאן – שייתכן
ֶׁשַּב ַעל ַה ֲחנּות ְּבתֹו ָכּהָ ,צִריְך לֹו ַמר ' ִּת ְק ֶנה ִלי ֲחנּו ִתי'ְּ ,כמֹו שנפלו מאחד מן הלקוחותְ .ו ָלָּמה ֹלא
ִּת ְק ֶנה ַה ֲחנּות ְל ַב ַעל ַה ֲחנּות – שהרי
ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (להלן יז,ח). "חצרו שלאדם קונה לו שלא מדעתו,
ואם נפלה בה מציאה – הרי היא
ה ָמ ָצא ָמעֹות ַּב ֲחנּות ַהּ ֻׁש ְל ָח ִניֵּ ,בין ִּכ ֵּסא ַלׁ ֻּש ְל ָח ִני – ֲהֵרי שלבעל החצר" (להלן יז,ח)ְ .ל ִפי ֶׁש ֵאי ָנּה
ָח ֵצר ַהִּמְׁש ַּתֶּמֶרת – מפני שרבים נכנסים
ֵאּלּו ֶׁשַּלׁ ֻּש ְל ָח ִני; ְמ ָצ ָאן ַעל ַהִּכ ֵּסא ִל ְפ ֵני ַהּ ֻׁש ְל ָח ִני – ֲא ִפּלּו ָהיּו
ְצרּוִרין ּו ֻמָּנ ִחין ַעל ַהּ ֻׁש ְל ָחןֲ ,הֵרי ֵאּלּו ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאן; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְהיּו ויוצאים מן החנות (ל').
רֹב ּגֹו ִייםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל יא,ז)ֲ .א ָבל ִאם ָהיּו רֹב ִיְׂש ָר ֵאל –
ה ֻׁש ְל ָח ִני – חלפן כספיםִּ .כ ֵּסא – תיבה
ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז; ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ְצרּוִריןֵ ,יׁש ָל ֶהן ִסי ָמן.
שמניח עליה החלפן את הכסף (פה"מ ב"מ
ו ַהּלֹו ֵק ַח ֵּפרֹות ֵמ ֲח ֵברֹו אֹו ֶׁשּ ָׁש ַלח לֹו ֲח ֵברֹו ֵּפרֹותּ ,ו ָמ ָצא ב,ד)ְ .צרּו ִרין – שיש בהם קשר משונה
או שהיה עליהם חותם (פה"מ שם ג,יא).
ְּבתֹו ָכן ָמעֹות ְצרּורֹות – נֹו ֵטל ּו ַמ ְכִריזְ .מ ָצ ָאן ְמ ֻפ ָּזרֹות – ֲהֵרי ֶׁש ִּי ְהיּו רֹב ּגֹו ִיים – שאפילו אם יש סימן
ֵאּלּו ֶׁשּלֹוַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו ַהֵּפרֹות ִמן ַה ַּתָּגר, – מתייאש" ,ואפילו בא ישראל ונתן
אֹו ִמַּב ַעל ַהַּב ִית ֶׁשְּל ָק ָחן ִמן ַה ַּתָּגרֲ .א ָבל ִאם ַּב ַעל ַהַּב ִית ָּדׁש סימניה ,שהרי נתייאש ממנה כשנפלה"
ַהֵּפרֹות ְּב ַע ְצמֹו ,אֹו ַעל ְי ֵדי ֲע ָב ָדיו ְוִׁש ְפחֹו ָתיו ַהְּכ ַנ ֲע ִנ ִּיים – ֲהֵרי
(לעיל יא,ז).
ֶזה ַח ָּיב ְל ַה ֲח ִזיר.
ו ָמעֹות ְצרּורֹות – שהקשר או המניין
מציאת מטמון
הוא סימןַ .ה ַּתָּגר – סוחר הקונה פירות
ז ַהּמֹו ֵצא ַמ ְטמֹון ְּב ַגל אֹו ְּב ֹכ ֶתל ָיָׁשן – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹוֶׁ ,ש ֲא ִני מאנשים רבים ומוכרם ולפיכך לא ידוע
ממי נפלו .ואין חצרו של התגר קונה לו
אֹו ֵמר ֶׁשַּלּגֹו ִיים ַה ַּק ְדמֹו ִנים ֵהן; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְמ ָצא אֹו ָתן ַמָּטה ַמָּטה (להלן ח וראה רא"ש ב"מ ב,ט)ָּ .דׁש – הפריד
ְּכ ֶדֶרְך ָּכל ַהַּמ ְטמֹו ִנּיֹות ַה ְּיָׁשנֹותֲ .א ָבל ִאם ַמְר ִאין ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ֵהן את גרגרי התבואה מקליפותיהםֲ .ע ָב ָדיו
ַמ ְטמֹון ָח ָדׁש – ֲא ִפּלּו ִנ ְס ַּתֵּפק לֹו ַה ָּד ָברֲ ,הֵרי ֶזה ֹלא ִיַּגע ָּב ֶהן, ְוִׁש ְפחֹו ָתיו ַהְּכ ַנ ֲע ִנ ִּיים – שידן כידו
ֶׁשָּמא ֻמָּנ ִחין ֵהם ָׁשם. (עירובין א,כ; מעשר שני ה,ט).
חְ 1והֹו ִאיל ַו ֲח ֵצרֹו ֶׁשָּל ָא ָדם קֹו ָנה לֹו ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹוְּ ,כמֹו ז ְּב ַגל – ערמת אבנים ,בדרך כלל של
ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר (להלן יז,ח)ָ ,לָּמה ֹלא ִי ְק ֶנה ַּב ַעל ֶה ָח ֵצר ֶזה ַהַּמ ְטמֹון מפולתַ .מָּטה ַמָּטה – בעומק הכותל.
ֶׁשְּבתֹוְך ַהּ ֹכ ֶתל ַה ָּיָׁשןַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ֶׁשָּל ֱאמֹוִר ִּייםְ ,ו ִת ְה ֶיה
ְמ ִצי ָאה זֹו ְל ַב ַעל ֶה ָח ֵצר? ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵאי ָנּה ְידּו ָעה לֹו ְוֹלא ַל ֲא ֵחִרים, ִאם ַמְר ִאין ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ֵהן ַמ ְטמֹון ָח ָדׁש –
ַו ֲהֵרי ֶזה ַהַּמ ְטמֹון ָאבּוד ִמֶּמּנּו ּו ִמָּכל ָא ָדםּ ,ו ְל ִפי ָכְך הּוא
כגון שמצא אותם קרוב לפני האדמה או
ֶׁשְּלמֹו ְצאֹו. לפני הכותל (פה"מ ב"מ ב,ג)ֶׁ .שָּמא ֻמָּנ ִחין
ֵהם ָׁשם – ויבוא הבעלים שלהם לקחתם
(ראה לעיל טו,א).
