Page 166 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬הואבד גזלה לכותה‪  ‬פרק יז ‬ ‫‪ 144‬‬

‫ב ָק ָנה ָהרֹו ֵכב – מפני שעשה את ידו‪ :‬זכייה באחיזת האבדה‬

‫ב ָה ָיה רֹו ֵכב ַעל ַּגֵּבי ְּב ֵה ָמה‪ְ ,‬וָר ָאה ֶאת ַהְּמ ִצי ָאה‪ְ ,‬ו ָא ַמר‬ ‫שליחותו‪ ,‬והגביה עבור חברו בלא‬
‫סייג‪ָ .‬ז ָכה ָּבּה ַהּנֹו ֵטל – מפני שכשאמר‬
‫ַל ֲח ֵברֹו ' ְז ֵכה ִלי ָּבּה' – ֵּכיָון ֶׁש ִה ְגִּבי ָהּה לֹו‪ָ ,‬ק ָנה ָהרֹו ֵכב‪ְ ,‬ו ַאף‬ ‫'תנה לי'‪ ,‬לא נעשה שלוחו לזכות בה‬
‫ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ִהִּגי ָעה ְל ָידֹו‪ְ .‬ו ִאם ָא ַמר לֹו ' ְּת ֶנ ָה ִלי'‪ּ ,‬ו ְנ ָט ָלּה ְו ָא ַמר‬ ‫בהגבהתה אלא רק בשעת נתינתה‪.‬‬

‫' ֲא ִני ָז ִכי ִתי ָּבּה' – ָז ָכה ָּבּה ַהּנֹו ֵטל‪ְ .‬ו ִאם ִמׁ ֶּשְּנ ָת ָנּה ָלרֹו ֵכב ָא ַמר‬ ‫וכל זמן שלא נתן אותה לו‪ ,‬עדיין יכול‬
‫' ֲא ִני ָז ִכי ִתי ָּבּה ְּת ִחָּלה' – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום‪.‬‬ ‫להתחרט על שליחותו (רש"י ב"מ י‪,‬א)‪.‬‬

‫ג ַהַּמ ְגִּביַּה ְמ ִצי ָאה ַל ֲח ֵברֹו – ָק ָנה ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ו ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָא ַמר‬ ‫ג ַל ֲח ֵברֹו – עבור חברו‪ ,‬ואף על‬

‫פי שמונע מאחרים לזכות בה‪ ,‬כיוון‬
‫שהמגביה היה יכול להגביהה רק לֹו ְּכלּום‪ִ .‬ה ְגִּביהּו ַהְּמ ִצי ָאה ְׁש ַנ ִים – ָקנּו ְׁש ֵני ֶהם‪ .‬ד ִה ְגִּבי ָהּה‬
‫לעצמו (השווה מלווה ולווה כ‪,‬ב‪ָ .)2‬קנּו‬
‫לֹו ֵחֵרׁש אֹו ׁשֹו ֶטה אֹו ָק ָטן – ֹלא ָק ָנה ַהִּפ ֵּק ַח‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ֵאין ָל ֶהן‬ ‫ְׁש ֵני ֶהם – בהסכמה ובהקנייה הדדית‬
‫ַּד ַעת‪ִ .‬ה ְגִּבי ָהּה ֵחֵרׁש ּו ִפ ֵּק ַח ְּכ ֶא ָחד – ִמּתֹוְך ֶׁשֹּלא ָק ָנה ִּפ ֵּק ַח‪ֹ ,‬לא‬ ‫בלא מחלוקת בשאלה של מי המציאה‬
‫ָק ָנה ֵחֵרׁש‪ָ .‬היּו ְׁש ֵני ֶהן ֵחְרִׁשין – ָקנּו ְׁש ֵני ֶהן; ִּתְּקנּו ָל ֶהן ֲח ָכ ִמים‬
‫(ל')‪ .‬ד ֵחֵרׁש – מי שאינו שומע ואינו‬

‫מדבר‪ ,‬שבגלל התקשורת הלקויה בינו ֶׁש ִּי ְקנּו‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ָיבֹואּו ְל ִהָּנצֹות‪.‬‬
‫לבין הבריות‪ ,‬היה נחשב בדרך כלל חסר‬
‫ה ְׁש ַנ ִים ֶׁשָראּו ָּג ָמל אֹו ֲחמֹור ֶׁשִּל ְמ ִצי ָאה‪ְ ,‬ו ָק ְדמּו ְׁש ֵני ֶהם‬ ‫דעת‪" .‬אבל מי שמדבר ואינו שומע או‬

‫שומע ואינו מדבר – הרי הוא ככל אדם" ְו ִה ְנ ִהיגּוהּו אֹו ְמָׁשכּוהּו‪ ,‬אֹו ֶׁש ָה ָיה ֶא ָחד ַמ ְנ ִהיג ְו ֶא ָחד מֹוֵׁשְך –‬
‫(אישות ב‪,‬כו)‪ְ .‬ל ִפי ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ַּד ַעת – ואינם‬
‫ָקנּו ְׁש ֵני ֶהן‪ַּ .‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ַּב ֲחמֹור‪ֲ .‬א ָבל ַּבָּג ָמל – ִאם‬ ‫יכולים להקנות (לעוד דיני קניין חרש שוטה‬
‫ָה ָיה ֶא ָחד ַמ ְנ ִהיג ְו ֶא ָחד מֹוֵׁשְך‪ַ ,‬הּמֹוֵׁשְך ָק ָנה ֲא ָבל ֹלא ַהַּמ ְנ ִהיג‪.‬‬ ‫וקטן‪ ,‬ראה מכירה פרק כט‪ .‬וראה להלן‪ ‬יב)‪ִ .‬מּתֹוְך‬

‫ו ְּב ֵה ַמת ְמ ִצי ָאה ֶׁש ָּק ַדם ֶא ָחד ְו ָא ַחז ַּבּמֹו ֵסָרה – ֹלא ָק ָנה‪,‬‬ ‫ֶׁשֹּלא ָק ָנה ִּפ ֵּק ַח – מאחר שהחרש אינו‬
‫יכול להקנות לו‪ ,‬גם הפיקח אינו יכול‬
‫ַעד ֶׁש ִּי ְמׁשְֹך אֹו ַי ְנ ִהיג‪ְ ,‬ו ֵכן ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגר; ֲא ָבל ָק ָנה ַהּמֹו ֵסָרה‬ ‫להקנות לחרש‪ֵ .‬חְרִׁשין – ולא קטנים או‬
‫שוטים (זכייה ומתנה ד‪,‬ז)‪ְ .‬ל ִהָּנצֹות – לריב‬
‫ְל ַב ָּדּה‪ .‬ז ָה ָיה ֶא ָחד רֹו ֵכב ְו ֶא ָחד אֹו ֵחז ַּבּמֹו ֵסָרה‪ָ :‬הרֹו ֵכב‬

‫ָק ָנה ַהְּב ֵה ָמה ְו ַהּמֹו ֵסָרה ֶׁש ַעל ֶל ְח ֵיי ַהְּב ֵה ָמה ִּב ְל ַבד‪ְ ,‬ו ֶזה ֶׁש ָא ַחז‬ ‫עם הלוקחים מהם‪.‬‬

‫ַהּמֹו ֵסָרה ָק ָנה ִמֶּמָּנה ַמה ּ ֶׁש ָא ַחז ְּב ָידֹו‪ּ ,‬וְׁש ָאר ַהּמֹו ֵסָרה ֹלא‬ ‫ה ִה ְנ ִהיגּוהּו – דחפוהו מאחור‪ .‬פעולה‬
‫ָק ָנהּו ֶא ָחד ֵמ ֶהם‪.‬‬
‫זו נעשית בדרך כלל על ידי מקל‪ ,‬וכן‬
‫היא דרך הולכת החמור והכוונתו (יום‬

‫טוב ה‪,‬ג; להיות הדבר מעשה קניין‪ ,‬ראה מכירה רשותו‪ :‬קניין חצר וקניין ארבע אמות‬

‫ח‪ֲ 1‬ח ֵצרֹוֶׁשָּל ָא ָדםקֹו ָנהלֹוֶׁשֹּלא ִמ ַּד ְעּתֹו‪ְ ,‬ו ִאם ָנ ְפ ָלהָּבּה ְמ ִצי ָאה‬ ‫ב‪,‬ו)‪ְ .‬מָׁשכּוהּו – מלפנים‪ ,‬שכן היא דרך‬
‫הולכת הגמל והכוונתו‪ָ .‬קנּו ְׁש ֵני ֶהן –‬
‫– ֲהֵרי ִהיא ֶׁשְּל ַב ַעל ֶה ָח ֵצר‪ַּ .‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ָח ֵצר‬ ‫ועליהם להישבע (טוען ונטען ט‪,‬ז)‪ַ .‬הּמֹוֵׁשְך‬
‫ַהִּמְׁש ַּתֶּמֶרת‪ֲ .‬א ָבל ְּבָׂש ֶדה ְו ִגָּנה ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן‪ִ :‬אם ָה ָיה עֹו ֵמד ְּב ַצד‬ ‫ָק ָנה ֲא ָבל ֹלא ַהַּמ ְנ ִהיג – במציאת גמל‬

‫יש יתרון למעשה קניין של משיכה‪ָׂ ,‬ש ֵדהּו ְו ָא ַמר ' ָז ָכת ִלי ָׂש ִדי' – ָז ָכה ָּבּה; ְו ִאם ֵאינֹו עֹו ֵמד ָׁשם‪ ,‬אֹו‬
‫מפני שהיא שכיחה יותר בהכוונת גמל‪ֶׁ .‬ש ָה ָיה עֹו ֵמד ְוֹלא ָא ַמר ' ָז ָכת ִלי ָׂש ִדי' – ָּכל ַהּקֹו ֵדם ָז ָכה‪.‬‬

‫ו מֹו ֵסָרה – חבל לקשירת הבהמה‬

‫(פה"מ ב"ק ד‪,‬ט)‪ֹ .‬לא ָק ָנה – שאין קניין במסירה אלא בחפצים כבדים‪ ,‬כגון ספינה‪ ,‬שיש צורך באנשים רבים כדי למשוך‬

‫אותה (מכירה ג‪,‬ג)‪ְ .‬ו ֵכן ְּב ִנ ְכ ֵסי ַהֵּגר – "גר שמת ולא הוליד בנים בישראל אחר שנתגייר – אין לו יורשין‪ .‬אלא כל הקודם‬

‫והחזיק בנכסיו – זכה בהן" (זכייה ומתנה א‪,‬ו)‪ָ .‬ק ָנה ַהּמֹו ֵסָרה ְל ַב ָּדּה – בהגבהה‪ .‬ז ְו ַהּמֹו ֵסָרה ֶׁש ַעל ֶל ְח ֵיי ַהְּב ֵה ָמה ִּב ְל ַבד –‬

‫שהיא טפלה לבהמה (י')‪ֹ .‬לא ָק ָנהּו ֶא ָחד ֵמ ֶהם – וכל הקודם לקנותו בהגבהה – זכה בו‪.‬‬

‫ח‪ְּ 1‬ב ָח ֵצר ַהִּמְׁש ַּתֶּמֶרת – חצר שהחפצים שבה נשמרים‪ ,‬שאין זרים נכנסים לתוכה כבמקום הפקר‪ ,‬כגון חצר המוקפת‬

‫גדר (ראה גם מעשר ד‪,‬ח)‪ִּ .‬גָּנה – לירקות ותבלינים‪ְ .‬ו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – כגון חורבה (זכייה ומתנה ד‪,‬ט)‪ .‬עֹו ֵמד ְּב ַצד ָׂש ֵדהּו ְו ָא ַמר ָז ָכת‬

‫ִלי ָׂש ִדי – יש צורך בשני התנאים הללו כדי שיהיה גילוי דעת שהוא מתכוון לשמור על האבדה (י')‪.‬‬